| 11/2002
 כבר נמאס לי לרחם על עצמי
אני והאקס.....
יש פורום אחד שנינו חברים בו....והקיצר אתמול עשינו שם קצת בלאגן...התחלנו לריב שם והוא ירד עליי ואני ירדתי עליו רצח...ואז התחילה מלחמה עם כל החברים בפורום....טוב הוא העלה לי את הסעיף "אני דווקא שמח"...ואני יודעת שהוא עשה את זה בכוונה כדי שאני אתגבר עליו אבל הוא פשוט חסר רגשות. הוא חושב שאני לא אמורה לבכות עליו...כאילו, מי הוא שיגיד לי לעזאזל איך להתגבר ואיך להתמודד? אני מבינה את זה שפשוט כיף לו בחיים מאז שהוא לא איתי אבל הוא חוצפן. וחסר רגשות. ואני אוהבת אותו. ואני שונאת את עצמי שאני בכלל חושבת עליו...
הקיצר בסופו של דבר השלמנו. נהייה ידידים פחות או יותר. בכל זאת לא נעים שלמשל כולם יוצאים ואנחנו בכסאח. הוא מנסה להתנהג כאילו הכל רגיל, כאילו לא היה בינינו כלום, אבל בכל זאת זה קשה להיות ידידה של בן אדם ששבר לך את הלב ושאת מאוהבת בו..אני יודעת שהוא מנסה להיות נחמד וסך הכל הוא באמת נחמד אם מתעלמים מהמגרעות שלו...אבל בכל זאת זה קשה.
והפכתי להיות אפאטית. לא אכפת לי מכלום. לא אכפת לי מה אני אעשה בחופש, לא אכפת לי אם אני אכשל במבחן במתמטיקה שיש מחר או לא....וגם הפכתי לצינית שזה משהו נורא. בחיים לא הייתי כל כך צינית. ואת המילה אהבה, חבר, וכל מילה שהיא מהשורש א.ה.ב אני לא רוצה לשמוע. זה יותר מדיי כואב.
והזכרונות...זה הכי קשה.....
אני באמת מנסה להתגבר. אני לא רוצה לשבת ולבכות עליו. אז אני שומעת הרבה שירים עצובים, את התמונה שלנו מתנשקים קרעתי לחתיכות ועל כל חתיכה שקראתי סיננתי חתיכת מנייאק, אני מנסה לו לקרוא לו בשמו אלא רק האקס או הלשעבר או סתם איזה קללה שעולה לי בראש....ואפילו עשיתי רשימה של כל הדברים הגרועים שבו!
אבל אני לא יודעת אם זה יעזור לי. או לא. כי עדיין אני מקווה שנחזור...אני רוצה בזה כל כך כי אני כל כך אוהבת אותו!!!
ואני יודעת שזה לא יקרה....אין סיכוי....
כל מה שנשאר לי זה לקוות....לקוות לשום דבר...
לקוות שיהייה טוב....
| |
"i tried so hurd and got so far but in the end it's doesn't even metter"
לפני יומיים זה נגמר...מי שחשבתי שנהייה חברים לעוד הרבה זמן עזב אותי אחרי חמישה חודשים..היום אמור היה חמישה חודשים...
ואני מנסה להתמודד..לאסוף כוח....
וזה קשה...
כל דבר קטן מזכיר לי אותו...אפילו הגשם..ואני לא יכולה להפסיק לבכות....
אני יודעת שזה סופי ולא נחזור אבל באיזה מקום אני מקווה שכן...אפילו שיכול להיות שהוא אוהב אחרת ואותי הוא בטוח לא אוהב...אפילו שאולי כן כי הוא קצת נדפק....
אבל בכל זאת אני לבד.....וקשה לי. אני יודעת שאני חייבת להיות חזקה
ולהתמודד עם זה ויש לי 100% תמיכה....אבל אני לא יודעת מאיפה אני אאסוף את הכוחות הנפשיים....
