יום שני, התעוררתי בשמונה וחצי בבוקר, ולאחר התארגנות נפגשתי עם עמרי, ערן וטלי, במטרה להגיע לת"א, ולאחר מכן לווליום ת"א. נסענו ברכבת, שלא הייתה עמוסה כלל, עד שהגענו לת"א. מהתחנה, לקחנו אוטובוס לארלוזרוב, לפגוש ידיד של טלי, שלמד איתנו בשכבה, ועכשיו הוא גר בת"א. פגשנו אותו, ישבנו קצת במרפסת... הדירה חביבה, רק חבל שהיא לא כל כך נקייה, מסודרת ומעוצבת... אבל לא נורא. אח"כ נסענו איתו באוטובוס עד שהגענו לשוק הכרמל, שם הוא תיזז אותנו, הוא קנה ירקות, ואח"כ היה צריך ללכת, ואנחנו נשארנו לטייל. הסתובבנו לנו בשינקין להנאתנו, עד שהחלטנו לנוח בשדרות רוטשילד. שם קרתה פאדיחה מס' 1 שלי ליום זה: ראיתי מטוס נוחת. אז בשיא ההתלהבות צעקתי "היי! הנה מטוס!" ובדיוק עבר שם איש, שהסתכל וחייך לעברי בזלזול. טוב, המשכנו לטייל, ופגשתי חתול, וקצת הפחדתי אותו עם המצלמה...

אח"כ המשכנו לדיזנגוף, טיילנו להנאתנו, בחום הנוראי ובלחות הזוועתית, נכנסו לסנטר, שם עמרי פידח אותנו קשות. אני ועמרי נכנסו לתומר, חנות הקשוחים והאפלים. אני חיפשתי מתנה לאחותי, וראיתי שם עגיל מזה חמוד! אבל בסוף לא  קניתי... בכל מקרה, הסלולרי של עמרי התחיל לצלצל בצלצול קופצני, משהו מאוד מנוגד למוזיקת הרוק הכבד שהתנגנה שם. כל הפריקים בהו בנו. וקניתי פאטצ' מזה חמוד!

אח"כ אני מתתי מרעב, אז נסענו לעזריאלי, לאכול. קניתי ארוחת צהריים! פאדיחה מס' 2: כשחתכתי את האוכל, הצלחת וכל תוכנה כמעט עפו לי לי על הבגדים, הרצפה והפרצוף. רק במזל הצלחתי לייצב אותה.

אחרי שסעדנו את ליבנו, ערן, עמרי ואני לקחנו רכבת לאוניברסיטה, וטלי לקחה רכבת חזרה הבייתה. בכניסה, קרתה לי פאדיחה מס' 3: בכניסה, צריך למסור את הקוד, ואת מס' הפלאפון. כל פעם שאמרתי את מס' הסלולרי שלי, האיש בקופה לא שמע. ובפעם האחרונה שאמרתי את המס' שלי, שכחתי את המס' באמצע!!! זה היה כל כך מביך. עמרי היה צריך לחפש בזיכרון שלו את המס' שלי..... בטח האיש בקופה חשב שאני פוסטמה.

הצלחנו להיכנס בסופו של דבר, ורצנו ישר להופעה של סינרגיה, שכבר התחילה. ההופעה הייתה כיפית!!! צילמתי המון המון! וצרחתי! יאיי!

אח"כ, הלכנו לחפש מתנות. הביאו לנו סטיק לייטים, ובגלל שאני לקוחה של סלקום קיבלתי חולצה, שהדבקתי עליה מדבקות של מישניה, ועוד משהו לסלולרי.

אה, ועכשיו פאדיחה מס' 4: אנשים חילקו לנו סוכריות על מקל, עם הדפס כזה עליהן, שאפשר לאכול אותו. על ההדפס היה כתוב איי מוד (באנגלית).בקיצר, האישה שהביאה לנו את זה, אמרה שזה הולך להיות הלהיט הבא, אבל ערן לא רצה לדעת מה זה. אני לתומי, חשבתי שאיי מוד, זה סוכריות על מקל עם הדפס שאפשר לאכול!ו אפילו אמרתי את זה לחופית! רק ברכבת חזרה הסתבר לי שזה איזה ג 'אדג'ט. זה הפך לבדיחה שלנו.

ואז, בזמן שעמדנו במתחם, ראינו את סינרגיה! הם הלכו לידינו! אני צעקתי "היי! הנה סינרגיה!!!", ואז עמרי דחף אותי לעברם, אז רצתי אחריהם, ואמרתי להם " אני חייבת להגיד לכם משהו! אתם גדולים! אני מתה עליכם!", ואז רון הופמן, הסולן, חייך אליי ואמר "תודה מותק" והמאבטח העיף אותי. הם בטח חושבים שאני גרופית מפגרת. פאדיחה מס' 5.

אנחנו הסתובבנו לנו בגני התערוכה, בינות הדוכנים מלאי הפיצ'יפקס.

