אני הולכת ברחוב, החולצה מונחת עליי ברישול, השרוכים בנעליים פתוחים, הרוח מעיפה לי את השיער, ואני מהרהרת בשלושה ימים האחרונים.

יום שישי

אני מוצאת את עצמי בבוקר במכונית ביחד עם סבא וסבתא שלי, אמא שלי, ודודה שלי נוסעים לכיוון ת"א. אחרי נסיעה ארוכה ומעייפת אנו מגיעים לת"א. סבא מחנה את האוטו ליד האופרה ותיאטרון הקמארי, ומשם אנחנו הולכים ברחוב "המלך דוד"- רחוב שקט, עד שהגענו לגן העיר. קניון חביב. בזמן שכולם נכנסו לחנויות לכלי בית, אני התבוננתי בעוברים ושבים, בכל הזקנות שישבו שם בקפה וריכלו, והלכתי לי לסטימצקי. אחרי שכולם סקרו את כל כלי הבית, סבא וסבתא שלי הלכו לאופרה ואני דודה שלי ואמא שלי החלטנו לעשות טיול. אז הלכנו לדיזינגוף סנטר. נכנסנו לקסטרו, המתחם החדש. מפוצץ באנשים. אבל בנוי מאוד יפה. מעל לחנות של קסטרו, בקומת ביניים, הייתה לה חנות של שטויות...ומי עובד שם? עידן יסקין. מהיי פייב. כך חולפת לה תהילת עולם. אחרי שבילינו בסנטר, הלכנו את כל קינג ג'ורג'. כל הרחוב פשוט מפוצץ באנשים. כל כך הרבה אנשים! לשום חנות לא יכולנו להיכנס! אחר כך הלכנו לשינקין....ואם קינג ג'ורג' מפוצץ...אז שינקין פי כמה. לאף חנות לא היה ניתן להיכנס. שוב.  הלכנו את כל שינקין, עד שחתכנו דרך שדרות רוטשילד אם אני לא טועה לאבן גבירול. באבן גבירול ישבנו בלחם ארז ואכלנו ארוחת צהריים. אחרי ששבענו, חזרנו חזרה למתחם האופרה ופגשנו את סבא וסבתא. הם מאוד נהנו, ומשם  נסענו חזרה הבייתה. בדרך עצרנו לשתות קפה, וחזרנו בערך בסביבות שבע. אני מתה מעייפות הולכת להתקשר למאריוס ואנחנו מדברים וקובעים לבאולינג בשעה עשר. היה ממש בלבול עם השעות, כי חלק חשבו שצריך לבוא בתשע, וחלק חשבו שצריך בעשר. אבל בסוף כולם נפגשו בעשר. היינו, אני, נתי, מותק, מאריוס, גיא, דנדו'ש, שירן, טלו'ש שהביאה את בת דודה שלה ועוד שני אנשים....קיפודי, גאון ועדי. בלו לא היה. שכחתי להזכיר, שמותק כל הזמן מנסה לשכנע אותי לעשות משהו בכיוון של בלו. אז התערבנו על צדק, שבפעם הבאה שאראה אותו, אני עושה משהו. המשחק היה גרוע למדיי. אז נתתי למאריוס לשחק בשבילי. בנתיים, ישבתי עם דנדו'ש ושירן (שבאה עם כל הציצי בחוץ) ובהינו באיזה אחד, ששיחק בסדרה "דקות של תהילה" עם אף ארוך והשם שלו זה פיני....משהו.  בכל אופן, אח"כ סתם הסתובבנו לנו בקניון ודיברנו, ישבנו במקדולנדס ועדי עשה לי לב אדום מקרטון ומצאתי את עצמי מדברת במשך שעתיים עם קיפודי על יד הבית. (אנחנו גרים קרוב).

יום שבת

עבר כמו כל הימים – גולת הכותרת היא שאני, מותק, נתי, ים, "חמודה" (חברה של ים והייתה איתי ביסודי) ו"נחמד" (חבר הכי טוב של גאון) מתאספים בליל שבת בביתו של גאון לראות את "הצלצול". פעם שנייה. למותק וחמודה זו הייתה הפעם הראשונה. והם לא פחדו בכלל. הפעם הסתכלתי על הקטעים המפחידים, והבנתי יותר טוב את הסרט. אני ונתי שילבנו ידיים לאורך כל הסרט. בקולנוע היה יותר מפחיד והפעם אפילו הצלחתי לצחוק בקטע שרייצ'ל נופלת לבאר בגלל שהטלוויזיה הפילה אותה. אחרי הסרט ישבנו אכלנו ודיברנו, אבל עדיין האפקט של הפחד, הוא אותו האפקט. אחרי שנחמד ליווה אותי, ועליתי הבייתה, לא הפסקתי לפחד. כל רעש הקפיץ אותי, ועוד ראיתי בעייני רוחי את הפנים המעוותים והרקובים של מי שמת....לא הפסקתי לחשוב מי הבן אדם בעל המוח המעוות שהמציא את התסריט הזה. בכל אופן לא ישנתי. שמעתי לי רדיו ולא הצלחתי להירדם. אולי נרדמתי לעשרים דקות פעם ב....בסוף נרדמתי סופית בשבע בבוקר.

‏יום ראשון‏ ‏

בתשע וחצי לערך אני מוצאת את עצמי בביתה של הקוסמטיקאית. שאני חוזרת הבייתה, אני צופה בטלוויזיה, מכינה שיעורים במתמטיקה, מדברת עשרים דקות עם מאריוס ומדברת עם סוויטי ובעיקר מתה מעייפות.

אחה"צ הלכתי עם סוויטי דנדו'ש וים לקניון. הייתה שם הופעה של חמסה במשך עשרים דקות בערך. בדרך לקניון ראינו הפלא ופלא את האקס. הוא קצת בהה בנו, אבל לא התייחסנו אליו וראו שלא ממש נעים לו.  בקניון פגשנו את מאריוס עדי ואת האקס, וגם את חמודה. בהתחלה הסתובבנו ביחד אחרי המיני הופעה של חמסה, אבל בשלב כלשהו דנדו'ש וסוויטי הלכו לקנות בגדים, ונותרנו לבדנו, ישבנו בקניון ודיברנו עד שבאיזה שלב ים וחמודה נזכרנו שיש להן אירובי.

בנוסף האיי סי נחרב (אבל הצלחתי לסדר אותו), התברר שהחבר של אחותי מכיר את האקס (ההורים שלהם חברים) ו...זהו. עד כאן החדשות.