כן, זה סופי: אני, ברוק העצמאות חיפה! אני מקווה שיהיה שווה, ושאוכל לצעוק לתום פטרובר שיעשה לי ילד.

אתמול, הלכתי אל שאי. וגם ניים היה שם. ראינו "האקדמיה לצחוק", ושאי טען שהדר לוי יפה! אבל היא כל כך מכוערת!!! אלוהים, איזה טעם.....

אחר כך נדדנו לעבר סמארט. בדרך שאי וניים לא הפסיקו להתווכח על שטויות.

הגענו אל סמארט, ואיינג'ל ובריין היו שם. היינו צריכים לחכות לסימפל שתגיע, וגם לטוק.

ניסינו לראות סרט בדי וי די שבריין הביא. לראות איתם סרט זה סיוט. כל שנייה מישהו חייב להגיד משהו, וכל פעם בגלל השטויות של סימפל סמארט הייתה צריכה לעצור את הסרט. בסופו של דבר, כן הצלחנו לראות את הסרט בצורה רציפה. לסרט קוראים "סכנה ברחוב ארלינגטון", זה סרט מתח, על איש שמגלה שהשכנים שלו טרוריסטים. זה לא דפוק ומשעמם כמו שזה נשמע, והסוף מבריק. סרט נחמד.

אחרי הסרט, המשכנו לשבת בסלון, ולדבר, ולהתווכח על שטויות. כמובן, שחיטטנו לסמארט במטבח, כדי למצוא מה לאכול. בסוף אני וסמארט אכלנו עוגיות. לבד.

בארבע ורבע בערך, החלטנו שהולכים, והלכנו. בדרך חזרה, ראינו מלא ניידות, והלכנו לראות מה קרה. היו בערך עשר ניידות, עם שוטרים, שהכניסו ערסים מכוערים (היו כמה משכבתי הלא יקרה בכלל) לתוך הניידות. שאלתי איש אחד מה קרה, והוא אמר שפתאום ככה סתם התחילו מכות.

היה פשוט מרתק.