לאחרונה מדגדג לי נורא לכתוב. אני חושבת שאני נפטרת לאט לאט מכל מחסומי הכתיבה שלי, ומכל שאר המחסומים האחרים. לעיתים אני נזכרת בעבר, אך אני לא רוצה להיזכר בקשרים ישנים שהתפוגגו, איני רוצה להתגעגע. אני אוהבת לשנות אווירה ולגוון, ואפילו כאן צבעתי את קירות היומן שלי בצבעים חדשים. אני לא צריכה פרוזק יותר.

השבוע שוב עבר לי מהר, כנראה זה חלק מתסמונת "השנה הראשונה בצבא עוברת מהר".

לא זכור לי שעשיתי משהו מיוחד, בעיקר קראתי. זכרונותיה של גיישה פשוט מדהים ומומלץ.

גם יצאתי מוקדם יום אחד, וזה היה ממש כיף.

ברכבת קשת ואני פגשנו בבחור יפה אחד. היא נדלקה עליו, ובגלל שהיא כעסה עליי על משהו, היא רצתה שאני אתחיל איתו, אבל לא ממש ידעתי איך. היא אמרה "רואים שאף פעם לא התחלת עם מישהו" ואילו אני עניתי בתגובה "כן, כי תמיד מתחילים איתי" וזה השתיק אותה לכמה שניות.

בכל מקרה, כמעט כל הנסיעה היא ניסתה לשכנע אותי להתחיל איתו כבר, וגם שני חיילים ואותו בחור – ניסו לשכנע אותי לעשות זאת. ממש בסוף הנסיעה התחלתי איתו,  ופטפטנו קצת, ולקחתי מס' טלפון ואיי סי קיו ומסרתי אותם לקשת.

תמיד כשאנחנו נוסעות ברכבת קורים לנו דברים מצחיקים, ואנחנו מצליחות לחרפן קשות את כל האנשים שיושבים איתנו בקרון.

לא הייתה הרבה עבודה, רק היו חששות על עוצר יציאות מהבסיס. גם יום אחד עשו לנו סגירת ב"ש, כלומר אין כניסות ויציאות – וסתם באנו בשמונה, חיכינו כמו נטושים בתחנת רכבת עד עשר.

רוב הזמן פשוט התלהבתי מהפלאפון החדש, וצילמתי שטויות ושיחקתי עם הצלצולים ונראה לי שכמה אנשים קצת התעצבנו עליי.

ביום חמישי הייתה לי שוב שמירה. שמירה רביעית החודש! האמת היא שלא הייתי אמורה לשמור בכלל, אבל יום רביעי התקשרה אליי מישהי ושאלה אותי אם אני אוכל להחליף אותה, והיא תחליף אותי בשמירה שלי ביום חמישי החודש. אז הסכמתי. אני כזו נשמה טובה וטהורה. לפחות חודש הבא לא יהיו לי שמירות.

אז יום חמישי נשארתי בבסיס השומם, המפקד שלי השאיר אותי אחרי שעות העבודה לסיים לו איזה משהו. עד השמירה נמנמתי. השמירה עברה סבבה, שמרתי עם מישהי מאוד חמודה, גם בא מפקד תורן וכמעט לקח לנו את הפלאפונים.

אחרי השמירה ישנתי איזה שלוש שעות, כדי להספיק להסעה הראשונה, שאיחרה. ומהתחנת רכבת יוצאת רכבת כל שעה, כך ששעה חיכיתי בתחנה השוממת, רק אני, האיש ביטחון והמוכרת כרטיסים.

הגעתי בעשרה לעשר, ואחרי אוכל ומקלחת ארוכה הלכתי לישון עד הערב.

בערב קשת והבחור מהרכבת באו אליי, ואז הלכנו למסיבת יום הולדתה של חופית. אני תוהה מתי נתבגר, ונבין שלא עושים יותר מסיבות יום הולדת בבית! היה ממש מוזר להביא אותם, קשת מכירה מספר קטן של חבריי, אבל הבחור מהרכבת בקושי מכיר אותנו.

רוב הזמן ישבנו בחוץ, ועישנו (אני והבחור), ושתיתי וודקה, וניהלנו שיחות הזויות. היה לילה הזוי, כמעט לא הייתי עם החברים שלי. אני חושבת שקשת הופכת לדמות מרכזית בחיי, משום שיש לנו יותר במשותף. אני מרגישה שעם החברים מהתיכון, כמעט אין מה שמחבר אותנו... יש את הילה, ורועי, ומורן ומור – שאיתם אני כן שומרת על קשר פחות או יותר, בעיקר הילה ורועי, אבל אין מה לעשות, ככה זה...

בנוסף, הבחור מהרכבת שבר כד, והיה לי כל כך, אבל כל כך לא נעים. אני חושבת שחופית קצת שונאת אותי כרגע.

הלכתי לישון באיזה שלוש, והיום קמתי בעשר, כולי הפוכה ומסריחה.

עשיתי מקלחת טובה, ולאחריה הילה באה אליי, ואני אכלתי טוסט ושתיתי נס, והיא סתם אכלה מילקי ושתתה מיץ. אנחנו נפגשות כל שבועיים (כי אלו היציאות שלה), ואני ממש מקפידה להיפגש איתה בזמנים האלו, כי טלפונים זה לא מספיק, וגם אין ממש זמן (בעיקר לה. היא בניגוד אליי – עובדת).

את שאר היום ביליתי בשינה ובקריאה.

נראה לי שאלך לשתות תה ולראות קצת ארץ נהדרת, ואז כרגיל לישון.

שבוע טוב.