(הכותרת לא קשורה ממש.....)

בדיצה, שמחה גילה ורינה חזרתי סוף כל סוף מהטיול השנתי לרמת הגולן. אני מתה מעייפות אבל מופעל עליי לחץ פיזי מתון לעדכן אז אני אעדכן. סליחה אם אני קצת מסטולה, אני פשוט נורא עייפה ובטוח שכחתי כמה פרטים, אז איתכם הסליחה.

היום הראשון

בשעה חמש בבוקר, שעוד חשוך בחוץ, השעון המעורר שלי מצלצל. בקושי מוחלט אני קמה מהמיטה ומתחילה להתארגן ולסדר דברים אחרונים. בערך בשש אני באה לבית הספר, אחרי שאבא שלי הקפיץ אותי, והיו מעט מאוד ילדים. (יחסית). צלצלתי לסטאר, שנייה לפני שהיא באה. לאט לאט התחילו לבוא יותר ויותר ילדים, עד שכולם הגיעו ועלינו לאוטובוסים. בזמן הנסיעה שמעתי מוזיקה ובאמצע Smells Like Team Spirit  הגענו לאיזה צומת כזו עם כל מיני חנויות. אכלנו,שלחתי smsים לשאי,  שתינו והצטלמנו. אח"כ המשכנו לנחל ג'ילבון. היה קצת מפרך, והיה חם מאוד. היו קטעים שהלכנו במים, ואני נמוכה, ונתקעתי באבנים, ושתי בנמות מהכיתה שלי פשוט עזרו לסיים את המסלול. החלק הכי קשה הייתה העלייה על ההר בחזרה, הרגשתי שאני מתה ואין לי יכולת לזוז ו/או לנשום. בנסיעה באוטובוס דיברתי עם איינג'ל, עד שהגענו למקום נוסף – בונקר, מוצב, אנדרטה, מה שזה לא יהייה. אחרי ששהינו שם, נסענו לאכסנייה. הייתי בחדר ביחד עם סטאר, אנרג'י, בלונדי, ילדה אחת מהכיתה שלי ועוד שלוש בנות מהכיתה של בלונדי שלא ממש הכרתי לפני הטיול (והן ממש חמודות). אם לא אכפת לכם, אין לי כוח להמציא לכולם שמות, אז הם פשוט יהיו מסומנים במספרים או משהו כזה. בכל אופן התקלחנו,התארגנו ובחנו את החדר. זה לא ממש חדרים, האכסנייה זה בעצם בקתות כאלו, שיש חדר מרכזי קטן עם מטבחון (זה אפילו לא חדר) ועוד שני חדרים שיוצאים מהחדר המרכזי. אחרי המקלחות, אני, אנרג'י סטאר ובלונדי יצאנו להסתובב בחוץ ולהודיע לכולם ש"ארוחת ערב בשבע". גם למי שכבר יודע וגם למי שכבר הודענו לו. באיזה שלב, ארבעתנו ניסינו לישון ביחד באותה מיטה, אבל לא ממש הצלחנו כי פשוט דיברנו. אחרי ארוחת הערב, שהייתה סבירה למדיי,ובמהלכה סטאר ובלונדי עשו מלחמת אוכל שגם אני נפגעתי ממנה, היה לנו קריוקי. עלו ילדים לזייף בקולי קולות, אבל אני רוב הזמן דיברתי עם איינג'ל בפלא (פעמיים שכל אחת מהן נמשכה בסביבות העשרים דקות – חצי שעה). ובל נשכח את "אנשי הערב הטוב", שהם בעצם חבורה של כמה בנים, שאני לא מכירה אותם חוץ מאחד שהיה איתי לפני שנה בכיתה, שכל פעם שאני וסטאר עברנו לידם אמרו לנו "ערב טוב". אז המשכנו להגיד להם ערב טוב או בוקר טוב במשך כל הטיול. אני וסטאר הלכנו לחדר של סימפל .כמובן שהאקס הטיפש טרח להראות נוכחות בחדרי החמוד, והוא ממש העלה לי את הסעיף. קצת אחרי שהוא הלך, כולנו כולל ידיד של כמה מחברותיי לחדר (ודיי ידיד שלי) ונקרא לו א'. לאט לאט הבנות פרשו לישון. בהתחלה אנרג'י נרדמה, ואז בלונדי וסטאר, ואח"כ הילדה מהכיתה שלי – היא תהייה מספר 1. בערך בשתיים וחצי הלכנו לישון א' נשאר איתנו לישון, הוא ישן על כריות, סדינים ושמיכות.

