| |
ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב. |
| 12/2002
כבר לא shooting star כי נמאס לי ליפול
החלטתי לשנות כינוי. "מלאכית פסיכית מגיהנום" הרבה יותר מתאים לי, יפה ומיוחד...אני מוזרה...כבר אמרתי?
שומעת עכשיו את פרנק סינטרה. i did it my way . שיר מקסים שמדבר אליי כל כך.
האצבעות שלי קפואות. ביום שישי הייתה סערה . ההורים לא נתנו לי לצאת....אבל לא נורא אף אחד לא יצא.
בגזרת א' אין חדש. הוא אומר לי שיש לי מבט מפתה, גוף מהמם וחיוך מדהים ורוצה רק אותי ואוהב אותי. למה הוא לא קולט שזה בלתי אפשרי? אני מרגישה כמו האקס. בחיי.. חברה הכי טובה שלי דיברה איתו והוא התעצבן עליי ועליה ואמר שהיא כלבה. אותי הוא שם באגנור אבל משום מה הוא הצליח לקבל הודעה שלי וכרגע אנחנו מדברים.
והיום, היום חודש מאז שנפרדנו. אני עוברת את זה. האקס לא מעניין אותי מי יודע מה. התייחסתי אליו מגעיל ומאז אנחנו לא מדברים...לא הפסד גדול מבחינתי. הוא אומר מאחורי הגב שלי דברים מגעילים ואני מתעלמת ממנו לחלוטין....מוזר לי שאחנו לא ביחד. אני חושבת שהתרגלתי לזה. חודש של בדידות, חודש שבו אני רק רוצה לנשק אותו, חודש שבו רק חשבתי עליו, חודש שבו אני מחכה שהוא יתקשר ויודעת שהוא לא יתקשר יותר, חודש של בכי, של אי איפוס....חודש נתתי לעצמי להתאבל על האהבה שהייתה לי ומתה. אבל לא יותר. אני לא אשקר ואגיד שאני לא חושבת עליו מדיי פעם....נראה לי שאני פחות ופחות אוהבת אותו, אבל שאני לבד או בלילה מגיעות המחשבות ומתחילים הזכרונות....אבל זהו. אני ממשיכה הלאה, לבחור הבא, לאהבה חדשה. חודש בכיתי עליו. זהו. מספיק. יותר מדיי אנשים אומרים לי את המשפט "בחור ששווה את הדמעות לא יגרום לך לבכות" ואני מתחילה להאמין בזה. כנראה שכולם צודקים.אולי פתאום המוח שהבין את הכל והלב שסירב להבין..אולי פתאום הלב מתחיל להבין.
ובעצם, זה לא כזה נורא להיות לבד....אני מתגברת....אני חזקה ואני אצליח.
אני מבטיחה לעצמי עכשיו יותר אני לא בוכה ממנו. הוא יכול לפגוע בי נפשית ואפילו פיזית....ואני לא אבכה. לא מסתכלת אחורה. אני ממשיכה הלאה. זהו, אותו אני עברתי.
! I will survive
| |
|
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
