כפית קפה, רבע כוס חלב, השאר מים חמים, שתיים סוכר.

אני קמה בבוקר, כשקר לי והחורף נותן אותותיו בפניי, שותה את הקפה של הבוקר.

למה אני כאן ולא בצבא - סיבותיי שמורות עימי כרגע.

נרגעתי מהפעם הקודמת.

תמיד כשמוציאים את הגועל נפש החוצה מרגישים יותר טוב. יומיים אחרי הבכי והעצבים הייתי אצל קוסמטיקאית - שעה וחצי התרגעות מושלמת. אחרי כל המסכות, והפיליניגים וההוצאת שחורים - בהחלט מרגישים נקיים ויפים יותר.

במשרד אפור וקר, ורואים את הים סוער וכועס. הים יפה בחורף.

אני רואה בזמן האחרון אנשים שלא בא לראותם. אנשים שאני מפחדת מהם.

אני רוצה לנסוע מפה, לקצת זמן.

אפילו רק לחצי יום, להסתובב איפשהו, לצאת מהבית.

אני מתגעגעת אליו. רוצה להתכרבל איתו מתחת לפוך, להרגיש את החזה ואת הזרועות שלו עליי. להציק לו כשהוא ישן.

צבא ארור.

אני רוצה לעשות עם עצמי משהו, הלוואי והייתי יודעת מה.