אז חגגתי יום הולדת עשרים לפני כמה ימים, אני לא מרגישה שונה. כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שבגיל עשרים ארגיש ע-נ-ק-י-ת, כנראה שהדברים סתם נראים גדולים מרחוק.

ציפיתי שיתקשרו יותר אנשים, שליותר יהיה אכפת, קצת התאכזבתי, אבל כנראה שככה זה. בעיקר מרועי, שהוא אמור להיות הידיד הכי טוב,הוא אפילו לא טרח להתקשר, רק בערב, כשגבי דיבר איתו, הוא נזכר לשלוח לי הודעה. בכלל, הוא רק מאכזב. הוא כמעט אף פעם לא רוצה לצאת בטענה שהוא עייף. שיעשה לי טובה, אומנם הוא חוזר יומיות וזה קשה, אבל המפקד שלו כל כך טוב איתו, שהוא נותן לו להגיע יותר מאוחר ולצאת יותר מוקדם וימי חופש על חשבון המערכת לעיתים קרובות. הוא נוסע ברכבת שאחרי, והוא משרת בגלילות! באמצע השבוע אני יכולה להבין עייפות, אבל ביום שישי, כל פעם, זה כבר מוגזם. זה נראה כאילו הוא מתחמק. הוא גם לא זוכר דברים שאני אומרת לו, אפילו דברים מהותיים!

האמת שלא עשיתי משהו מיוחד, בבוקר נסעתי לתקן את הסלולרי שלי ביחד עם חבר שלי, אבל איכשהו יצא ששדרגתי אותו. פשוט נמאס לי מהמכשיר הישן שלי, הוא היה כזה גרוע שלא יכולתי לסבול יותר.

בערב סבא וסבתא קפצו לבקר, ועשינו ארוחת ערב משפחתית, ויותר מאוחר נפגשתי עם חברים בבית קפה, והזמינו לי קצפת עם זיקוק.

מתנות!

*חבר שלי קנה לי סט מדהים של תחתונים וחזייה בצבע סגול, עם תחרה וסאטן, שני זוגות גרביים, צללית לעיניים בצורת עיפרון (בצבע סגול), ורד אדום והוא הכין לי פוקצ'ה.

*מאמא ואבא קיבלתי ספרון בתור ברכה, וארבע מאות ש"ח.

* מסבא וסבתא קיבלתי קרם גוף ושלוש מאות ש"ח.

* סבתא של אמא שלי נתנה לי עשרים אלף ש"ח (!) שיהיו לי ללימודים באוניברסיטה. אני חושבת להשתמש בחלק קטנטן לטובת רישיון נהיגה.

* הילה קנתה לי שרשרת כסף.

* מורן הביאה לי סט של תחתונים וגופייה.

בקיצור, קיבלתי מתנות שוות ומעשירות. אני מאוד מרוצה.

בזמן האחרון יש הרבה ימים זוועתיים, ועוד ברצף, אני גם לא יכולה לקחת את ההדממה כי יש גיבוש מזדיין,  נדמה לי ששום דבר לא הולך לי, מבחינת הצבא- המון דברים מתפשלים והעבודה לא יוצאת טוב, גם מבחינת המשקל- יותר מדיי זלילות ופחות מדיי שמירה, כולם מסביבי מבואסים גם כן. אני מקווה שזו רק תקופה שתחלוף בקרוב.