[אלליי, איזו כותרת מפגרת]
השבוע הזה היה ממש טוב. לא עשיתי יותר מדיי דברים מיוחדים ברובו, סתם שיעמם לי, אפילו התחלתי לראות המומינים שוב. בצפייה מחודשת, אני מבינה שהמשפחה הזאת שרוטה לחלוטין.
יום שני הייתי במרפאה, הדיאטנית אמרה שהיא מבסוטה ממני. האמת, גם אני שמחה מעצמי. לשם שינוי, זה תלוי בשום גורם חיצוני. אני בעצמי מבינה שיש לי המון מה להציע, אני יפה, יש לי גוף יפה, יש לי שכל, יש לי כשרונות, כיף להיות איתי.... ועוד הרבה דברים. אני מתחילה להעלות קצת את הביטחון העצמי שלי. יש בי המון. מי שלא אוהב אותי – באסה לו. לא אכפת לי. אני בסדר גמור, אני בחורה נורמלית, אני יכולה להיות כל מה שאני רוצה. וזאת הגישה שלי כרגע. לעשות מה שטוב לי. לא לחיות בהרגשה שהכל רע ואני לא שווה שום דבר.
הייתי גם אצל הרופא שיניים, והחוצפן הזה הכאיב לי. עשו לי ניקוי אבן שן, שבוע הבא יש לי סתימה. לא רוצה. 
וגם הייתי אצל מור. היא קצת הציקה לי, אבל הכל בגלל שהיא כועסת שצחקתי על החיות פרווה שלה. זה לא אשמתי שהן פגומות.
יום חמישי, היה יום מעולה. נסעתי עם רועי לת"א, ועוד ביקור בעיר הזו, רק מזכיר לי כמה ערים גדולות עושות לי טוב, וכמה נמאס לי לחיות בחור שאני גרה בו.
יצאתי מהבית עם כל מה שבחורה מודרנית צריכה: סלולרי (שמתחיל להתפגר), ארנק, מפתחות, מצלמה, משקפי שמש, בקבוק מיים וכמובן איפור. אני כזו נקבה. ברכבת היה כל כך מצחיק. רועי ואני פטפטנו לנו, וכל הזמן שמענו קולות מוזרים ברכבת, כמו חיה גוססת. כמובן שלא הפסקנו לצחוק, והצחקנו שם אנשים. לא הבנו אם הם צחקו עלינו או איתנו.
הגענו בצהריים לעזריאלי, והיינו מורעבים!!! הלכנו לאכול ארוחת צהריים, ואחרי ששבענו, טיילנו לנו קצת בעזריאלי, ואז נסענו לשיניקין. הסתובבנו בשינקין, באלנבי, ואז הלכנו לים! יותר נכון היינו בטיילת, כי רועי סירב ללכת לחוף, מחשש שהוא יתלכלך מהחול. אני שיגעתי אותו שאני רוצה ים, אבל זה לא עזר. ישבנו שם, והתחלנו להאכיל יונים. כל פעם באו יונים חדשות, וזה היה כל כך מצחיק לראות אותן מתנפלות על האוכל! אחרי שנמאס לנו מהים, החלטנו לחזור. ישבנו על ספסל באלנבי, ואיזה איש רוסי מוזר הסתכל עלינו ואמר משהו כמו "ערבים מזרחים לא טוב, רוסים טוב". זה היה מפחיד. אח"כ שחזרנו לשיניקין, ראינו אותו שוב. בעע זה היה מפחיד. קניתי טבעות חביבות במונסטון. נורא התחשק לי לפלח אותן, אבל רועי עצר בעדי.
