ביום ראשון בקושי קמתי מהמיטה, יום לפני הלכתי לישון קצת אחרי 1 וחצי בלילה.... (זה מה שקורה כשמדברים עם הילה שעה וחצי בטלפון).

אבל היה לי מצב רוח טוב! זה היה היומולדת שלי! גיל 17 נראה ממש גדול, קצת מפחיד.... אף על פי שאני לא מרגישה שינוי מהחודש הקודם... האמת, יחסית לגיל 17 הספקתי הרבה, ואני בהחלט מתכוונת ליהנות מהשנה הזאת – לפני שאני הופכת ל"מבוגרת" רשמית. בעצם, גם בגיל 20 אני בטוחה שאמא שלי תגיד לי מה לעשות ותרדוף אחרי שאני אוכל ואסדר את החדר ותגיד לי לא לחזור מאוחר... ההורים התקשרו בבוקר ואבא שלי שר לי בטלפון.

בכל מקרה, הלכתי לביצפר, וליד המעבדה ישבו כולם ואז הילה וגבי התחילו לשיר לי "היום יום הולדת" וקצת הצטרפו אליהם, ומור הכינה לי ברכה מצחיקה והביאה לי עדשים! אחרי זה בשיעור אנה ואלדד התחילו לשיר שוב "היום יום הולדת" ואז כל המגמה הצטרפה. זה היה מצחיק, אבל נראה לי שהם סתם רצו לבזבז שיעור.

למדנו שעתיים, ואז הלכתי עם הילה לקנות ביסלי ועוגה לפסיכומטרי והיא קנתה לי סוכרייה מוזרה עם טעם של תרופה.

אחה"צ היה פסיכומטרי. כמה נחמד, לחגוג יומולדת בפסיכומטרי. רועי התקשר אליי ואמר שהוא לא יבוא, כי הוא בעזריאלי, היו לו מיונים למשהו במודיעין. המדריכה שלי אמרה לי מזל טוב! ועשינו מבחן מעצבן..... וכמובן היו לי מלא טעויות, אני ממש בורה במתמטיקה.... אבל ברמות. גם האנגלית לא משהו, המילולי אני קצת יותר טובה. אין סיכוי שאני מקבלת ציון נורמלי. פשוט אין.

חזרתי הביתה והייתי הרוגה מעייפות. העיקר שאכלתי המון עוגות!

מחר יש לי עוד מבחן, והייתי צריכה לעשות חזרה על החומר ולא עשיתי, אני פשוט עייפה. כל כך עייפה.

ואולג התקשר אליי. האמת היא שאני רוצה אותו. לאדיר לרועי ולמור אין דעה חיובית עליו – אבל ממתי אני מקשיבה למה שאחרים אומרים? אף פעם.

והיום שוב היה יום מעצבן ומעייף. מחר ההורים שלי חוזרים!