בלילה שבין שבת לראשון ההורים שלי טסו לאיטליה.

האמת היא שלא ממש ישנתי בלילה הזה, פשוט שמעתי גלגל"צ ואת הצרחות של השכנים שלי, וכבר שהצלחתי להירדם קצת, ההורים שלי העירו אותי לפני שהם יצאו.

בכל מקרה, הייתי צריכה לקום בשבע אתמול כדי להעיר את אחותי. זה קצת מבאס, לאור העובדה שאני התחלתי בעשר. סוף כל סוף הלכתי לדואר, לשלוח את המעטפה לפרו. אני מקווה שהכסף יגיע מהר, כי ביום רביעי הפרו נגמרL

אח"כ הלכתי לבית ספר, ולמדתי שעתיים ואפילו המורה שיחררה אותנו יותר מוקדם.

אחרי הצהרים הלכתי לפסיכומטרי. בחיי, כבר נמאס לי מזה. אני אף פעם לא מספיקה כלום, ואני לא זוכרת כלום, ואני לא יודעת איך אני הולכת לעבור את הבחינה הזאת.

ובכלל, רועי ואני תמיד מתחרפנים לקראת הסוף.

והספקתי לדחות את הצו שלי, אז אני צריכה להתייצב ב-17 לאוקטובר. רציתי שיעבירו לי ל-12 כדי שאני אוכל ללכת עם מור, אבל לא נורא. אני מקווה שנתגייס ביחד, אני לא רוצה להיות לבדL

הייתי פשוט הרוגה שחזרתי, סיימתי את הדו"ח מעבדה בביוט', ואז פשוט ישבתי מול הטלוויזיה ולא הרגשתי שום צורך לזוז או להפעיל את המוח שלי, שדיי קורס מהמאמץ.

היום גיליתי עד כמה מחשבים הם דבר עילג. הייתה לנו היום מעבדה בביוט', ובמסגרת מה שאנחנו עושים זה לעבוד עם האקסל ולעשות גרפים ודברים כאלו. ובדיוק באמצע העבודה – האקסל הדפוק נתקע. ונסגר. ולא שמרתי. וזה המשיך לעשות לי בעיות. דמיינתי איך אני לוקחת גרזן ופשוט חובטת במחשב הזה. בכלל, המודרניזציה לא הגיעה אל בית ספרי. המחשבים הם מהמאה הקודמת, עם ווינדוס 95, אבל מה הפלא, אפילו לוח עם טושים אין לנו, יש לנו גירים!

ולא הספקתי להכין שיעורי בית בחיבור בגלל השיעורים לפסיכומטרי, והמורה בדקה ורשמה שלא עשיתי! אני לא מבינה למה אני מתרגשת, נראה לי שמכתה ח' הפסקתי להכין שיעורי בית.

ודיברתי עם מורני, והיא אמרה שאני חיוורת ורזה מדיי ומתי יהיה לזה סוף. אני לא חיוורת:/ אבל האמת היא שרצוי שאני אעשה בדיקות כי נראה לי שחסרים לי ויטמינים, והתחושה שלי היא שאני מתפוררת ודועכת.

וביטלו לי ספורט! איזה כיף, חזרתי הביתה מוקדם, ואפילו הלכתי עם אחיותיי לקנות דברים במכולת, אבל לא היה במכולת טוויגי! (מעדן חלב דל שומן וקלוריות. זה טעים, שקט). מחר אני אלך לקנות בסופר.

וגם דיברתי עם ההורים. הם נורא נהנים ומאוד כיף להם. גם אני רוצה להיות עכשיו ברומא, ולצפות באיטלקים חתיכים ולקנות נעליים.

קצת מוזר לי בלי ההורים. שקט פה. בעצם רעש, כי האחיות שלי טורחות לריב. אבל זה כיף, אני מרגישה אחראית.

עוד 6 ימים יומולדת.