סוף סוף אני יכולה לעדכן! לא עדכנתי הרבה זמן מפני שהייתי בלחץ של ביוטופ ומבחנים, היה לי חוסר בזמן וגם המחשב התפגר קצת. כיתה י"א זו כיתה מסריחה. אני מחכה כבר שהשנה הארורה הזאת תיגמר.  עם הבגרויות.

עכשיו מצאתי לי זמן לעדכן אז נתחיל מיום שני. ביום שני לא היה משהו מיוחד. חוץ מזה שפיאה היה צריך לעשות את הדו"ח מעבדה בביוט' והיה לו מספיק זמן – והוא לא עשה. ככה שגם אני נדפקת. הבן אדם פשוט לא אחראי! אין לי מישהו אחר לעשות איתו.....אני מקווה שבשנה הבאה אני אהייה במעבדה עם מישהו נורמלי. אחרי הצהריים אני ולאפ היינו צריכות לסיים את הביוטופ. בהתחלה חשבנו שצריך לנסוע למקום שבו עושים את התצפיות – חוף אכזיב במקרה שלנו – כדי להביא גורמים ביוטיים (מי שלא לומד ביולוגיה זה בע"ח וצמחים). בהתחלה חשבנו לנסוע עד לשם....אבל זה לא התאפשר. לא ידענו מה לעשות. אני ניסיתי לחפש באינטרנט ולא מצאתי. ללאפ אין אינטרנט – ככה שהאפשרות הזאת לא באה בחשבון שהיא תחפש גם. בסופו של דבר, מצאתי אתר בדיוק עם מה שאנחנו צריכות (מזל שיש דבר כזה גוגל) והתקשרתי אליה בשמחה והודעתי לה שמצאתי – ואז היא באה אליי וסיימנו עם הביוטופ המעצבן הזה.

ביום שלישי –היה דבר מאוד מוזר. בשיעור השני של ביוטכנולוגיה נכנס ילד לכיתה שלנו וחיפש איזה חיים. אותו אחד נראה לי מוכר בטירוף. ידעתי שאני מכירה אותו וכשסימפל אמרה לי משהו שמו – הבנתי שידעתי איך קוראים לו איפה שהוא בתת מודע שלי. בכל אופן המורה אמרה לו להסתלק משם והוא חיכה את הדיבור שלה ויצא. וככה שוב. אח"כ הוא שאל "מה זאת הכיתה הזאת" וכמה צחקו. אבל שהוא חיכה את המורה שלנו וצחק עליה – אף אחד לא הגיב. אף תלמיד לא צחק או הגיב או משהו כזה. (אפילו שסימפל צחקקה לה בשקט בלי שאף אחד ראה ואז השתקתי אותה כי זה לא יפה). המורה אמרה לאותו ילד לצאת ושהיא תקרא למישהו מההנהלה – והוא יצא. ואז המורה שאלה "איך קוראים לו?" ובלי שמישהו הספיק להגיב – לא גם שידענו איך להגיב כי לא ידענו את שמו-  היא פשוט לקחה את הדברים שלה בכעס ויצאה מהכיתה. אני באמת מבינה אותה, כי מה שאותו ילד עשה לה זה השפלה, פשוט השפיל אותה מול התלמידים שלה. נשארנו כולנו בכיתה מנסים להבין מה קרה הרגע. ואז בא הרכז של השכבה שלנו, שהוא ממש חמוד ונראה טוב *יחסית למורה ויחסית לגילו* ואמר לנו שיש לנו "שתי אופָציות"   : אחת להגיד לנו איך קוראים לו ואת השנייה הוא לא אמר. בכל אופן, איזה מישהו אמר  לו מי זה  ושהוא מי"ב.

קיבלתי שלושה מבחנים – ביוט' – 60 (הבה נסתכל על הכוס המלאה: לפחות עברתי),  ביוט' – 80 וביולוגיה – 52.  המבחן בביולוגיה ביאס אותי קלות. המורה גם נראתה מאוכזבת. אם המורה תתחשב בציונים בדו"חות מעבדה יהיה לי סיכוי לקבל 70. שזה סביר. אבל כדאי שאני לא אפתח ציפיות שווא. אח"כ הייתה לנו מעבדה ועשיתי את המעבדה עם לאפ והיא קיבלה 54 ואת כל העצבים שלה היא הוציאה עליי.

חזרתי בערך בארבע, אכלתי צהריים, התקלחתי ואז הלכתי לסטאר והתכוונו ללמוד לתנ"ך. למעשה הייתי אצלה בערך ארבע שעות ולמדנו רק שני פרקים. מתוך 16. רוב הזמן פשוט דיברנו. חזרתי הביתה בערך בעשר בלילה – ופתאום נתקפתי בהתקף עצבנות בלתי מוסבר. החלטתי ללמוד לתנ"ך. שמתי את המחברת על הכרית ונשכבתי על המיטה והתחלתי לקרוא. לא ממש קלטתי מה אני קוראת.... ואח"כ היה כבר בוקר. נרדמתי על המחברת. אני זוכרת ששמעתי במעומעם את אבא שלי שקרא לי ואז הבין שאני ישנה ואז כיבה לי את האור.

בכל אופן קמתי מאוחר מדיי. בשבע ועשרים. אז החלטתי לוותר על אזרחות. לפחות היה לי זמן לאכול ולהתקלח ולקרוא עיתון ולהתחיל את הבוקר בצורה נורמלית ולא בלחץ מטורף.

יצאתי החוצה והיה ריח של גשם. כמו שאני אוהבת. אני אוהבת גשם. הגעתי ישר לשיעור ספרות וסיפרתי לכולם על איך נרדמתי על תנ"ך. בזמן השיעורים ניסיתי לכתוב גם את מה שהמורה הכתיבה וגם להעתיק סיכומים באזרחות מסימפל.

ואחרי זה היה מתמטיקה.

ואחר כך הלכתי הביתה ואכלתי והלכתי לישון את שנת הצהריים. קמתי בערך בארבע וחצי ונזכרתי שכדאי ללמוד לתנ"ך כי שעתיים שינה זה די והותר.

הלכתי להתקלח בשביל להתעורר וכמובן – שאני על המיטה – למדתי. בתקווה לא להירדם שוב. לא נרדמתי – למדתי עשר פרקים בשעתיים! אני גאה בעצמי. מאוחר יותר אני אלמד את ירמיהו.