כשהגשם יורד העלים מצהיבים
הרחובות חוגגים דליחות מחודשת
אני יודעת שיש בזה טעם
למרות המחשבה שאין בזה דבר.

כשהבוקר באוויר, צמרות עצים
בחוץ אור, בחוץ בין שני בתים
יש מקלט מכל הזמנים אתה אומר
ואם אתה אומר אתה וודאי יודע.

שמונה משהו בבוקר יום שישי. אני מקבלת טלפון היישר מלוס אנג'לס – אמא שלי.

שעה אחרי אני כבר בבית ספר בשיעור תנ"ך. היה ממש מצחיק. דיברנו על אוננות ועל זה שזה אסור בתורה.

בסוף השיעור חילקו סופגניות אבל אני לא אכלתי. מצטערת זה משמין יותר מדיי. אחרי השיעור הייתה הצגה באשכול פיס. לא ידעתי אם ללכת או לא. סימפל דיי גררה אותי ואת סטאר לשם. היינו קצת באשכול אבל אז החלטנו להבריז (אח"כ אמרו לי שהייתה הצגה יפה). הלכנו אל הבית של סטאר ונשארתי אצלה עד בערך אחת. היה נחמד.

חזרתי הבייתה והלכתי לאכול.

ואז הלכתי לישון את שנת היופי שלי – עד חמש. ואז קמתי והלכתי לראות סרט בטלוויזיה – "פרנטיק". אפילו שראיתי אותו לפני שלוש שנים היה נחמד לצפות בו שוב. אחרי הסרט עשיתי מקלחת מהירה, ואז אני, אבא שלי ואחותי האמצעית ישבנו לאכול ואח"כ ראינו המהפך. אחרי שהמהפך נגמר, ישבתי על הספה וקראתי עיתון תוך התבכיינות על כאב הבטן והבחילה שתקפו אותי. ואז איינג'ל התקשרה לפלאפון ושאלה אם ידוע לי מה עושים היום. כמובן שאף אחד לא יטרח להגיד לי, היא אמרה שהולכים לסרט. היא אמרה שהיא התקשרה לסימפל, אבל היא ישנה. אחרי שיחה קצרה, עמדתי מול הארון וחשבתי מה ללבוש. לבשתי מכנסיים שחורים, וסריג שחור. היה לי קצת שחור אז שמתי צעיף וורוד עליי והתאפרתי בגוונים של סגול. התלבשתי ממש מהר והייתי קצת במחשב ואז אבא הקפיץ אותי לקניון.

בקניון, שאי, ניים, איינג'ל, סמארט, בריין וטוק כבר עמדו ליד הקופות וקנינו כרטיסים לסרט scary movie 3  שמישהו משום מה החליט לקרוא לו "מת לצעוק". מי לעזאזל אחראי על התרגומים? נכנסנו לאולם ובינתיים היו פרסומות שבמהלכן אני, איינג'ל, סמארט ושאי הלכנו למזנון הגזלנים. אני קניתי מים, איינג'ל קנתה מיץ ענבים, ושאי וסמארט קנו פופקורן. אני ישבתי בין שאי לבין טוק. תחילת הסרט עשתה לי דז'ה וו ל"הצלצול" – הסצינת פתיחה היא אותה סצינת פתיחה מ"הצלצול". בכלל, כל הסרט רק צוחקים על  הסרטים "הצלצול"  ו"סיינס" – פשוט לקחו סצנות משם ועיוותו אותן. צוחקים גם חלק נרחב על "8 מייל" וגם על "מטריקס" ועל "האחרים" ועל "צעקה". ועל עוד סרט אימה משנות ה-80 שטוק מכיר בשם "חוטפי הגופות" או משהו כזה. הסרט היה מצחיק בטירוף! ממש אהבתי אותו. אחרי שהסרט נגמר, הלכנו לשבת במתחם האוכל שבקניון שלנו ודיברנו והקשבנו לגשם. מאחר ואת הקניון סוגרים ב-12 המאבטח דיי ניסה להעיף אותנו – אבל סמארט וטוק החליטו שהם רעבים וקנו אוכל. לקח להם הרבה זמן לקנות וגם לאכול. המאבטח נראה מאוד עצבני. בסופו של דבר הסתלקנו משם ויצאנו החוצה. הגשם פסק, אבל היה מקפיא בחוץ. עמדנו ליד הבלוקבאסטר, כדי לבחור סרט כלשהו ליום שבת בערב – יום הולדתו של ניים. אפילו שהיה לו יום הולדת שבוע לפני. בהתחלה הסתכלנו על הסרטים למבוגרים – למען האמת צחקנו עליהם, אבל אח"כ היה צריך לבחור סרט ואחרי הרבה ויכוחים החלטנו על "ירח דבש מטורף" – בגלל אשטון , אלא מה? הכי מצחיק היה שפתאום סמארט אומרת "מחר ההורים שלי יוצאים אפשר לבוא אליי". אני לא הבנתי מה היא רוצה, וניים נעלב קצת...צחקנו עליה על זה שהיא מעליבנית וחסרת טאקט, והיא אמרה שהיא פשוט שכחה מהיום הולדת של ניים. אבל ניים אמר שהיה מעליב אם היינו מסכימים לבוא אליה.