ואני רק יושבת בבית, בוכה ושומעת שירים עצובים, מרחמת על עצמי ואין לי כוח לכלום..ומקווה...לשום דבר...כי אין לי למה לקוות....
אני מרגישה שחלק בתוכי מת
ואני לא מבינה איך פתאום אפשר להפסיק לאהוב...כי אי אפשרלהפסיק לאהוב ברגע!
ויש לי עוד בעייה....יש לנו את אותם חברים...וביום שישי שנצא? מה הוא גם יבוא? אני אאלץ לראות את פרצופו? אפילו שלא נראה לי שהוא יבוא......
אני מרגישה כל כך רע....
ואני שומעת את השיר don't speak ובוכה....
| |
תשובות לשאלון השבועי
האם את מאמינה למה שאת קוראת בהורוסקופ שלך?
מאמינה בערך...טוב נו תפסתם אותי אני מאמינה באסטרולוגיה...
למען האמת אני קוראת את ההורסקופ ושוכחת אחרי חמש דקות מה היה כתוב שם....זה יותר למען הכיף...
האם את מאמינה בגורל?
כן....אני מאמינה שלכל דבר יש סיבה וכל דבר קורה כי הוא אמור לקרות....
אבל יכול להיות שבמידה מסויימת האדם מכוון לעצמו את מהלך החיים....
האם את מבקשת משאלה כשאת רואה כוכב נופל?
וואי כמה זמן שלא ראיתי כוכב נופל.....
נראה לי שאף פעם לא ראיתי..אולי פעם אחת שהייתי קטנה...
אבל אם אני אראה ברור שאני אבקש משאלה....אם לא מועיל לפחות לא מזיק
האם אי פעם התפללת לאלוהים?
כן...
היו כמה פעמים שהתפללתי
האם את מאמינה בגלגול נשמות?
ממש ממש לא...
זה נראה לי תלוש מהמציאות ולא הגיוני בכלל...
אבל מי שמאמין בזה שיבושם לו.
האם את מאמינה בקלפי טארוט?
אף פעם לא ניסיתי את זה....
אבל נחמד לנסות פעם
| |
והוא עזב....
הקשר שלנו דעך לאיטו עד שהוא מת....זה היה מוות איטי וכואב.
היום בבית ספר בהפסקה הוא הודיע לי שזה כבר נגמר...הוא היה נחמד והכל...אבל...זה נגמר....הוא הרגיש שזה מוביל לשום מקום....והוא לא מאושר מהיחסים שלנו....וככה זה נגמר...
אני מרוסקת...שבורה.....אני יודעת שזה סופי והוא לא יחזור אבל אני רוצה להאמין שכן......והחברות מנחמות...והן לא מצליחות....
ואני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיו....אף פעם לא הייתי כל כך עצובה....
אני לא יכולה להאמין שזהו. שיותר אין אנחנו אלא אני והוא. אני פשוט רוצה למות....5 חודשים היינו יחד. הוא היה האהבה הראשונה שלי.איתו היה הנשיקה הראשונה, איתו שכבתי...איתו היו כל מיני דברים...
ובבית ספר כולם מרכלים...ואין לי כוח לרכילות של כולם....מה שבטוח קורה כרגע...
והבכי הזה....אני פשוט לא רוצה לדעת...לא רוצה לדעת אם זה אמיתי....
פשוט בא לי ללכת לישון ולא לקום.....
| |
על מוות, געגועים ומבחנים
דודה של ידיד שלי נפטרה. ואין לי מושג מה להגיד. כי לבן אדם מתו הרבה אנשים בחייו. מול העיניים. והוא מדבר איתך על מוות ושהוא מפחד ואת לא יודעת מה להגיד לו, איך לנחם. "משתתפת בצערך" הייתה התגובה הראשונית. אבל בשבילו זה סתם זיוני שכל וכולם אומרים את זה במילא ולא מתכוונים. אבל אני כן מתכוונת.
