בזמן האחרון יוצא לי לחשוב על המשפט הזה דיי הרבה. אולי זה בגלל שראש השנה ושנה חדשה בפתח, אבל לאחרונה אני מרגישה שהמון דלתות נסגרו בפניי, ואני מקווה שדלתות חדשות ייפתחו.

אני קצת חולה, ולכן בכלל לא היה לי חשק ללכת לבית ספר בשלושה ימים האחרונים. ביום ראשון גם היה פסיכומטרי, והמדריכה שלנו כעסה עלינו כי עצבנו אותה קשות, ואמרה שאנחנו הכיתה הכי מגעילה שיצא לה ללמד, ובגלל זה היא שיחררה אותנו מוקדם יותר. אני קצת מרחמת עליה.

ורועי כל השיעור רב עם איזו ילדה אחת, והם זרקו מחקים וניירות ובגלל הריבים שלהם ובגלל שרועי לא הפסיק לרדת על אותה ילדה לא הייתי מרוכזת.

חוץ מזה קיבלתי צו ראשון סוף כל סוף. יש לי לעוד חודש, אבל אני דוחה אותו כי באותו יום יש לי בחינה פסיכומטרית. בכל מקרה, הייתי צריכה לפקסס להם את האישור שאני עושה בחינה עם בקשה לדחייה ואז להתקשר,אבל הם לא עונים. צבא מטומטם ודפוק.

אני כבר יודעת מה אני רוצה לעשות – חיל הים. אני מאוד מקווה שזה יתגשם.

אתמול כולם, כלומר רובה המכריע של השכבה שלי יצאו לאולטרה סאונד, זה מועדון בסביבה. אבל לי לא ממש היה חשק. חופית ורויטל יצאו במטרה למצוא חבר. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל יש בהן משהו מוזר, יש משהו מוזר בחברות שלהן. זה כאילו רויטל רוצה לחיות את החיים שלה בצורה מסוימת, או חושבת שהיא צריכה לחיות את החיים שלה בצורה מסוימת, והיא מנסה להגשים את זה דרך חופית. טוב, אל תנסו להבין אני ממש לא יודעת איך להסביר את זה.

לי כאמור, לא היה חשק לצאת. וגם לא התחשק לי להוציא יותר מ-100 ₪ על זה, גם ככה אני צריכה לבקש מאמא שלי כסף לפרו שעוד שבוע נגמר לי. (ארג אני חייבת כסף בדחיפות!).

במקום זה, הלכתי להילה אחרי הצהרים וגם היינו בקריון. חזרתי בלילה, וכבר ב-11 עמרי אמר לי שהולכים למור. הייתי הרוגה מעייפות, אבל החלטתי ללכת בכל זאת, לקחתי את העליונית שלי כי היה נורא קר ויצאתי מהבית.

היה דיי נחמד, וקצת נרדמתי על הכסא.

והיום, היום ערב ראש השנה. אני עוד זוכרת את ערב ראש השנה של לפני שנה, שבו חגגתי 16. ואני, עוד שבוע וחצי אהיה בת 17. מורני הכינה לי ברכה לשנה החדשה, בתוספת קופסה בצבע אדום בהיר בצורת תפוח, ומודבקת על זה דבורה ובפנים יש קצת ממתקים. היא ממש השקיעה, וזה ממש יפה. גם רויטל שלחה לי שנה טובה. חופית תצטרף אלינו לארוחה. אמא שלה נסעה לחו"ל היום, ואבא שלה בארה"ב, ואח שלה גם כן נוסע לחו"ל ואחותה אצל אמא של חבר שלה, ככה שכל המשפחה שלה נוטשת אותה בערב חג! היא נראתה ממש אומללה בגלל זה, אז הצעתי לה שתבוא אל סבתא שלי איתנו.

מדהים איך הזמן טס ורץ, וכבר עברה שנה. אני מקווה שהשנה הזאת תהייה יותר טובה. אני מקווה שאוציא מעצמי הרבה יותר, ושאהיה יותר שלמה עם עצמי ועם מה שאני. אני בהחלט מתכוונת להשקיע בלימודים, וגם בפסיכומטרי, ולעשות את המירב שאני יכולה. אני מקווה למצוא לעצמי מישהו חדש. איתי לא היה משהו רציני, ועל אדיר התגברתי, למרות שבכל זאת יש לי שבריר של רגש אליו. אני מקווה שאוכל למצוא מישהו נורמלי, שיהיה אינטיליגנט, שאני אוכל לדבר איתו, שהוא יעריך אותי קודם כל בזכותי, ולא בגלל הגוף שלי או בגלל שאני יודעת איך לרדת. (טו מאץ' דייטלייז?).

המקסימום שאני יכולה לעשות עם אדיר ועם איתי זה לשכב איתם. אדיר ואני היינו מתאימים רק במקום אחד – וזה במיטה.

אני לא נואשת לכלום, ואני יודעת שזה יבוא כשזה יבוא. אני לא כמו חופית או רויטל שנורא מלהיב אותן שיש חבר בשביל להתמזמז איתו. את השלב הזה עברתי כבר. ברור שזה גם חשוב, וגם סקס זה חלק מהעניין, אבל, סקס מבחינתי זה עוד שלב במערכת יחסים נורמלית, מערכת יחסים שיש אהבה, וכבוד, ואמון והתאמה ויותר מהתמזמזות. שמבוסס על יותר. ואני יודעת שעם הבחור הבא, אני אקח את הכל לאט לאט בכל המובנים, כי זה הכי טוב בשבילי כרגע. אין לי רצון או כוח סתם לקפוץ למיטה.

והיום זה ראש השנה האחרון שאחגוג בתור תלמידה. אז אני מאחלת בשביל עצמי לשמור על קשר עם החברים שליJ ולמרות הצבא שעדיין נמשיך להיפגש ולחפור אחד לשני במוח:)

בברכת שנה טובה ומתוקה, וחג שמח לכולם:

פייק.