המחשב שלי החליט להוציא אותי מאיזון המשקל הנפשי שלי. כבר הרבה זמן שהוא לא הוציא מדעתי. טוב, את כל הפוסטים שלי אני הרי כותבת בוורד, והכל שמור לי יפה על דיסקט בלבד (פה בבית לא מכבדים את הזכות לפרטיות וצנעת הפרט). דיסקט אחד נהרס. אפילו שהוא לא היה מלא, אפילו לא חצי – המחשב סירב לשמור עליו עוד קבצים. דיסקט שני הלך לי לאיבוד. והדיסקט השלישי- זה שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה באריכות, והייתי אמורה להמשיך אותו, החליט שהוא לא רוצה להיפתח. לא עזר כלום. הוא לא נפתח. המחשב טוען שהוא לא נמצא. עכשיו- אני צריכה להתחיל לכתוב הכל מהתחלה. כן זה מעצבן כמו שזה נשמע.

ובכן, בבוקר יום ראשון, בשעה חמישה לתשע בדיוק, צלצולו של השעון המעורר שלי בסלולרי שלי העיר אותי מהשינה המוזרה שלי. קמתי, הכנתי לי קפה וצחצחתי שיניים, ושעה שלמה התמקמתי לי מול הטלוויזיה, צופה בפופיולר, או בתרגומה העברי הכושל: צעירים לנצח. סדרה חביבה, כבר ראיתי את כל הפרקים בערך מסוף ח' עד אמצע ט'. אחרי שהסדרה נגמרה, התקלחתי, אכלתי, קראתי עיתון והתלבשתי (לא באותו הסדר) ושמתי פעמיי לבית של סוויטי. היום היה בהיר עם שמש חביבה, והיה לי נחמד ללכת ברחוב תוך מחשבות על האקס. באתי אליה הבייתה, וגם שרוטה באה אחרי, והלכנו לבית ספר לחזרות של טקס היום הזכרון. נרשמנו לטקס. לפני שנה גם השתתפתי בטקס, והאווירה הייתה נחמדה, ישבתי עם מיי ועוד ידיד שלי ודיברנו בזמן ההפסקות ושרוטה עשתה שטויות כרגיל. בדרך ראיתי את בלו ונתי חוזרים מהספרייה – המחויבות. החזרה הייתה סבירה, אני קוראת יפה, רק צריכה לעבוד על הפסקות, אני קוראת את "תחילה בוכים". יש הרבה ילדים בטקס, בעיקר בנות, ובעיקר ילדים מהכיתה שלי, ושרוטה כהרגלה עשתה שטויות והיא ממש לא יודעת לקרוא מילים מסויימות – יש לך ניקוד, הוא דיי עוזר. אחרי החזרה שנמשכה כשעה וחצי, סוויטי הלכה לגן למחוייבות שלה. ואילו אני ביליתי בבית. אחרי המחוייבות סוויטי באה אליי. וסתם דיברנו על שטויות. ובערב כרגיל דיברתי  עם אנשים חביבים באינטרנט.

בוקר האתמול התחיל בשני דברים מרכזיים : הרעיון המבריק איך לסיים את המחוייבות שלי – זיוף. יש לי שני פנקסים , אחד קצת נמרח, אבל יש בו עוד דיי הרבה מקום, ועוד פנקס חדש ויש בו ארבע שעות. אז החלטתי לזייף תאריכים ושעות – כי אני לא אסיים את זה אף פעם, אני שונאת את המחוייבות, נכון זה לא מוסרי, אבל זו מילה שלי נגד שלהם. ואף אחד לא יעלה עליי. ולא ידע. ואם כן, המקסימום שיעשו זה שיצעקו עליי.

הדבר השני – ים התקשרה אליי ב- 11 (חוצפה) וסיפרה לי חוויות על איך היה בשוק, ואיזה אנשים היא תזמין ליומולדת שלה שמתקיימת בעוד שלושה חודשים לערך. וזהו. רוב היום עבר לי בטלוויזיה, מחשב, התמרחות במיטה, קריאת ספרים ישנים (אני חייבת להשיג ספר חדש ומעניין) ושמיעת הריבים של אחיותי. וכן, אני יודעת שאני צריכה ללמוד. מחר. מלבד זאת, בערב באו אלינו סבא וסבתא שלי, ביחד עם דודה שלי ובני דודי הקטנים והמתוקים והספקתי לריב עם האקס באיזה פורום.

היום לאבא שלי הייתה יומולדת. כתבתי לו ברכה (אין לי כוח להעתיק את הכל) והוא נורא שמח. לא עשיתי כלום חוץ מ-אוכל, טלוויזיה, מחשב, שינה ולמות משיעמום. רק חשבתי על כמה החופש הזה לא כיף, ולפני שנה כן היה כיף, ומשעמם לי, וכבר עדיף ללכת לבית ספר ולמות משיעמום שם.סחטתי מאמא שלי הבטחה שהיא תיקח אותי לת"א.

מחר הליל סדר וכרגיל אין לי מה ללבוש.

אז שיהייה לכולם ליל סדר מהנה, להשתדל לא להיחנק מהמצות ומהחרוסת.

חג שמח!