היום השני

לקח לנו דיי הרבה זמן לקום ולהתארגן בבוקר. בסופו של דבר, קמנו והלכנו לאכול. (האוכל לא היה משהו). הפעם שינו לנו את המסלול בגלל החום הכבד, ואז למעשה הרווחנו כי המסלול שהיה מתוכנן אמור להיות קשה בטירוף. בתחילה היינו באיזה בריכה טבעית ענקית כזו, וכולם נכנסו והשפריצו ואח"כ הבריכה המשיכה למין נחל כזה וכולם עברו בו. אני וסימפל הלכנו בדרכים היבשות, עד שהגענו לקטע בו כולם קפצו שוב למין בריכה עם מים. אני וסימפל, עם האקס ועוד ילדה אחת הלכנו בדרך העקיפה, עד שראינו את האוטובוסים נוסעים להם, ובאחד מהם הייתה מרכזת השכבה שלנו והיא העלתה אותנו. בזמן שחיכינו שכל הילדים יסיימו את ענייניהם, ישבתי באטובוס המטונף מבוץ ושמעתי מוסיקה. איכשהו הורדתי את האוזניות שאחותי הקטנה הלוותה לי ופאקינג שיט הן נשברו. לשלוש חתיכות. ילדה אחת הביאה לי מין סלוטייפ אבל זה לא ממש עזר. אחרי שכולם עלו לאוטובוסים, שוב נסענו לאיזו בריכה ושוב כמעט כולם נכנסו, וצילמתי הרבה תמונות, ושוב דיברתי עם איינג'ל. לאכסנייה הגענו מוקדם, ונשארו לנו 4 שעות בערך להתארגן ולנוח. היה לי קצת משעמם, אנרג'י ובלונדי הלכו לישון. דיברתי עם שאי והוא נשמע נורא נלהב ושמח לדבר איתי והשיחה איתו ממש זרמה.  בערב הייתה לנו מסיבה בבריכה. אבל מאחר ולא היה לי בגד ים ואני אוהבת יותר מדיי את הבגדים שלי מכדי להרוס אותם – אני וסימפל רק באנו לראות מה קורה שם ואז הלכנו להסתובב באכסנייה ובים החדרים. היה שקט מוחלט כי כולם היו בבריכה. הסיטואציה התאימה לתסריט של סרט אימה.  איכשהו, אני וסימפל גילנו את מספר החדר של האקס ושל החבר שלו –זה שלא מחליף תחתונים, שבמקרה הוא האקס של סימפל והיה להם איזה קטע בחופש הגדול. והם לא מדברים. א' שהוא איתם בערך בחדר (הוא והאקס לא מדברים גם) הכניס אותנו, וחיטטנו להם בדברים ואפילו אכלנו לאקס מהסינגלס. חזיר יש לו כל כך הרבה. אח"כ הלכנו לחדר, ואנשים באו ונכנסו ויצאו והלכו (כל הזמן זה היה ככה) ושיחקנו טאקי (באיזה שלב אנרג'י חזרה מהבריכה ובאה לשחק) וברוב המשחקים ניצחתי. ילדה אחת מהחדר שלי, נקרא לה מספר 2, הייתה בבריכה ונעקצה על ידי ברחש בעין וכל העין שלה התנפחה אז לקחו אותה לבית חולים והיינו צריכים לחכות לה.גם א' ועוד ידיד של כמה מהבנות- ב', היו איתנו ושיחקו. הבנות הלכו לישון, חוץ מבלונדי שהסתובבה בחוץ ואנרג'י שגם הסתובבה בחוץ וחזרה אחרי חצי שעה. אני , א' וב' שיחקנו שוב טאקי, עד שנרדמנו. בשלוש בלילה 2 חזרה ביחד עם בלונדי, אחרי 4 שעות בבית חולים וחירבשה שעשו לה ניתוח. יום אח"כ הסיפור הזה הופץ במספר גרסאות. בקיצור, היינו בחדר עם עוד ילדים, עד שבאיזה שלב נרדמתי לגמרי.