ואז...אבא של סמארט בא לקחת אותה ואת איינג'ל ואנחנו הלכנו הביתה. אבל התחיל גשם. רק בריין וניים לקחו מטרייה. אז אני, טוק ובריין נכנסנו מתחת למטרייה של בריין – יותר נכון הצטופפנו. ושאי וניים היו ביחד במטרייה. כמה רומנטי.

אני וטוק היינו צריכים ללכת בדרך עקיפה – כי היינו צריכים לעבור בביתו של בריין קודם כדי שייתן לנו את המטרייה שלו. (טוק גר שני מטר ממני). בריין נתן לנו את המטרייה שלו ואנחנו המשכנו בדרכנו. בדרך, דרכתי בתוך שלולית מים ענקית וכל שולי המכנס היפה שלי נרטבו והתלכלכו מחול.

ביום שבת, התעוררתי מתשע, מצלצול הטלפון של אמא שלי. לא יכולתי לחזור לישון, אז קמתי. גם אחותי האמצעית הייתה ערה. אחותי הקטנה בכלל לא הייתה בבית – היא ישנה אצל חברה.

שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, אספתי את השיער הפרוע שלי והתחלתי במלאכת הניקיון. סידרתי את החדר שלי, אחותי האמצעית סידרה את החדר שלה ושטפה את החדרים (חוץ מאת החדר שלי. אני שטפתי אותו), את המטבח ואת הסלון. ואני שאבתי את השטיחים. אבא שלי עשה כביסה, ויום קודם לכן הוא דאג לניקיון השירותים והאמבטיה. ככה שלא היה הרבה מה לעשות. זה ארך כשעתיים וחצי פלוס מינוס. אחרי הניקיון, הלכתי להתקלח, לנוח, לאכול, מחשב, לצרוב דיסק ולדבר עם סימפל בטלפון.

בערב בשמונה ומשהו, הלכתי לחדרי להתלבש לכבוד יום הולדתו של ניים. לבשתי ג'ינס, ונשארתי בינתיים עם הפיג'מה עליי. היה כל כך קר שלא רציתי להסיר אותה. התחלתי להסתרק ולהתאפר. יצרתי גוון חדש של צללית: לקחתי צללית שחורה, ועליה שמתי צללית לבנה. זה יצא בגוון שחור – כחול – כסוף מטאלי כזה. אבל מגניב. ואז הייתי צריכה לבחור חולצה. בהתחלה לקחתי חולצה ורודה עם כפתורים, אבל מבד מאוד דק. אבל משהו בכפתורים נראה לי מוזר.  אז לקחתי חולצה אחרת שהלכתי איתה פעם אחת. אבל משהו באזור החזה  נראה לי מוזר. החלפתי חזייה, אבל שוב זה נראה מוזר, אז שמתי חזייה אחרת. אבל גם זה נראה מוזר. חיפשתי אצל אחותי חולצה....והיא נראתה בסדר, אבל הצבע שלה לא תאם לצבע הצעיף שרציתי לקחת והיא נראתה פשוטה מדי. אז שוב החלפתי חזייה ולבשתי את החולצה ממקודם. עדיין זה נראה לי מוזר, אבל פחות. אחרי שלבשתי עליי מעיל הלכתי לסימפל. המטומטמת הביאה מעטפה משומשת. זה היה כזה מצחיק. החלטנו להגיד לניים ששכחנו לשים את הברכה ואז היינו צריכות לפתוח אותה מחדש.  יצאנו מהבית, והלכנו אל הבית של ניים. היינו צריכות לחכות עשר דקות בקור המקפיא עד שסטאר תבוא. והייתה לה מעטפה חדשה ונורמלית. שחיכינו למעלית, ראינו את שאי, שסיפר לנו בהתלהבות שהדודים שלו מארה"ב עשו להם ביקור מפתיע. לא יודעת מה, אבל משהו בשאי השתנה.

הגענו לביתו של ניים, והיו שם: איינג'ל, סמארט, פאני, האקס, זה שלא מחליף תחתונים, ילד אחד מהכיתה שלי, עוד שלוש בנות מהשכבה שהלכו דיי מוקדם, יותר מאוחר באו סמייל ונייס, ויותר מאוחר באו טוק, טול ובריין. (שכחתי מישהו?). טוב, אני וסימפל עשינו סיבוב נשיקות, ואז ישבתי לדבר עם סטאר ואח"כ עם סמארט והודעתי לאקס שהוא טיפש מטופש. אחרי כמה זמן החלטנו לראות סרט בדי וי די – "ירח דבש מטורף". הסרט מאוד נחמד, מצחיק, לא אמריקאי וקיטשי יותר מדי. לפני הסרט, האקס נעמד מולי ומול סמארט והסתיר לנו את מסך הטלוויזיה. אז מתוך אינסטינקט, בעטתי לו בביצים. עם השפיץ של העקב. הוא היה די בהלם...ואז הוא משך אותי מהרגל אל הרצפה ומשך לי את הרגל. אווו...באמת נורא כואב. זה לא ממש כאב רק עצבן אותי במקצת. חצוף, אסור להרביץ לבנות.

אחרי הסרט, סתם ישבנו ודיברנו, ראינו טלוויזיה והעברנו ערוצים. דיברתי עם כל מיני אנשים....בסופו של הערב, נשארנו אצל ניים אני, טוק, טול, בריין והילד הזה מהכיתה שלי. סימפל לא ממש סובלת אותו, אולי בגלל שזה שלא מחליף תחתונים (שהוא חבר מאוד טוב של הילד מהכיתה שלי) ביקש ממנה להביא לו בלונים ליום הולדת. בלי שהיא מכירה אותו בכלל. ראינו את סוף הסרט "פורסט גאמפ" ואז הלכנו הבייתה. בערך ברבע לשלוש הלכתי לישון.

היום, שבע בבוקר והשעון המעורר שלי מצלצל. ניסיתי להבין מה הולך פה. ואז נזכרתי. שיעור השלמות בתנ"ך. הייתי עייפה והיה כל כך נעים מתחת לפוך שחשבתי שזה לא אנושי ללכת עכשיו לבית ספר. תוך רבע שעה קמתי מהמיטה. התחלתי להסתדר בשיא המהירות כדי לא לאחר. בדרך פגשתי את סאד והלכתי איתה.

כל שיעור תנ"ך חיכיתי שהוא ייגמר. לא שהיה כזה משעמם, הייתי כל כך עייפה. ואח"כ עוד הייתי צריכה לחכות לסימפל עד שתסיים להשלים מסמול את המחברת שלה.ואח"כ שסמול ביקשה מסימפל את המחברת כדי שתוכל להשלים, הן עשו ויכוח. סימפל לא רצתה להביא לסמול את המחברת, לא בגלל שסמול לא שומרת על דברים שאנשים נותנים לה, לא בגלל שסימפל הייתה צריכה כל כך את המחברת שלה, אלא בגלל שלא מצא חן בעיניי סימפל שהמחברת שלה תישאר בידי סמול כל החופש. אמרתי לה שהיא סוציומטית. כל העניין הזה לקח הרבה זמן, ואפילו המנקה גירשה אותנו משם, ואפילו אמרה לסימפל stand up  במבטא רוסי כבד.

בעשר וחצי כבר הייתי בבית ונפלתי אל המיטה שלי. עד שלוש. וכל מה שעשיתי היום התמקד בשינה, אכילה, מנוחה, בהייה בטלוויזיה.

לא אני לא בוכה
זה רק חלון זכוכית עליו טיפות עומדות
לא אני לא נבהלת
זו רק שעה לא כל כך נוחה.