| |
ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב. |
| 1/2003
מחשבות שבאות מתוך שיעמום טוטאלי
לא בא לי ללכת לבית ספר. אני מתחילה ללמוד היום ב10 וממש ממש לא בא לי ללכת. אבל אני אלך בכל זאת.
היום היינו אמורים להיות יחד 7 חודשים. היינו אמורים. אני לא מבינה למה אני לא מצליחה להשתחרר ממנו. למה הוא כל הזמן במחשבות שלי. למה הוא ממלא חלק מהחיים שלי. למה אני הופכת לאובססיבית כלפיו. אני לא אוהבת אותו. אני יודעת שכבר לא. יש לי רק טיפונת רגשות כלפיו, ואני חושבת שתמיד יהיו. אני דלוקה על מישהו חדש. כבר עברו חודשיים דאמייט אני אמורה להפסיק לחשוב עליו!!!!!
אני שונאת אותו. על כל מה שהוא עשה לי. מגיע לו שכולם ישנאו אותו. בגללו הכל. בגללו. בגללו הפכתי למדוכאת. לא, זה בעצם בגללי על זה שאני נקשרת לאנשים בצורה כזו.
אני מרגישה שהיה לי את הכל ואיבדתי את כל מה שהיה לי. כי הוא כל מה שהיה לי.....רק המחשבה עליו הוציאה אותי מהדיכאון....זה לא פייר שלכולם טוב ורק לי רע.
למה האושר שלי צריך להיות תלוי באחרים? לחשוב שעד לפני חודשיים וקצת הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם. לפני 7 חודשים....לפני 7 חודשים החיים שלי השתנו.
כל כך בא לי לבכות עכשיו, אבל אני לא מסוגלת. כאילו הדמעות שוקעות בתוכי ואני לא מצליחה להוציא אותן ממני.
כמה מצחיק, לפני שנה בדיוק בלעתי אקמולים וחשבתי שאולי בשנה הבאה יהייה יותר טוב. לא חשבתי שאני אגיע לאותו מצב. לא חשבתי שזה יהייה בדיוק השבע החודשים שאמורים להיות לנו ושאני אהייה עם לב מעוך.
איזה חיים משעממים יש לי. פשוט חיים משעממים. אבל אין לי ברירה אלא לחיות.
דיי זה כבר מתחיל לדכא אותי באמת כל הקטע הזה.
אז אני מפסיקה לכתוב עכשיו.
שבת שלום.
| |
|
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