אפשר לחשוב כמה בחיי פגשתי במוות. פעמיים סך הכל.
פעם אחת הייתה שהייתי בכיתה ז' הייתי בת 12 וקצת. סבא רבא (כותבים את זה ככה?) שלי נפטר. הוא היה בן 93 ולמרות שהוא היה בן אדם צלול וכמעט בריא...הוא נפטר. הוא כבר לא ראה ושמע טוב והלב לא היה בסדר...אבל בכל זאת זה היה הלם. זה לא נחת עליי בהפתעה. הוא היה בבית חולים וכל הזמן שעמתי את אמא שלי מדברת על הלוויה וכאלו (זה היה סבא שלה). ואז היא דיברה איתי ואמרה לי משהו כמו סבא בבית חולים הוא במצב של מוות קליני ולהתכונן לזה שבעוד כמה ימים תהייה הלוויה. אז התכוננתי. את היום שהוא נפטר אני זוכרת בבירור. הייתה אז שביתה ולא הלכנו לבית ספר. זה היה בשש בערב וקראתי ספר ובדיוק הטלפון צילצל ואמא שלי ענתה וישר ידעתי שהוא נפטר. ואז אבא שלי אמר לי את מה שידעתי כל הזמן- שהוא נפטר. והתחלתי לבכות. ההלוויה הייתה יומיים אחרי זה. היה כל כך קר וירד גשם. והיה לי נורא מוזר לעבור ליד הארון שלו ולחשוב שהוא שם. אחותי הכי קטנה לא באה היא באה אחרי ההלוויה אחותי האמצעית באה ואח"כ היא הצטערה שהיא באה. והיה לי נורא מוזר לראות את כל המשפחה שלי בוכה. כי אף פעם לא ראיתי אותם ככה. סבתא רבא שלי נשארה לבד... וגם היא מבוגרת ויכולה..אני לא רוצה לחשוב על זה....אבל היא חזקה. היא מאלו ששורדים. היא עברה ניתוח שלוש מעקפים בגיל 89.
הפעם השנייה שפגשתי במוות היה כשהוא הסתכל לי בלבן של העיניים. שהייתי כל כך קרובה ש...נו טוב ניסיתי להרוג את עצמי. בחיי מזל שאני חיה כי יכולתי להפסיד כל כך הרבה!
ומנושא עצוב אחד לנושא עצוב אחר. החבר שלי. הוא כמובן חזר, אבל....לא יודעת משהו בקשר שלנו דועך...אנחנו ביום ראשון חמישה חודשים יחד ו...איזה חודש לא היינו לבד ביחד. אנחנו בקושי נפגשים ומדברים...והפסקות בבית ספר זה לא זה. זה לא שאנחנו לא רוצים פשוט יש לנו כל כך הרבה לחץ מהלימודים והמבחנים....ואם ניכשל זה יהייה הסוף שלי שלו ושלנו. הוא מת מגעגועים, הוא חושב שאני מתעלמת ממנו וגם אני רוצה אותו כבר.....אני מתחילה לדמיין מה אני אעשה איתו בחדר סגור שנהייה יחד לבד...
אני מעודדת את עצמי שעוד מעט חנוכה ויהייה לנו זמן אחד לשני.
בנתיים יש לי מבחנים בלשון ומתמטיקה לעבור.
"?you and me, i can see us deying...are we "
| |
אופטימיות קוסמית
איזה כיף שמגיע החורף נכון?
אפילו שהאצבעות קופאות וקררררר נורא אבל זה כיף.
יש משהו נורא יפה בחורף. זו עונה עצובה ורומנטית.
יש דבר יותר כיף מלקום בבוקר שיורד גשם בחוץ, לצאת מתחת לפוך ולגרור את עצמך למקלחת....