אחרי שסיימנו את שינקין, ישבנו בשדרות רוטשילד, ואז חזרנו חזרה לעזריאלי. ישבנו בארומה, ואז... את מי אנחנו רואים? את איתי תירוש! הדוגמן המהמם של רנואר! הוא ישב ממש לידינו! וגם האלו מהמוח, אבל הם לא חשובים... מייד כמו פאקצה מתלהבת התקשרתי לאמא שלי ולאחותי לבשר להן שאני מתחככת בסלבס'.(סליחה, רק איתי חשוב. האלו מהמוח סתם מעצבנים) הן לא הביעו התלהבות. קנאיות. אח"כ אני ורועי עשינו מעקבים על איתי, והיה קטע שהוא בדיוק עבר מולנו! הוא הסתכל לי בעיניים! ואני כמו נקבה מיוחמת, פערתי את פי בתדהמה. אח"כ ראינו שהוא מצטלם למשהו במשביר לצרכן, אז בהיתי בו בתדהמה. באיזה שלב זה כבר מיצה את עצמו, אז עלינו לגג של עזריאלי, היה לרועי איזה מפגש פורום, אבל ישבנו בריחוק. ידעתי שהבחור (כן, זה מלפני חודשיים) נמצא בת"א, אצל משפחה, אז החלטתי לשלוח לו הודעה. הוא אמר שהוא בכיכר דיזינגוף. אז מה עשיתי? כמובן. נסעתי לכיכר. לבדי! וואי, שנים שלא הייתי שם. לא זכרתי שיש מזרקה! אז בכל מקרה נפגשנו, דיברנו, היה ממש כיף. אבל אני לא מבינה מה נסגר. אנחנו מדברים כל יום באיי סי. הוא אומר לי שאיתי הוא הכי נהנה לדבר, שהוא מחכה לרגע שאני אתחבר, שהוא חושב עליי כל יום, שהוא אפילו חולם עליי, שהוא מתגעגע, איך הוא לא ידבר איתי כל כך הרבה זמן. לי יש עוד רגשות כלפיו. ומה אני אמורה להבין מזה? טוב, התקרבתי אליו קצת עם הראש, הוא הזיז אותו. לפני שנפרדנו, הוא חיבק אותי, ואמרתי לו שאני מתגעגעת. הוא אמר שגם. שאלתי למה זה צריך להיות ככה. הוא לא ענה. התעצבנתי שהוא לא עונה, והוא שוב לא ענה. לא היה לי כוח, אז הלכנו, ולפני שנכנסתי למונית, שוב התחבקנו, ואז איכשהו כן הצלחתי לנשק אותו על השפתיים, אבל הוא לא שיתף פעולה כל כך. הוא נתן לי נשיקה על הלחי. אמר לילה טוב. אח"כ שחזרתי לעזראלי שלח לי הודעה שהיה לו ממש כיף איתי. אבל פאק, מה הולך כאן? אני לא מבינה מה הסיפור שלו. אני לא צריכה הצהרות אהבה ונצח, אני פשוט רוצה להיות איתו. אני רוצה לדעת שאני יכולה לדבר איתו, גם פנים מול פנים. אני רוצה לדעת שאני יכולה לחבק אותו, לנשק אותו... הוא אמר שהוא רוצה לסדר לעצמו דברים בראש. הוא גם רוצה לראות אותי. גם אני רוצה לראות אותו. אני מתגעגעת אליו. אני רוצה שההפסקה, פרידה, הזו תיגמר. אני רוצה להיות איתו. אני לא יכולה להיות עם אף אחד אחר, אני לא רואה את עצמי יוצאת עם אחרים כרגע. תחזיקו לי אצבעות שהכל יסתדר...
אחרי שחזרתי לעזריאלי מהפגישה איתו, רועי ואני קלטנו שפספסנו את הרכבת, אז הלכנו לאכול שוב. ואז חיכינו לרכבת. שאיחרה. ברכבת היה מצחיק שוב. שאני ורועי נמצאים יותר מדיי זמן ביחד, אנחנו מתחילים להתווכח ולריב, כאילו אנחנו זוג נשוי. שיעשענו את כל האנשים שישבו לידינו.
חזרתי הבייתה ב11 וחצי, עייפה ומותשת, אך מרוצה מאוד.
יום שישי לא עשיתי כלום.
היום נסעתי קצת עם ההורים ואחותי. נסענו לחנות של כלי בישול, היינו אצל סבתא רבא, וגם ביקרנו בעוספיה.
תמונות מת"א:
אני בטיילת:
יונה רעבה:
הטבעות ממונסטון:
: 
תמונות אצל סבתא בגינה:
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
