למרות שלא חשבתי שנצא אתמול, יצאנו.

שאי התקשר אליי ואמר שהולכים לסרט. חשבתי שזה עדיף מכלום.

ב-10 נפגשתי בקניון עם כולם, קודם ראיתי את שאי ואת ניים, ואז הם הלכו למקדולנדס, כי שאי רצה לקנות אוכל, ובאתי איתם.

טוב הוא קנה אוכל, ועלינו לשבת למעלה, ובריין הצטרף אלינו. באיזה שלב בריין אמר שצריך כבר ללכת לקנות את הכרטיסים וכולם מחכים, ואז הוא וניים הלכו ואני ושאי נשארנו. אמרתי לבריין ש"הילד צריך לאכול, תראה איזה חיוור ורזה", והאצתי בשאי לסיים את האוכל. אפילו ניסיתי לעזור לו.

מסתבר, שבסוף לא נשארו כרטיסים לסרט שרצינו ללכת – ואן הלסינג. שאי התעצבן, כי הוא סתם היה צריך לאכול מהר.

בכל מקרה, חשבנו ללכת להצגת חצות. ואז כולם התחילו להתווכח מה לעשות עד אז. כל אחד אמר משהו אחר. שאי שאל אם אני רוצה לבוא אליו והסכמתי. ואז שאלנו עוד אנשים אם הם רוצים – אבל הם סתם התווכחו, ואז אמרתי לטוק שאני ושאי הולכים אל שאי ואני כבר אצור איתו קשר.

ואז אני ושאי הלכנו. ובדרך ראינו את האקס ואת הפאקינג חברה שלו, הפאקינג מכוערת שמנה ועקומה, שמתלבשת כמו פאקינג שרמוטה. וואו, ממש הגזמתי עם ה"פאקינג" פה. לא משנה. טוב שאי היה צריך לדבר עם האקס, וכמובן שזה לא עניין אותי, כי ממש לא היה לי עצבים אליהם. יותר נכון אליה. כן, אני קנאית מסריחה. סו מי. היום שדיברתי עם סימפל בטלפון וסיפרתי לה שראינו אותם, היא אמרה שהיא שמעה מידיד שלה שהחברה של האקס לא הכי נאמנה. האמת, זה נורא שעשע אותי. אמרתי לה שגם הוא לא הכי נאמן, וככה כנראה הם מתאימים. זה יכול להיות קומדיה משעשעת, כל אחד לא נאמן לשני, אבל בטוח שהשני כן נאמן. מצחיק.

הגענו אל שאי הביתה, וראינו את הסוף של ה"אקדמיה לצחוק". ואח"כ המשכנו לראות טלוויזיה ולאכול גלידה. ואז באיזה שלב אחותו הגדולה והחבר שלה ירדו לאכול, ואז ההורים שלו חזרו הביתה.

בסופו של עניין, הסרט בוטל, אז נשארתי אצלו.

ואז עלינו למעלה. החדר שלו – ממש מסודר. אבל ממש. וכבר ראיתי חדרים של אנשים. החדר שלו מסודר ברמות של מוזיאון! יצאנו החוצה למרפסת ודיברנו, ואז שמענו עטלפים. והחלטנו להיכנס.

והיינו בחדר שלו, ודיברנו וראינו טלוויזיה, ובערך בשתיים חבר של אחותו לקח אותי הביתה.

והיום, היום לא עשיתי כלום. תכננתי ללמוד לתנ"ך, אבל בפועל לא למדתי שום דבר. ונשארו לי 19 פרקים.

קמתי בשתיים עשרה וחצי והלכתי למחשב. ואז הלכתי לאכול. ואז הלכתי לסדר את החדר ולהתקלח.

וכל הזמן הייתה לי הרגשה רעה. פשוט הרגשתי מבואסת לחלוטין.

מסתבר שכן יוצאים היום, אבל אני לא יודעת מי בדיוק.

אבל זה לא משנה לי.

אם הייתי נשארת בבית, הייתי מתה משעמום ומתחילה לרחם על עצמי.

ובכלל, חשבתי היום ברצינות על להיות פרטית.

נכון, אני תשומי, ואני רוצה שהרבה אנשים יקראו אותי, אבל אני יודעת שסה"כ מי שכאן תמיד אלו האנשים הקבועים שקוראים אותי.

ואולי אם יהיה לי פרטי אני אוכל לחשוף פה יותר. אולי יהיה לי יותר נוח. אולי אני אוכל לפרסם פה את השם שלי, ואיפה אני גרה, ואולי אני אתחיל להשתמש בשמות האמיתיים של האנשים במקום כינויים דביליים.

בכל מקרה, אם אני אחליט להיות פרטית אני כבר אודיע.