דלת מסתובבת גדולה (מה אם לא הייתי יוצאת מהאנורקסיה)
שלום, אני הדר. לא מזמן חגגתי יום הולדת 19 במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר.
אני מאושפזת פה בערך שנה, יוצאת וחוזרת, כמו שחוזרים אל הסם.
ניסיתי לאכול עוגה ביומולדת, אבל זה כל כך משמין, שאפילו יומולדת לא שווה את זה. כמעט אף אחת לא רצתה לאכול, חוץ ממיכל הבולמית, שאכלה ואז הקיאה בשירותים.
אז אמ, לא התגייסתי כמובן. המון פעמים אני תוהה איך זה בצבא, ומה היה קורה אם הייתי בריאה, וכן הייתי מתגייסת לאיפה שאני רוצה. איך זה להיות בטירונות, איך זה ללבוש מדים, אפילו לעשות שמירות ותורנות מטבח. החברים שלי מספרים על זה, לפעמים וזה נשמע לי כיף.
אין לי הרבה חברים. רובם בצבא או לומדים כי הם עתודאים, ואין להם זמן אליי. בהתחלה באו לבקר אותי המון, אבל אין להם זמן אליי יותר מדיי. למי יש זמן להתעסק עם בחורה חולה לגמרי.
אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהזדיינתי עם מישהו.
המצב בבית לא טוב, כי ההורים רוב הזמן נמצאים פה איתי, וכולם בדיכאון. בראש השנה יצאתי מהבית חולים הבייתה, לחג, הפסיכולוגית שלי אמרה שזה יעשה לי טוב. היה לי כל כך קר, ובאתי לבית של סבתא עטופה בסווצ'ר ענקי.ניסיתי לאכול אבל אני כבר לא מסוגלת להכניס כלום לפה. הימים שלי ספורים פה, כנראה.
אני עצובה.
אני בדיכאון ובודדה. הבנות פה חמודות, אבל זה לא אותו הדבר.
אני תוהה מה היה יכול לקרות אם הייתי יוצאת מזה, איזה חיים היו לי.
אם הייתי מתגייסת, ולומדת ומתחתנת, ויהיו לי ילדים.
איזה חיים יכלו להיות לי, ולא כולם היו בדיכאון כל הזמן.
אני הדר, שוקלת 32 קילו, צל חיוור של עצמי.
דלת מסתובבת קטנה (אם הייתי נשארת בבית)
לא הייתי בוכה מול המפקד שלי היום.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