מה יותר כיף מללכת בגשם מתחת למטרייה? מה יותר כיף מללבוש את כל הבגדים היפים של החורף? את המגפיים הגבוהות שלי, המעיל, הסוודרים, העליוניות, הכובע צמר שלי?
מה יותר כיף מלשבת בבית ובחוץ הגשם יורד להתרכבל מתחת לשמיכה לשתות קפה ולראות טלוויזיה, או לקרוא, או לשמוע מוסיקה, או לגלוש באינטרנט או סתם לשכב במיטה ולא לעשות כלום?
יש דבר יותר כיף ורומנטי מלהתכבל מתחת לפוך עם הבן אדם שאת הכי הכי אוהבת בעולם?
איך אני שמחה שיש חורף!
| |
אני לא רואה כלום מבעד לדמעות....
מכירים את הקטע הזה, שאתם מתחילים לבכות, וכל הדמעות זולגות לכם על הפנים, מורחות את כל האיפור מהפרצוף ואתם רק רוצים להפסיק כי פאדיחות?
טוב זה קרה לי היום. נכשלתי בביולוגיה. לא סוף העולם נכון, אבל זה חלק מהציון שלי בבגרות. לא, לא מגן, ציון לבגרות! (הציון שאנחנו מקבלים סוף שנה בתעודה זה בעצם ציון של יחידה אחת מהבגרות ככה שאין מבחן בגרות חיצוני). זה כזה מבאס....לפני שנה הייתי אלופה בביולוגיה..מאיות, לא הייתה לי בעייה להוציא...לא יודעת מה קרה לי השנה. וחרשתי שבוע לפני! אולי זה בגלל הרמה, אבל 53 וחצי בביולוגיה זו פשוט בושה. אני כל כך מתביישת בעצמי....וככל שאני חושבת על זה יותר אני מתחילה להיות מדוכאת יותר ויותר...
והחבר שלי לא פה....הוא נסע לסמינר של שלושה ימים מטעם דבר כזה שנקרא שורשי ישראל..פאק אין לי מושג מזה הדבר הזה, איך מגיעים לשם ומה עושים שם, אני רק יודעת שזה היה פרוייקט בחטיבה ושעכשיו זה חלק מהמחוייבות האישית שלו...הקיצר הוא נסע....לבאר שבע ואני איפשהו בצפון...זה כזה מדכא וגורם לי לבכות עוד יותר....זה רק שלושה ימים והנה, כבר עבר יום ונשארו עוד יומיים אבל אני כל כך מתגעגעת אליו...דיברתי איתו חצי דקה היום...חצי דקה! אוףףף אני פה והוא שם ובטח נורא כיף לו ואני סובלת...
אז הקיצר אני יושבת היום בבית ספר, מתה מעייפות [כי התעוררתי בשש בבוקר ולא חזרתי לישון כמו שכל בן אדם נורמלי היה עושה, אלא שמעתי מוסיקה ברדיו, והיו שירים עצובים כאלו שגרמו לי להתגעגע ולהיות עצובה] רועדת מקור ורטובה [נרטבתי בגשם ותמיד קר לי שמתחיל החורף] ופשוט בוכה...בכיתי על הכל...על המבחן, על החבר, על החיים שלי שבזבל, על זה שבריג'יט מהיפים והאמיצים מגלה את האמת על אמא שלה....וככה אני בוכה, מפסיקה ואז מתחילה שוב....וחושבת לעצמי "אויש תפסיקי לבכות איזה פאדיחות את עושה לעצמך"וככה כל היום...אפילו חרשתי לתנ"ך וזה קצת העסיק אותי ומנע ממני מחשבות לא נעימות...אבל עכשיו שוב זה חוזר אליי...אוף אם רק הוא היה פה הכל היה נראה יותר טוב...
? Why'd you have to go and make things so complicated
| |
עניין של גורל
אתם מאמינים בגורל? אתם מאמינים שהכל נקבע מראש? כי אני כן...אני מאמינה שכל דבר קורה כי הוא צריך לקרות. לכל דבר יש סיבה. אבל במידה מסויימת אנו מכוונים את החיים שלנו.
למשל, הדיכאון שלי. האם הייתי צריכה לעבור אותו כדי להעריך את החיים שלי? האם הייתי צריכה לריב עם החברה הכי טובה שלי כדי להבין עד כמה אין כמוה בעולם?
והחבר שלי? האם הייתי צריכה לבגוד בו כדי להבין עד כמה אני אוהבת אותו?כן, שהיינו שבוע בערך חברים בגדתי בו. עם הידיד הכי טוב שלי. אם להודות את האמת, לא אהבתי את החבר שלי שהיינו חברים...כאילו אהבתי אבל לא אהבה חזקה כמו שעכשיו. אבל משום מה שהוא אמר לי "אני אוהב אותך" באיזה שלב הייתי צריכה להגיד גם אני...ידעתי שהייתי מאוהבת בו טיפה אבל לקרוא לזה אהבה? אהבתי את ידיד שלי. בגלל זה התנשקנו- וקרו עוד כמה דברים בינינו...לא לא שכבתי איתו אבל סתם קרו כמה דברים קטנים כאלו.....ואז הנשיקה הזו. כל מה שעבר לי בראש זה "מה לעזאזל אני עושה פה ומה קורה כאן" והוא מנשק גרוע. והוא גם מכוער. איכס. ואז קלטתי מה הייתה ה"אהבה"שלי כלפיו. זו הייתה אובססיה. שאני חושבת על זה בלבלתי לגמרי בין אהבה כלפי ידיד לבין האהבה הרומנטית וזה הפך למין אובססיה מוזרה.
החבר שלי כעס. ובצדק. מאז שניהם שונאים אחד את השני. אבל החבר שלי קנאי. משהו פחד. בכלל, שחושבים על זה, לי ולחבר שלי יש קשר מוזר. אנחנו כמו מין יזיזים משודרגים כאלו. אנחנו מתנהגים כמו ידידים דיי טובים ואנחנו פשוט שוכבים. כדאי לציין שבמיטה אנחנו שילוב מצויין. הוא יודע איפה ואיך לגעת בי ככה שאני משתגעת...וגם להפך. אנחנו אוהבים ויש מחוייבות ואני רוצה להיות איתו אבל לפעמים ככה זה נראה. שלא תבינו לא נכון, אני באמת רוצה אותו ולא אף אחד אחר, אבל מה אני כבר מבינה....אולי אנחנו עושים טעויות...צריך לשפר את הקשר. בתור התחלה צריך להתגבר על הילדותיות שלו....לפעמים זה הורג אותי. בזמן האחרון הוא מחפש על מה לריב איתי והייתי נורא עצבנית בגללו. אפילו שאתמול יצאתי משליטה לגמרי וכל מה שיכולתי לעשות זה לצרוח לו כמה אני אוהבת אותו ורוצה אותו....לפעמים הוא לא פיירי. למשל, אתמול היינו במסיבת יומולדת למישהו. אז ידידה שלו שהיא גם חברה שלי באה וישבה לו הברכיים ודברים כאלו....אני לא אשקר שזה לא הפריע לי טיפה אפילו שיש לה חבר, אבל אני, אם הייתי יושבת לבן על הברכיים והוא יכול להיות הידיד הכי טוב שלי ונמרחת עליו הוא כבר היה עושה סצינה ופרצופים...לפעמים בא לי לצרוח בגללו. לא שאני טלית שכולה תכלת אבל אני משתדלת ונראה לי שגם הוא.
חוץ מזה, השבוע עבר לי בסדר. נורא נחמד. היה מבחן בביולוגיה שלא הלך לי מי יודע מה. אני וחברה הכי טובה הלכנו לישון אצל חברה שלנו...חחח למען האמת זה היה כדי ללמוד לכימיה אבל מה שעשינו היה לסדר לה את הארון לצחוק להיות באינטרנט ולדבר. אותה אחת שישנו אצלה היא קצת שרוטה אבל במובן חיובי. ההורים שלה לא היו בבית וסתם היה כיף. לכימיה למדנו באחת עשרה וחצי וזה היה רבע שעה ולישון הלכנו בשתיים. רוב הזמן דיברנו על יוספה (שם בדוי). אני מכירה אותה מגיל 3 והיינו חברות הכי טובות ובכיתה ג' הקשר נפסק. היא מקבוצת החברים של החבר שלי אז התחברנו עכשיו שוב. למען האמת היא דיי מעצבנת ומפונקת. היא חמודה אבל לפעמים נמאס לי ממנה. הרבה לא סובלים אותה. כאילו לא יודעת, יש בה משהו מעצבן....
ועכשיו אחרי שעירבבתי כל כך הרבה נושאים לא קשורים אני מסיימת באותה שאלה: האם כל מה שקורה לי עד כה זה גורל? האם ככה זה צריך להיות? כי אם לפני שנה מישהו היה אומר שבעוד שנה ככה החיים שלי היו נראים הייתי צוחקת לו בפרצוף....
שבוע טוב לכולם!
| |
ושום דבר לא השתנה....
מאז שכתבתי את הרשימה הקודמת ביום שישי בשעה שמונה בבוקר. לא השתנה והשתנה.
אז ביום שישי בערב אני וחבר שלי באנו אל ידידה של חבר שלי. היא ילדה חמודה והם ידידים דיי טובים אפילו שנראה לפעמים שהם יותר מידידים....אבל אני סתם מקשקשת לה בכלל יש חבר. הקיצר ישבנו אצלה ודיברנו ובכלל חשבתי שהיא שונאת אותי כמו כל החברים שלו...לא, בעצם יש לו שתי קבוצות של חברים. קבוצה אחת אוהבת אותי והם נחמדים וקבוצה שנייה שבהן נמצאת האקסית שלו שכנראה שונאת אותי וזה ההדדי והם לא הכי האנשים המלבבים בעולם. הקיצר היא לא שונאת אותי היא חמודה והיום הייתי אצלה והיא אצלי והיא מזה חמודה. ביום שישי אנחנו רוצים לצאת לאיזה מועדון פה בסביבה....אני מקווה שההורים שלי ירשו לי.....
הדבר הכי מבאס שקרה לי השבוע זה שהשרשרת שלי של המגן דוד נקרעה...עכשיו אני לא ציונית יותר...פחחחחח
החלטתי שכדאי לי לספר על עצמי יותר. אז אני אתחיל כי אני תמיד אני אוהבת לספר על עצמי דברים אבל לא ממש מקשיבים לי. אז בתור התחלה אני בת 15, לומדת בכיתה י' במגמת ביוטכנולגיה. המקצועות שאני הכי אוהבת הם ספרות וביולוגיה...אני לא הכי אוהבת ללמוד ולהשקיע. אני עושה את מה שצריך וזהו. קשה לי להתרכז....לפעמים פשוט אין לי כוח או חשק ללמוד. מה אני כן אוהבת? אני אוהבת לגלוש באינטרנט בעיקר באיי סי החביב שלי- בחיי זו ממש התמכרות לאינטרנט....אני אוהבת את הצבעים אדום וכחול וסגול וטורקיז...מה אני עוד אוהבת? לשמוע מוסיקה...אני שומעת מוסיקה בכל הזדמנות שירים אהובים? יש הרבה אז בהזדמנות אני אכתוב חלק...אני אוהבת לכתוב. הרבה אומרים לי שיש לי כישרון כתיבה וזה כמובן בא עם קריאה. אני אוהבת לקרוא. אני יכולה לקרוא את אותו ספר כמה פעמים. לא פלא שאני אוהבת ספרות... מה אני לא אוהבת? מתמטיקה, כימיה, לשון, אנשים שובניסטים/שמתערבים לי בחיים ומחטטים/ כאלו שחושבים שיודעים את הכל/בעלי דעות קדומות.וסתם אני ככה כמו כולם.
יש לי שני הורים ושתי אחיות קטנות..לפעמים הם חמודות וברוב הפעמים הן עולות לי על העצבים....
משמעות הכינוי שלי היא כוכב נופל. כי כזו אני. פעם זורחת ופעם נופלת. ובדר"כ הנפילה כואבת וקשה. אבל אחד הדברים שלמדתי מהדיכאון שלי זה לא להתרגש יותר מדיי....אם אני אתחיל לחשוב יותר מדיי על הדברים אז לא יהייה לי הכי טוב......
בקיצור, אין לי יותר מדיי מה להוסיף. ורק רציתי להגיד תודה למגיבים:) ואני אעדכן אתכם....
| |
אלו הם חיי......
אומנם אני כולה ילדה בת 15 וחודש, ואני כבר מתוסבכת. יש כאלו שיגידו מהלילדה בת 15 וחודש יש להיות כל כך מתוסבכת..מה היא מבינה מהחיים והיא עוד תגדל. אבל כזו אני....
לפני שנה הייתי בתסבוך של חיי. דיכאון, הרבה כדורים שזרמו לי בדם ובכי. המון בכי. לפעמים הייתי בוכה משטויות אבל בכיתי בעיקר בגלל הידיד הכי טוב שלי. לשעבר. למה לשעבר? כי קרו בינינו כמה דברים שלא היו אמורים לקרות. אה, וגם הייתי מאוהבת בו. אבל זה עבר. אנחנו מדברים בקושי כרגע, אבל תמיד שרבנו, ורבנו המון היינו משלימים. הייתה לנו מין משיכה כזו. היה לנו קשר מאוד מיוחד. (וחולני)
כמובן שיש לי חבר, כיאה לנערה מתבגרת כמוני. כבר 4 חודשים והיד עוד נטויה. אני אוהבת אותו נורא והוא אותי אבל בכל זאת תמיד אני מפחדת מפרידה....אני יודעת שלא ניפרד אף פעם. זה טיפשי לומר את זה, אבל זו האמת. שנינו מפחדים מפרידות. אם יהייה לי רע איתו בטוח שאני אעזוב אבל לפעמים אני תוהה לי מה הייתי עושה בלעדיו. אם תהייה פרידה היא תהייה רק מסיבה אחת: בגידה. ולאו דווקא שלו. אני טיפוס בוגדני (וגם קנאי). אתם יודעים מה תשאלו את החברה הכי טובה שלי. יש לי דיי הרבה חברות אבל היא הכי הכי. ואם היא תקרא את זה היא תדע שאני מתכוונת אליה:) למרות שאיזה חצי שנה לא דיברנו ולפעמים רבנו עדיין לא הייתי מסתדרת בלעדיה.
מה עוד יש להוסיף עליי? אני מזל מאזניים, דודי בלסר זה הפנטזייה שלי, תכונת אופי שמאוד מאפיינת אותי היא תמימות....אפילו שבמובן מסויים אני לא כל כך תמימה אבל בכל זאת אני ילדה תמימה ורגישה ורגשנית...כזאת שבוכה בסרטים ומטלוויזיה. אבל באופן כללי אני דיי חמודה.
ככה חיי שגרתיים משהו. אולי זה השקט שלפני הסערה, אני לא יודעת. כל יום בית ספר ואחה"צ סתם לא עושה מי יודע מה. לפעמים אני חושבת עד המצב שלנו גרוע, אבל אני מרשה לעצמי לחלום....
| |
|
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
