אבל זהו, זה נגמר.

האהבה הכי גדולה שהייתה לי אי פעם, נגמרה. כמעט שבעה חודשים הספיקו לי להבין את זה.

ראיתי אותה מתנפצת לרסיסים.

אנחנו עדיין מאוד אוהבים, אבל הוא לא יכול להיות איתי. כי אני הרסתי את הכל.

אני מקווה שיום אחד הוא יסלח לי, ונוכל לחזור להיות ביחד.

כי לעולם לא אפסיק לאהוב.

ולעולם לא אוכל להיות עם אחר.

לקחתי שקית, ושמתי את הכל מבפנים, ודחפתי לארון. כאילו שזכרונות אפשר לשים בשקית שחורה ולהחביא.

אני לא יודעת מתי אני אתאפס על עצמי.

זה כל כך כואב.

המחשבה שלא אראה אותו, שלא אחבק אותו, שלא אישן לצידו, שלא אגיד לו כמה אני אוהבת אותו, שלא אוכל ללטף אותו כשהוא ישן, שלא נוכל לממש את כל התכנונים שלנו - זה פשוט הורס אותי.

אני מנסה לאסוף את השברים, לאט לאט.

"ואהבנו. אהבנו כמו שלא נאהב עוד לעולם."