אני חושבת שמתחיל להימאס לי מעצמי ומהאומללות שלי. הפסיכאטר ביטל לי את התור, ואני פאקינג חייבת כדורים. לא אכפת לי מה, מצידי שיזריקו לי סטרונין ישירות לדם, נמאס לי מהמצבי רוח שלי, נמאס לי להתמודד עם זה, נמאס לי מהכל.

הייתי ביומיים חופש, על חשבון המערכת, כל הימי חופש האלו גורמים לחשוב שיש לי חיים כלשהם, כשבעצם אין לי, והכל מתפוצץ לי בפרצוף.

ביום שני נסעתי עם אמא שלי לקבלת פנים שארגנו ה"באהיים"- כל מי שעובר בחיפה מכיר את הגנים הבאהיים היפהפיים, עם כיפת הזהב.(בחיפה זה המרכז של הדת הבאהית). תמיד רציתי ללכת לשם, ואף פעם לא לקחו אותי לשם, פשוט חוצפה.

בקיצור, הם עשו קבלת פנים מיוחדת והזמינו את כל האנשים החשובים של חיפה (מואהאה יש לי פרוטקציות!). אמא שלי אמרה לי שכולם מתלבשים פנסי, ועל כן אסרה עליי לבוא בג'ינס ואולסטאר. התלבשתי יפה, עם עקבים דקיקים בגובה 10 ס"מ, וכמובן הרגשתי כמו ליידי, אבל אלו לא נעליים להליכה של יותר מחמש דקות, ועל כן, כאבו לי הרגליים בצורה מטורפת, בסוף היום בקושי יכולתי לדרוך.

אז עשו לנו סיור לא בגנים עצמם, אלא במבנים שלהם. כמובן, הכל מעוצב בצורה אסטית ומקסימה, רואים שיש להם הרבה תורמים עם המון כסף.

אחרי הסיור, שבמהלכו חשבתי שברכיי יתפרקו, ישבנו באודיטוריום, המנכ"ל שלהם נאם, ראש העיר נאם, הראו לנו סרט על מי בעצם אלו הבאהיים, הייתה הופעה של ילדים שניגנו בצ'לו וכינורות, ואז הייתה הופעה נוספת של אנשים מבוגרים הפעם, ששרו שיר שהם חיברו. זה היה משעשע, כי היה שם בחור שנראה כל כך חנון, וזה היה מצחיק לשמוע אותו שר.

אחרי זה היה קוקטייל כזה, עם עוגיות טעימות, ואיזה בחור אחד הסתכל עליי בצורה מחשידה. מאוד.

ביום שלישי נסעתי עם אמא לת"א, ואחר כך נפגשנו גם עם סבתא. ישבנו בבית קפה פלצני בטירוף! אבל לא נורא, הלכנו את אלנבי, קינג ג'ורג', שינקין – ואף מצאתי לי סנדלים מהממות  ושאני נועלת אותן אני מרגישה גבוהה מעל כולם. המשכנו לשדרות רוטשילד עד לילנבלום, ישבנו שם במסעדה כיפיית שההורים שלי תמיד יושבים שם, ואז עשינו את כל הדרך חזרה. בשינקין אמא וסבתא לקחו אוטובוס לרכבת, ואני נשארתי לענייני. הלכתי בפעם השלישית שוב עד לסנטר, ואיזה פריק הזוי התחיל איתי ועקב אחריי, עד שחמקתי ממנו.

ואז ישבתי לי בכיכר, בעודי מחכה. ישבתי ליד שתי בנות ואמא שלהן, והן היו מוזרות. אח"כ הילדות הלכו והאמא סיפרה לי שהיא בת 39 ואוהבת חברות צעירות (אם זה היה גבר, זה היה נשמע רע). ואז היא סיפרה לי קצת על הצרות שלה, ושיתפתי אותה בחוכמת החיים שלי.

ואז פניתי לעיסוקיי.

כן, יש מישהו, וכרגע אני מעדיפה שלא לפרט, עד שאני אבין בעצמי מה הולך פה ומה אני רוצה.

גם חזרתי לקשר עם האקס האחרון, אני לא יודעת למה אני מדברת איתו בכלל. לפעמים אני פשוט במצב של לא אכפת לי כבר מכלום, אבל מצד שני- זה בטוח לא עושה לי טוב, ורק גורם לי להיות יותר מבולבלת.

ביום חמישי הייתי אמורה לשמור לילה (ותודה למפקד שלי שהביא אותי עד הלום, וממשיך להתייחס אליי כמו לאיזה צעירה). אבל ברגע האחרון מיכל הודיעה לי שהיא תחליף אותי. אז יש לי חמישי בסוף החודש. נמאס לי מהשמירות האלו כבר.

אתמול הייתי במרתף, כל החבורה הישנה. שתיתי לף כרגיל, ואז גבי הזמין לעצמו, לגיא, לי ולחופית שוט לכל אחד של טקילה. זה היה כל כך שורף עד שירדו לי דמעות! אח"כ היינו מסובבות לחלוטין. זה היה ערב  הזוי לחלוטין.

היום קמתי עם כאב ראש ובטן ומצב רוח מהגיהנום.

שבוע טוב.