היום השלישי

בזמן ששוב קמנו כולנו ואירגנו את החדר, 2 שמה לנו כרקע את "זקני צפת". בנוסף, 2 בלונדי ואנרג'י התחילו לשיר בקולי קולות על הברחש שעקץ את 2. סידרנו את החדרים והתיקים, אכלנו (איכס חביתה מאיזו אבקה זה ממש דוחה) ועלינו לאוטובוסים. רוב הילדים נרדמו והיו עייפים. המסלול היה בנחל סער, והלכנו רק ליד הנחל וטיפסנו על ההר. המסלול לא היה קשה פיזי, אבל בכל זאת היה מעצבן כי הוא היה מחליק ואני הבן אדם הכי חסר שיווי משקל שיש. כבר הספקתי לספור את הפעמים שבהם כמעט נפלתי. באיזה שלב, כבר היה לי כל כך חם והייתי כל כך עייפה שכבר לא היה אכפת לי מכמה סימנים כחולים יש לי על הרגליים, אלא רק רציתי לסיים את זה. שהגעתי סוף כל סוף כאשר כולי מים לאוטובוס לא הייתה מאושרת ממני. ד"א שכחתי לציין שהמחנכת שלי לא גילחה את בית השחי, ויש לה שערות כמו של גבר! והיא עוד באה עם גופייה! זה הפך לנושא שיחה מרכזי בטיול שלנו, ומדריכת השל"ח שלנו אמרה שזאת לא פעם ראשונה והיא תבקש מאיזה מורה להעיר לה כי זה לא אסתטי. ילד אחד לא מהכיתה שלי, אבל היה איתי לפני שנה בכיתה, צעק לה פעמיים באוטובוס לגלח את בית השחי. אחרי המסלול עצרנו באיזה קניון ואכלנו מקדונלדס, ועוד הצטלמנו וצילמנו את המחנכת. תוך שעה, הגענו חזרה לבית ספר. אמא של סימפל לקחה אותי הבייתה. אוי זה היה כל כך כיף לחזור הבייתה! סיפרתי להורים שלי חוויות, ואז סידרתי את התיק ופרקתי אותו ואז נכנסתי למקלחת ארוכה (כמה כיף להתקלח בלי להתחשב באחרים) ואחרי המקלחת אכלתי אפילו שלא הייתי רעבה אלא רק כדי להרגיש טעם של אוכל אמיתי, ועוד הספקתי לספר לכולם חוויות.

סיכום

מספר ילדים שנפגעו: - אחד מהכיתה שלי התייבש, שלחו אותו לבית חולים ואז הבייתה.

-          ילדה מהשכבה שלי פתחה את הרגל ונשלחה לבית חולים וחזרה עם 4 טפרים.

-          בלונדי נקעה את הקרסול

-          סמייל אמר לי שהאקס גם נקע את הקרסול

-          סימפל התעלפה

נזק אישי : עייפות, סימנים כחולות וחתכים על הרגליים וכל השרירים (בעיקר בירכיים) תפוסים ומונעים ממני יכולת לזוז.

נזק למכשירי חשמל: - סלולרי שלי שעבד שעות נוספות

-          מצלמה שצילמה סרט שלם ומחר אני מפתחת את התמונות

-          ווקמן שחרשתי עליו קצת יותר מדיי

-          אוזניות שבורות

מסקנה: העולם מתחלק לשלושה סוגים : כאלה שאוהבים טיולים בכל נפשם, נהנים מהם ועוזרים לאחרים (בעיקר משצ"ים אבל לא רק), אלו שיוצאים לטיולים אבל מקטרים כל הזמן ואלו שלא מסוגלים לסבול טיולים ולכן לא עושים את זה לעצמם ומעדיפים להישאר בבית. אני הסוג השני.

מסקנה נוספת : אומרים שאחת המטרות לטיולים שנתיים היא להגביר את אהבת המולדת. הם עושים בדיוק להפך. אחרי המסלולים המפרכים אתה נשבע לעצמך שאתה לא חוזר לשם יותר ויהי מה.

שורה תחתונה : אין כמו בבית