אז קצת אחרי שגמרתי לכתוב את הפוסט הקודם, הילה ומורן באו אליי, שרו לי "מחר יום הולדת" והביאו לי עוגה אישית עם שלושה נרות, ועוד שלושה מאפים ללא שם (עדיין לא טעמתי, בקרוב אחגוג).

כמובן שהתרגשתי עד דמעות.

אתמול, יום ההולדת, קמתי כרגיל והלכתי לצבא. איחלו לי מזל טוב, והמפקד שלי ניפח לכבודי בלונים.

החבר שלי אמר לי שהוא יוצא לפעילות כלשהי, ולכן לא יוכל לבוא אליי. מסתבר, שהוא עבד עליי, כל היום היה בבסיס ולא יצא מהמחלקה שלו, ובשלוש הוא יצא אליי הבייתה כדי להכין לי הפתעה. האמת, היו לי חשדות שבעצם הוא עובד עליי ומחכה לי בבית, אבל לא רציתי להתאכזב.

בכל מקרה, הגעתי הבייתה, והוא חיכה לי שם, עם בלונים בחדר, ועוגה שהוא אפה בעצמו לבד, וגם מצא את המתכון לבד.

עוגה מעולה אגב.

גם קיבלתי מתנה:

והנה כל דבר מהסלסלה בנפרד:

ממש מקסים!

זה מהאחיות הקטנות שלי:

סבא וסבתא הביאו לי 400 ש"ח (גם לראש השנה), ומאמא ואבא קיבלתי 600! האמת שאני לוקחת ביחד עם החבר שני לילות בבית מלון בת"א - אז לילה ראשון על חשבון ההורים (עם קצת אקסטרה).

היום מקשת קיבלתי סריג בצבע סגול ועליונית שהיא רק לכתפיים ונקשרת מתחת לחזה בצבע שחור.

אחרי כל ההפתעות וההתרגשויות והברכות, נסענו כולנו לנאפיס ואכלנו בכיף.

והיה לי יום הולדת הכי שמח שבעולם.

זהו, אני בת 19. התחושה היא אותה התחושה כמו בגיל 16, אני לא מרגישה משהו שונה בהרגשה.

היום ברכבת ראיתי ילדה בערך בת חמש, עם תיק ורוד עם ציור של כל הנסיכות של וולט דיסני, וחוברות צביעה וקלמר של ברבי, עם הרבה צבעים וטושים ודבקים כמו שאני אוהבת, וכל כך התחשק לי לקחת את הקלמר הזה ולצייר ולצבוע גם.

אבל נזכרתי שאי אפשר, אני גדולה מדיי.