אני מרגישה מפורקת לחלוטין. כמו בובת חרסינה עדינה שנפלה מהמדף והתנפצה לרסיסים, ולעולם לא יוכלו לחבר אותה שוב.

אין לי חשק לכלום, אין לי כוח לכלום. אני מסתובבת כמו זומבי, נטולת הרגשה, נטולת מחשבות, נטולת חיוניות.

הגוף שלי מתפרק. כאבי ראש חזקים מאוד, כאבי גב שמופיעים משום מקום, סחרחורות, בחילות, הספקתי להתעלף שוב פעם.

לא מסוגלת לתפקד. יושבת ליד שולחן עץ, מול הים, מסתכלת על הגלים המתנפצים על הסלעים, ובוכה שלוש שעות.

גם כן, הצבא הזה. בזמן האחרון אני לא נמצאת במשרד הרבה, בגלל המצב הפיזי הרעוע שלי. ושאני נמצאת – זה סיוט. אני עכשיו בחפיפה, ואני צריכה להישאר לישון שם, ואחרי שהחפיפה תיגמר, אני אצא יומיות – עבודה מתשע עד חמש. ייצא לי פעם – פעמיים בשבוע להישאר לישון שם, כי יש תורנויות – מישהי צריכה להישאר בלשכה ולסגור אותה (הלשכה יכולה להיסגר גם באחת בלילה) ולמחרת בבוקר צריך לפתוח אותה בשבע וחצי. ויש אפטר פעם בשבוע.

אז סבבה, התנאים טובים, כי לא עושים שבתות גם, בכלל, אבל אין יותר מדיי עבודה. לי בכלל אין ביטחון בשום דבר שאני עושה, ואני לא עושה יותר מדיי דברים...

ואני לא מוצאת את עצמי בבסיס, ולא מוצאת את עצמי עם האנשים, ואני לא מתחברת ולא כלום..

אז וואלה, אני פקידת לשכה של אלוף משנה וסגן אלוף, שזה ה"הכי" לפקידות, ביחידה קרבית, מובחרת. בדיוק איפה שרציתי להיות, וכל כך הרבה אנשים נלחמו שאני אהיה שם.

אבל זה כל כך משעמם, ובשביל זה אני הולכת לתת שנתיים מהחיים שלי? אני לא מבינה מה אנשים כל כך מתלהבים מזה... כי אני לא מוצאת בזה שום עניין. אני רק רוצה שהשנתיים האלו ייגמרו כבר.

עכשיו אני בהדממה... אבל הכל יכול להשתנות.... לא שיש לי מה לעשות בבית, אבל לא בא לי לחזור לצבא.

והמדים האלו, נראים עליי כל כך רע... לא משנה שהצרתי את החולצה, הנמכתי את הגזרה של המכנסיים, אני פשוט נראית נורא וזה מעצבן אותי כל כך.

אתמול היה ליל סדר. עשיתי פן, ואפילו קניתי חולצה חדשה.

עשינו את הסדר אצל אחות של אמא שלי, וחוץ מאיתנו היו גם סבא וסבתא, אמא של בעלה והאחים שלו. היה דיי נחמד, קראנו את כל ההגדה, ואכלתי הרבה אוכל טעים.

ואני מצאתי את האפיקומן!!! למען האמת גם בת דודה שלי מצאה ביחד איתי, אבל אני זאת שאמרתי לה איפה הוא נמצא.

והיום בצהריים – עוד ארוחה. הפעם אצל אח של אבא שלי, והיו גם האחיות וההורים של אשתו, עם כל הילדים... עד עכשיו אני מפוצצת מהאוכל.

וזהו, נראה לי שאלך לנוח עם כוס תה....

פסח שמח!