התעוררתי היום בחמש וחצי בבוקר. יקיצה טבעית. המשכתי לנמנם במיטה עד שש, ואז קמתי. הלכתי להרתיח מים, ואז להתקלח.
שתיתי קפה. הכרחתי את עצמי לאכול.
ניסיתי לחשוב באופן חיובי, אבל כל כך לא הייתי רגועה.
באתי אל חופית, וגם פנינית באה, ואח שלה לקח אותנו לאוניברסיטת חיפה.
במהלך הנסיעה הייתי לחוצה כמו אני לא יודעת מה.
כל הדרך היו לי בחילות וכאבי ראש. וגם לחופית, והיא לא הפסיקה להתבכיין על זה.
הגענו לאוניברסיטה. התחלנו ללכת כדי למצוא את המקום שלנו, ונפגשנו עם עוד שתי בנות, שאחת מהן הייתה איתי בבניין, אז זה קצת הרגיע.
האוניברסיטה זה מקום ענק!
חיכיתי לא רחוק מהכיתה שלי, שהייתה בערך בסוף העולם שמאלה. ניסיתי ללמוד את המילון, אבל פשוט לא הצלחתי לקרוא והאותיות לא היו מובנות ולא קלטתי כלום.
הסתכלתי על האנשים, רובם נראו אחרי צבא.
בתשע נכנסו לכיתה, היו לנו שני משגיחים: בחורה צעירה שהתלבשה ביתר צבעוניות ואיש מבוגר, שניסה להצחיק.
בתשע וחצי עשו לנו כל מיני הסברים על הבחינה, כאילו שלא ידענו אותם כבר קודם.
ואז.. הבחינה. קשה להאמין, אבל השלוש ורבע שעות האלו עברו יחסית מהר. החלק המילולי הלך לי טוב, הכמותי היה סביר, והאנגלית היה לי ממש רע. האנגלית היה פרק ראשון, שבו נמצאתי בשיא הלחץ ולא יכולתי לחשוב על כלום, ופרק אחרון, שכבר לא יכולתי לחשוב אחרי כל השעות האלו. ולא הספקתי לענות על 3 שאלות אחרונות, אפילו לא לנחש.
אבל ככה היה סביר.
אני מקווה לטוב, אבל אני משתדלת לא לצפות לכלום, כדי שלא להתאכזב.
אחרי הבחינה הלכתי לתחנת אוטובוס, והיו כל כך הרבה אנשים! כמעט נמחצתי! וגם על האוטובוס היו המון אנשים, וכמעט נחנקתי. הייתי ליד ילד אחד, שלא הפסיק לדבר עם החברים שלו על הבחינה, ועל זה שהם מפסידים שלוש שעות פיסיקה. והוא גם הציע לי לשבת על הברכיים שלו.... מוזר.
ירדתי בהדר, ואז פגשתי את אמא שלי, והסתובבנו קצת, קניתי עליונית בצבע שחור ואפור והיא כמו מבד צמר, ומדדתי 3 ג'ינסים, אבל הם נראו עליי זוועה.
אני כל כך שמחה שנפטרתי מהפסיכומטרי הזה! את כל הספרים והחוברות העליתי למעלה, ואני לא רוצה לראותם שוב!
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
