צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו
אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף.

לתוך ימי השגרה התווסף הרבה גשם, שהעיר אותי היום  בבוקר ונמשך לאורך כל היום. מנצלת את הזמן הפנוי בשביל להחליט החלטות ובשביל לישון. 

בן אדם כעץ שתול על מים
שורש מבקש
בן אדם כסנה מול השמיים
בו בוערת אש.

היו לי שני מבחנים השבוע: בהיסטוריה ובספרות.

היסטוריה היה "בסדר". בתחילת המבחן חטפתי בלק אאוט רציני ולא זכרתי שום דבר. אבל לאט לאט התחלתי להיזכר בחומר.  המבחן בספרות...כתבתי המון אבל אני לא בטוחה בשום דבר שכתבתי. המורה שלנו יצאה לחופשת לידה, ועד שהבית ספר נזכר להביא לנו מורה מחליפה לקח לו זמן. בסופו של דבר קיבלנו מורה. היא דווקא בסדר.....נכון, יש בה משהו מוזר, לי באופן אישי היא מזכירה את הציפור הגדולה והצהובה הזאת מרחוב סומסום. כל הילדים בכיתה שלי צוחקים עליה ועוד מול הפרצוף. זה גועלי. אני לא מבינה למה תלמידים יורדים על המורים שלהם ומתאכזרים אליהם. מה הם עשו להם? גם מורים הם בני אדם. גם להם יש רגשות. נכון, יש מורים יותר קשוחים ונכון יש מורים קצת "מוזרים" ואני מודה שגם אני צחקתי וגיחכתי על מורים. אבל דבר ראשון, אני לא טורחת יותר מדיי להתעסק ולהתעמק במורים שלי. אני רוצה להתרכז בשיעור. דבר שני, לגחך למורה מול הפרצוף ולעשות לו באלגן ולא לתת לו ללמד ואח"כ שנכשלים להתחיל להאשים את כל העולם ואחותו – זה דוחה. והמורה החדשה לספרות, נכון אז יש בה משהו מצחיק. אבל היא ישבה ואספה חומר בשבילנו כדי לעשות חזרה למבחן. ואיך הכיתה "החכמה" שלי גומלת לה? פשוט כפיות טובה. קודם שכל אחד יסתכל על עצמו במראה ואח"כ יעביר ביקורת על אחרים. המבחן היה בסדר. כאמור, כתבתי המון, אבל היו שלוש שאלות והמורה (זו שיצאה לחופשת לידה) שמה דגש על נושאים שלא ממש העמקנו בהם...אבל היה בסדר סה"כ. סימפל קצת עזרה לי.

היה לנו אחרי המבחן תרגיל. בחיי.....התרגילים האלו פשוט מטופשים. מישהו באמת מצפה שכל בית ספר יצטופף במקלט אחד? מישהו מצפה שכל בית ספר יצליח באמת להיכנס למקלט בכלל?

"רבתי" עם ילדה אחת. זאת מישהי, שהיא מטומטמת, מכוערת וחסרת חברים עם קול מעצבן (אח"כ תבינו למה אני שמה על זה דגש). בכל אופן, אני לא הכי סובלת אותה. היא יושבת מאחורי באנגלית. והיא לא יודעת כלום. גם דברים פשוטים....אבל ממש פשוטים באנגלית שאפילו אחותי שהיא בכיתה ה' יודעת מזמן. אז המורה שואלת שאלות ואותה אחת מנחשת את התשובות. אז פעם היא עונה נכון ופעם לא (וכשהיא עונה נכון אז זה בפוקס, זה לא שהיא יודעת). אז ידיד מהשכבה שלי – למלם (כבר כתבתי עליו בעבר)- שיושב לידי אמר לה להפסיק לנחש. ואז אמרתי לו שאנחנו צריכים לחשוף את האמת ובלה בלה בלה. ואמרתי את זה בכוונה בקול רם, מתוך כוונת צחוק ולא מתוך כוונה רעה. אז אותה מטומטמת התעצבנה ואמרה: "___(השם שלי) אם את מרכלת על מישהו תעשי את זה בשקט. העיקר לשבת לידי במתמטיקה....תקפצי לי! כל היום מרכלת עם ___(סימפל) המכוערת והפוסטמה..." סליחה?! מי היא חושבת שהיא?! מה היא חושבת לעצמה?! היא בעצמה מכוערת וטיפשה ושמנה ועדיף שתסתכל במראה לפני שהיא מדברת על אחרים. ולי ולסימפל יש נושאי שיחה יותר מעניינים/חשובים מאשר היא. אנחנו לא משועממות. לא טרחתי לענות לה כי הייתי עסוקה בלהתפוצץ מצחוק.

חוץ מזה שיעור ביולוגיה היה מצחיק היום. אבל באמת מצחיק.

היום חצי שכבה חזרה מהטיול השנתי. רוב החברים הטובים  שלי באותו חצי (מלבד איינג'ל שלא יצאה...)....ודיי התגעגעתי אליהם. לא יצא לי לדבר עם אף אחד מהם. אני מדברת עכשיו עם סקורפיו והיא נהנתה. מסכנים, הם היו במדבר יהודה ועוד בגשם! נתקעו בדרך לאכסניה.....אבל גם זאת סוג של חוויה. אני מתגעגעת! אני מחכה למחר – בתקווה שנמצא מה לעשות – ואז אשמע סיפורים.....   

אני מצטערת שעזבתי את כימיה. הולכים שם דברים מצחיקים. השבוע, צחקו על האקס ועל גבותיו (הגבות שלו....זה משהו מפחיד! באמת! אבל הוא לא אשם בזה...הוא לא אשם שהוא נולד ככה....) וצחקו על פאני שהיא כביכול חברה שלו. ת'אמת? לא אכפת לי כבר. שיעשה מה שהוא רוצה. שיתרחמן עם פאני וייגע בה כמה שהוא רוצה. לא אכפת לי! שיעשה צחוק מעצמו. חצי שכבה צוחקת עליו ועל זה. שיעשה מה שבא לו. לא אכפת לי ממנו בגרוש. הוא לא מעניין אותי. במילא אני והוא לא נחזור אף פעם. החלטתי להתעלם ממנו עד כמה שאפשר. אבל זה קשה. כי הוא נדבק אליי. הוא נחמד אליי. השבוע הוא ממש הצליח לעצבן אותי.  הוא מגעיל. אני שונאת אותו. לא אני לא. יש לי רגשות אליו. אבל עדיף להתעלם מהם. להדחיק. לשכוח שהם קיימים. אני לא יכולה לתת לו לשגע אותי.....נמאס לי לחזור כל פעם לנקודת ההתחלה.....

אז דרכי אבדה
חיי היו חידה
צמא כמו הלך במדבר
אל מילת אמת
שכוח בה לתת
לשאת פנים אל המחר.