אני לא מאמינה. כתבתי פוסט ענקי, וזה פשוט לא נשמר לי.
גרררררררררררררר. פייק עצבנית מאוד. אבל מאוד.
טוב, אז שבוע לא הייתי בבית, ועכשיו יש לי הרבה לכתוב (בפעם השנייה לערב זה).
אז רציתי להזכיר משהו שקרה לי לפני שבוע וחימם לי את הלב: הבחורה שהחלפתי אותה בשמירה כתבה לי פתק תודה עם פסק זמן. זה היה ממש נחמד.
וסוף סוף נעניתי לתחנוניו של סתם בחור והעליתי תמונות ל"משחטה" שלו. אז קיבלתי כמה ליטופים לאגו, כמה תגובות לא נעימות, אבל זה לא אכפת לי בשיט. אני יודעת שאני יפה, ורזה (אלוהים, את בתת משקל וקראו לי שמנמנה!) ולא אכפת לי ממי שחושב אחרת.
ותודה לבאד זיינמאן שכתב לי שיר מקסים לכבוד המאורע:
(בית א’)
ורדים מריחה בשעות הפנאי,
ואת קימורי בטנה מטפחת עד בלי די,
חבושה תמיד במבט תמים,
בדרך לעוד אמבט חמים,
(פיזמון)
"שיואוווו, איזו כוסית
מגיע לך מכות בטוסיק
מטרידה אותי כבר חצי שנה,
אבל מה לעשות שאני עוד לא בשל לחתונה.
(בית ב’)
כל היום, להצטלם אוהבת,
ובחלומותיי, את מככבת
למיטה אותי קושרת
ואת החברות, למסיבה מצרפת.
(פיזמון)
"שיואוווו, איזו כוסית
מגיע לך מכות בטוסיק
מטרידה אותי כבר חצי שנה,
אבל מה לעשות שאני עוד לא בשל לחתונה.
אני לא ממש זוכרת את השבוע הקודם.
יום רביעי הייתי אמורה לבוא לחבר שלי ישר מהבסיס, אבל לא שחררו אותו בגלל פעילות.
הלכתי לטרמפיאדה, כולי לא מדוגמת, שיער פזור, חולצה מחוץ למכנסיים, והרס"ר תפס אותי ונתן לי תלונה. המפקד הישיר שלי שפט אותו באותו יום, למזלי נחסך ממני הקטע של הכומתה על הראש וההצדעות וכן המפקד/לא המפקד כאילו אני בטירונות. וקיבלתי שלושה ימים ריתוק. אני, התמימה והקטנה מקבלת ריתוק.
לא היה לי כוח לחזור הבייתה, אז נסעתי לדודים שלי, וזה היה כיף. אפילו הייתי על הבית על העץ שלהם, אני ילדה לנצח.
ביום חמישי נסעתי עם דודה שלי וגיסתה (היא מחו"ל) לחיפה, לסיור עם אמא שלי וחבר של ההורים מהעבודה של אמא שלי. והיה נחמד.
רק בארבע נפגשתי עם החבר, ונסענו אליו, נסיעה מתישה. מאוד.
הגענו עייפים, אך כמובן שלא ויתרתי על כוכב נולד, גרופית שכמותי.
יום למחרת היינו במודיעין, הבחור רצה לעשות עדשות מגע, בערב הייתה ארוחה משפחתית (טונות של אוכל! אבל הייתי מפוצצת מהצהריים). אח"כ יצאנו לפאב- מסעדה, עם חברים שלו וחברה של אחד מהם, והיה נחמד.
יום שבת היינו שוב במודיעין עם ההורים של חבר שלי, וראינו את הדירה החדשה שלהם.
היה ממש נחמד, כיף לי לבוא אליהם, אני מרגישה שהם ממש אוהבים אותי.
יום ראשון קמנו בארבע וחצי בבוקר, כדי שאוכל להיות בשמונה בבסיס. היה לנו טיול לדלית אל כרמל, ונורא קיוויתי שיתנו לי עונש לא לצאת לטיול, שכן אני בריתוק.
הנסיעה לשם הייתה זוועתית, עם בחילות וכד', ובחזור המפקד שלי ישב לידי ונרדמנו שנינו.
הייתה לנו הרצאה על הדרוזים והרצאה על הדרוזים בצבא, ואז טיילנו קצת, והלכנו לאכול במסעדה דרוזית. ואז היינו בשוק. והיה משעמם, כי נדמה לי שהיינו שם באיזה טיול של"ח בתיכון. אפרופו תיכון, לפני שנה מינוס שבוע הייתה הבגרות האחרונה שלי.
חזרתי לבסיס, התקלחתי, עליתי על אזרחי, והלכתי לשבת עם קשת במשרד שלה, שכן הייתה לה תורנות.
המפקד שלי התקשר והציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה: אני אשמור במקום מישהי והיא תחליף אותי חודש הבא, והוא יוריד לי יום מהריתוק. הסכמתי.
הייתה לי שוב שמירה, והיה קצת מעפן, אבל חפיף.
אתמול גם הייתי בבסיס. והלכתי לישון בחמש וחצי בערב. אבל באמצע קמתי והרגשתי מבואסת, ואפילו בכיתי קצת.
והיום הייתה לי הרבה עבודה, אבל חזרתי הבייתה סוף סוף, ויש לי מלא דברים לעשות.
ההורים ואחותי הכי קטנה לא בבית – בחופש.
שמעתי קצת within temptaion וזה הרגיע אותי. בערך.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
