קצת באיחור... זה סיכום שנה לשנת 2006. נבדוק מה קרה ומה לא.

להתחיל לצאת יותר ולהפסיק למצוא את עצמי יושבת בבית בימי שישי.

יאפ. לקח קצת זמן, אבל זה קרה.

שנמשיך להיות ביחד עוד הרבה זמן, טפו טפו טפו.

אז הייתה פרידה של שלושה חודשים, אבל בסוף חזרנו. כנראה שצריך לפעמים להיפרד ולהיות בנפרד, כדי להגיע לתובנות. אנחנו כבר שנה ושבעה חודשים יחד (כולל הפרידה).

למצוא לי איזה תחביב.

לא.

להתחיל לכתוב כמו שצריך ולהפסיק להתעצל.

גם לא קרה. לא כתבתי יותר מדיי, הצבא לקח לי את כל המוזה.

לקרוא עוד הרבה ספרים ולנדנד למורן שתביא לי כבר את "אם יש גן עדן". כוסאמק חצי שנה אני מחכה לו .

קראתי המון ספרים, טובים יותר וטובים פחות, אבל בדרך כלל אני קולעת בבחירות שלי. וכן, לקחתי ממורן את "אם יש גן עדן".

לעשות דיאטה – לרדת שלושה קילו, ולהתחיל לשמור על תזונה מסודרת ובריאה.

טוב, אומנם ירדתי במשקל, קצת יותר משלושה קילו, אבל מיותר לציין שהעליתי את הכל בחזרה. בצבא אחד הדברים שהכי קשה זה להקפיד על אכילה מסודרת, אז או שלא אכלתי בכלל או שאכלתי סתם שטויות. אבל אני בסדר עם עצמי, אני לא מתייחסת למשקל יותר מדיי. אני יודעת שברגע שאשתחרר ואתחיל לאכול יותר מסודר ופחות לנשנש שטויות, אני אתאזן.

לחסוך כסף – הסוף לבזבוז!

ניסיתי... היו פעמים שהצלחתי, והיו פעמים שלא. בכל זאת, אני לא מבקשת כסף מההורים בדר"כ, ואני חיה על משכורת צבאית דלה.

עוד שנה אחרונה בצבא- בסיכום הבא אני אהייה על סף שחרור, אז שימשיך להיות לי סבבה, שהמפקד שלי יפסיק לטחון אותי בשעות שמירה מטורפות, לקבל קצת יותר הערכה על דברים שאני עושה, שתמיד יהיה לי כיף להישאר בבסיס (בפעמים שאני נשארת).

נו, עוד 18 יום למנייאק, וב-21 לחודש, אני כבר אהייה בחוץ. אז, אני אשמור את סיכום הצבא שלי לאז, אבל באופן כללי, היו ימים קשים והיו ימים טובים. שמירות טחנתי, עד הרגע האחרון, הערכה לא קיבלתי יותר מדיי, הייתה פעם אחת שבה המפקד שלי נתן לי פידבק חיובי, אבל ציפיתי ליותר... וכן, ברוב הפעמים שנשארתי לישון בבסיס היה דיי סבבה.

שתהייה לי שנה טובה באופן כללי.

בהחלט.

ולשנה הבאה?

הלם שחרור לא גדול מדיי, להצליח בפסיכומטרי- לשבת על התחת וללמוד,להתחיל להקפיד על הרגלי אכילה מסודרים ובריאים, שאני והחבר נתגבר על כל קשיי המרחק וכל החרא הזה, לעבוד ולהרוויח כסף, טיסה לתאילנד עם החבר ורק אושר ובריאות.