אחרי ששוב ניקיתי היום את כל הבית לבדי, נפגשתי אחרי הצהריים עם איתי, והעברתי איתו שעות מדהימות.

לא אכפת לי ממה שאבא שלי אומר לי, על זה שהוא קטין, וילד, ושזה לא בשבילי. כל כך טוב לי איתו.... הגיל זה ממש פרט שולי לטעמי. מצחיק, פעם חשבתי שאף פעם לא אוכל לצאת עם מישהו שקטן ממני. והנה עכשיו אני מוכיחה לעצמי את ההפך.

רוב הזמן ישבנו בחוץ.... הוא מכיר המון אנשים, נראה לי את כל השכונה. הוא גר עיר ליד העיר שבה אני גרה.... גם פגשתי כמה חברים שלו, אחד נראה לי ממש מוכר.

ישבנו על ספסל ולא הפסקנו להתנשק. השפתיים שלו כאלו רכות וטעימות ויאמי. לא מפסיקים להגיד אחד לשנייה כמה אנחנו מתים אחד על השנייה. הוא קורא לי "יפיופה שלי".

הוא גר לא רחוק מהים, וראינו את השקיעה.

והיינו בים... וגיליתי שאני מאוד נועזת. הוא נשכב על החול, אני הייתי מעליו, ופשוט התחלתי לעשות לו ביד.... ואף פעם לא עשיתי כאלו דברים במקום ציבורי! מסתבר שלמרות הרבה זמן שלא הייתי פעילה, אני עדיין עושה עבודה טובה, והבחור היה פשוט.... בעננים.

כל כך כיף לי איתו.

כיף לי לדבר איתו, כיף לי להיות איתו.

לא באמת אהבתי את אדיר. אני חושבת שרק התגעגעתי לתחושה של להיות ביחד עם מישהו, לתחושה של לאהוב, לחבק, לנשק.... ואדיר היה הכי קרוב ל-לתת לי את התחושות האלו.

כל כך התגעגעתי להרגשה הזאת.... אחרי יותר משנה וחצי שבה לא היה לי כלום... והיו לי רק אכזבות... פתאום הכל מסתדר לי. פתאום אני מחייכת, שמחה, אופטימית.