עד שהלכנו לבמה המרכזית, של כוכב נולד. אני לבשתי את החולצת מישניה שלי, ואז הלכנו לשבת בצד על הדשא... שמתי סטיק לייטים, וצילמנו. אח"כ פגשנו את חופית, רויטל ודרור, הסתובבנו שוב בדוכנים, עד שכוכב נולד התחיל. אני, עמרי וערן התקדמנו לעבר הבמה, ואיבדנו את חברינו. כל פעם התקדמנו, אבל היה מחניק ומסריח!!! נשארנו שם כדי לשמוע את הסולואים, ולהצביע למישניה יקיר הבלוג, וצעקנו "מישה! מישה!" אחרי שברחנו, הלכנו לשבת במקום אחר, אבל אז החלטנו שאם אנחנו כבר שם, כדאי שנראה משהו, אז התמקמנו מול המסכים. זה היה ממש עצוב שמישה לא זכה. חבל. אפילו שהיה צפוי שיהודה סעדו יזכה. מגיע לו, אבל למישה יותר.

פגשנו את חופית, דרור ורויטל, וישבנו שוב, ואנשים התחילו לצאת מהמתחם. אחרי שסתם ישבנו ליד הכביש שיש שם, עברנו לשבת ליד הביתן של המסיבת מוזיקה עברית. שהתחיל היהודים שם, אני ועמרי ישר רצנו פנימה לרקוד, ונשארנו קצת, עד שיצאנו החוצה. אני הייתי מורעבת, ופינטזתי על מזון. ראיתי שדרור קנה פיתות דרוזיות, ואני הסתערתי על הדוכן, וקניתי שתי פיתות!!! הייתי כל כך רעבה!!! בטח האנשים חשבו שאני חזירה, אבל לא אכפת לי. מתתי מרעב. הלכנו לביתן של הדג נחש, אני ישבתי על הרצפה, אכלתי את פיתותיי, ואז נשכבתי על הרצפה ונחתי, כדי לעכל. אחרי שהדג נחש סיימו להופיע, הייתה מוזיקה, אז רקדתי קצת.

אח"כ הופיע עברי לידר. הוא נתן הופעה מדהימה. כל כך נהניתי בהופעה שלו. שהוא התחיל לשיר את "מרי לנצח", התחלתי לקום ולרקוד. ממש, בלי לחשוב על כלום. ואחרי שהשיר נגמר, צרחתי "עברי תעשה לי ילד!". זה היה כל כך משעשע.

אחרי ההופעה הלכנו לרכבת, וחיכינו ביחד עם המוני אנשים שתיפתח התחנה. הייתי הרוגה.

אתם יודעים מה זה ישראלים בתור? כן, זה משפט לא הגיוני. כי ישראלים לא יודעים מה זה תור. כולם נדחפים, ודוחפים. אי אפשר היה לקנות כרטיס בחזרה. הייתה צפיפות איומה, אז יצאנו מהתור. רויטל דרור וחופית קנו כרטיסים הלוך ושוב, כך שלא הייתה להם בעייה.

ישבנו בייאוש בתחנת רכבת, וראיתי שבחיים לא נגיע הבייתה. ואז עלה במוחי רעיון מבריק וגאוני. לקחת תחנת רכבת אחרת! נסענו במונית לתחנת ת"א מרכז, ומשם נסענו ברכבת הבייתה. איזה מזל שאף אחד לא חשב על זה, אף אחד ממי שהיה שם לא היה גאון כמוני. חי חי, נדפקתם.

היה לנו המון מקום, ברכבת הקומותיים. קצת נמנמנו, ושמחנו על חוכמתי. לקראת סוף הדרך, התחלנו לצחוק משטויות, בעיקר על הקטע שלי עם האיי מוד. אני חושבת שהבדיחה הזאת תישאר לנצח איתנו.

לשמחתנו, ההורים של ערן הקפיצו אותנו הבייתה, וזה מזל, כי היינו הרוסים. באתי הבייתה, עם שרירים תפוסים וכואבים (עד עכשיו הם כואבים, ד"א), וללא קול, אכלתי, ועשיתי מקלחת – אוי איזה כיף זה היה!!!! פשוט תענוג. ואז, אחרי 25 שעות של חוסר שינה, נשכבתי במיטה, והלכתי לישון.

היה ממש כיף, מאוד נהניתי.

אגב, הנה ציוני הבגרות הלא משהו שלי:

אנגלית: מודל סי – 94, סופי: 93

מודל די – 84, סופי: 91

מודל אי – 80, סופי: 81

מתמטיקה: 41, סופי 56.

במועד בי קיבלתי 15. כמה משעשע. פתרתי רק סעיף אחד ששווה 15 נק' והמצאתי את הכל. כנראה שיש לי כושר המצאה יוצא דופן.

ביולוגיה (זה מס' טפסים) :001- 63, סופי: 73

002-  82, סופי: 76

003- 53, סופי: 66

004- 79, סופי: 80

005- 76, סופי: 78

006 (ביוטופ)- 93

ספרות: 72, סופי: 76

חיבור: 80, סופי: 83

כן, לא הלך לי משהו, בעיקר בביולוגיה, שבא בתקופה ממש גרועה... אבל למזלי המגנים עזרו לי.

הנה מקבץ תמונות מאותו היום:

 החתול הפחדן:

רון הופמן, הסולן של סינרגיה. תראו איזה שקסי:

תמונה שלי מוצצת... סוכרייה על מקל:)

הנה סוכריית האיי מוד המפורסמת

 והפאטצ' שלי: