[השיר הארור לא יוצא לי מהראש. הוא פשוט נדבק לי למוח!]

יום ראשון.

היום אחרי החופש – בקושי קמתי מהמיטה. כל כך לא התחשק לי ללמוד. אבל לא הייתה לי ברירה, הייתי צריכה ללמוד אנגלית. והיה מבחן במתמטיקה.

לא ממש למדתי למבחן הזה. אולי פתרתי כמה תרגילים ייצוגיים. אבל לא יותר מזה.

לפני המבחן גיליתי שאין לי מחשבון. נכנסתי ללחץ אטומי. הלכתי לתלמידים מהגוש השני, וראיתי את ניים יוצא מהמבחן שלו במתמטיקה. התנפלתי עליו בקריאות היסטריות: "ניים! ניים! יש לך מחשבון?". כמעט אנסתי אותו..הוא הביא לי מחשבון. וכולי שמחה וטובת לב הלכתי לעשות את המבחן. המבחן היה...היה.

שני תרגילים בטריגו אני חושבת שפתרתי אותם טוב ונורמלי. הייתה שאלה אחת – שעשיתי רק סעיף אחד. ובשתי השאלות הנותרות – לא יודעת. פשוט החרבתי לעצמי את התרגילים. אני מצפה ל 50.

אחרי הצהריים, פשוט ישנתי. הרגשתי שאני מתמוטטת. הייתי צריכה ללמוד לבוחן בביוטכנולוגיה – אבל פשוט לא יכולתי.

כמובן, שבלילה למדתי.

יום שני כאמור, היה הבוחן. הוא היה דיי קל. אבל עשיתי כמה טעויות מפגרות. סימפל העתיקה ממני...ומסתבר שמה שכתבתי לא היה נכון. אח"כ ברוב חוצפתה היא כעסה עליי כי בגללי היא טעתה. סליחה? זאת בעיה שלה בלבד! זאת אשמה שהיא לא זכרה והייתה צריכה להסתמך על העתקות. וגם אמרתי לה את זה.

ואח"כ כאילו כדי להדגיש לי עד כמה היום הזה נאחסי, קיבלנו ציונים בהיסטוריה ובספרות. היסטוריה קיבלתי 68. איזו בושה. בא לי לקבור את עצמי. היו לי שגיאות כאלו מטופשות! הרוב ירד לי בגלל שלא רשמתי דברים שנראו לי מובנים מאליהם. ובספרות קיבלתי 80. שוב, המורה המטופשת הורידה לי נקודות על דברים ממש טיפשיים! על דברים שלא למדנו בכלל!

אה והברזתי מחינוך תעבורתי בלי שהתכוונתי לכך. לפני השיעור, אני לאפ וסמול התכוונו לדבר עם המורה לביולוגיה. אני ולאפ היינו צריכות לדבר איתה בקשר לביוטופ, ולאפ וסמול היו צריכות את הרכז הטכני של הבית ספר שלנו, כדי שהוא ידפיס להן את הדו"ח מעבדה (הן היו צריכות לתקן אותו). בסופו של דבר, המורה לביולוגיה לא הייתה, וגם העיפו אותנו מהחדר מורים. אז הלכנו לרכז הטכני....אבל הן היו צריכות להקליד את הכל מההתחלה, מאחר וזה לא היה להן על דיסקט. הוא שלח אותן לחדר מחשבים שלמדו בו כיתות י"ב – הם עשו משהו בפוטושופ לפי מה שראיתי....ולאפ וסמול ביקשו שאני אצטרף. ההפסקה כבר נגמרה...אבל לא משנה. מאחר והמורה שהייתה אחראית על חדר מחשבים אמרה כל הזמן שצריך לסיים בשעה הזאת, לאפ וסמול התייאשו והחליטו שהן בחיים לא יסיימו את זה עכשיו, אז הן החליטו ללכת לסטאר ולעשות את זה אצלה (כי היא הבריזה מחינוך תעבורתי). השעה הייתה 12 ועשרים, וכבר לא היה לי טעם ללכת לשיעור, ואיזה תירוץ אני אתן למורה? אז פשוט סיימתי יותר מוקדם את היום.

בבית, העדפתי שוב לישון במקום ללמוד. כמובן שאח"כ למדתי בלילה. קיבלנו גם חשבון פלאפון. ראיתי את המעטפה הסגולה לבנה של סלקום...והתכווצתי בפחד מחפשת תירוץ. החשבון (שיחסית לי הוא גבוה) הוא 69.69 מגניב לא? אבא שלי לא חשב שזה מגניב.

היום, יום שלישי, הייתה אמורה להיות שביתה. אבל הבית ספר שלנו ידוע בתור מפר שביתות. לכן אצלנו לומדים וגם בחטיבות הביניים. אבל אחותי הקטנה ביסודי, והיא לא הלכה לבית ספר.

לשיעור אנגלית – כמעט ולא באו אנשים. חוץ מזה, הייתה לי פאדיחה. בבוקר לבשתי את המעיל וסגרתי את הרוכסן. הגעתי לכיתה ורציתי לפתוח אותו, אבל הרוכסן נפתח. כמה בנות ניסו לעזור לי...אבל שום דבר. הרגשתי מטופשת. בשיעור הראשון – המורה דיברה איתנו על השביתה. היא שאלה אם אני רוצה להגיד משהו ואמרתי שלא. ואז היא אמרה: you are not talking at

class but writes a good tests. נכון שאתם גאים בי? אח"כ היא נתנה לנו לעשות עבודה... בהפסקה בין השיעורים אנרג'י ניסתה לעזור לי לפתוח את הרוכסן. היא אמרה לי להוציא את המעיל מהראש.....הוצאתי ואח"כ היא שיחררה את הרוכסן. בשיעור השני אני והיא למדנו למבחן בביוטכנולוגיה.

למדתי גם כל שיעור ספרות.

ואז היה מבחן. אני לא יודעת...אני ממש לא יודעת. אני מקווה שיהיה בסדר. הוא לא היה קל, לא היה קשה, אבל מעצבן.

ואח"כ שעתיים ביולוגיה. היא החזירה לנו את המבחן. נכון, קיבלתי ציון נמוך, אבל בשאלות האמריקאיות הצלחתי לשם שינוי. ההיגדים שכן עשיתי – את רובם עשיתי טוב. רוב הנקודות ירדו לי על ההיגדים שלא עשיתי ועל שטויות וטעויות מטופשות בשאלות הפתוחות.

אחרי בית ספר – ישנתי שלוש שעות.

ומחר- מחר סילבסטר. עדיין לא הגעתי לדעה אם צריך או לא צריך לחגוג. נכון, סילבסטר רצח יהודים, וגם קראתי באינטרנט על רצח יהודים שנעשה בתאריך הזה ו"אם היו קוראים לחג הזה היטלר היית חוגג אותו?". אבל מצד שני...הרי חוגגים את תחילת השנה האזרחית. אני לא יודעת מה ואם אני עושה. כל החגים האלו גורמים לך לשקוע בדכדוך – אין לי עם מי לצאת, להתנשק וכו'. וכמה רע לי שאני לבד. אבל יש בית ספר. ולא נראה לי שאבא שלי ירשה לי לצאת. וגם אם כן – לאן? דווקא בא לי לעשות משהו...