השבוע האחרון היה מלווה במצבי רוח קיצוניים. נעתי בין שמחה, לבין עצב תהומי. בעיקר בלילות, שלא הצלחתי לישון ורק בכיתי.
יום שני שוב נסעתי לאמא, לחיפה. לאחרונה אני נועלת בעיקר נעלי עקב, אתם לא יודעים מה זה להסתובב ברחובות העקומים של חיפה עם עקבים, אבל זה כיף.
החלפתי ספרים, לקחתי שלושה חדשים.
קניתי חצאית חדשה:

פגשתי חבר חדש, חתול מרושע:

וגם היה יום השבוע שהרגשתי ממש ממש זוועה. כאב לי הראש והבטן שלי עשתה סלטות.
יום שישי הילה עשתה מסיבת יום הולדת, ביחד עם אביטל. בגלל כל המצבי רוח שלי, הגעתי למצב שלא התחשק לי בכלל לראות אנשים.
אבל החלטתי לבוא בגישה חיובית, אני לא יכולה עם כל הדיכאון הזה. לשבת בבית ולרחם על עצמי, או לחילופין לשבת עם אנשים ולרחם על עצמי – לא יביא אותי לשום מקום.
לבשתי את החצאית החדשה, נעלתי שוב את העקבים שלי – מה שהותיר לי חתכים ברגליים מהרצועות הארורות.
היה נחמד. היו המון המון אנשים, שלא ראיתי שנים. אבל היה נחמד להתעדכן קצת, לראות אותם, אפילו אנשים שאני לא בקשר איתם, כי מי יודע מתי אראה אותם שוב.
הייתה לי פאדיחה קלה, שכן ראיתי בחור שזרקתי אותו בהודעת SMS. זה היה כל כך מפדח ולא נעים.
אני ומורני הבאנו להילה דגים. בהתחלה הדגים היו אצלי. אחרי כמה שעות הדג הראשון מת, ואחרי פחות משבוע מת השני. הייתי כל כך עצובה.
קנינו שוב דגים, והם שוב מתו.
אין לנו מזל.
היה שבוע סביר למדיי, מצטערת שאין לי כל כך מה לכתוב....

(העין שלי)