"שחושבים על זה לעומק, הייתה לי שנה מצויינת. אני עוד זוכרת את הסילבסטר הקודם שלי, איך שישבתי מול המחשב ודיברתי עם אנשים באיי סי...והשנה? אותו הדבר. לא יוצאת כי אני ב"עונש" אלא אם כן ישתנו התוכניות. במילא זה סתם תאריך וחג של נוצרים:)
 
חשבתי על לסכם שנה. הייתה לי שנה כל כך עמוסה ומלאה בחוויות. אז מה היה לנו? אהבה בלתי ממומשת, דיכאון, מלאא כדורים, חוסר השקעה בלימודים, אהבה ראשונה, פרידה כואבת והיו עוד הרבה. כל כך הרבה חוויות שאני לא יכולה לזכור את כולן.
 
התקופה הכי טובה היה בחופש הגדול. גם בגלל האקס. גם בגלל הנשיקה הראשונה, גם בגלל עוד חוויות, גם בגלל החברים הטובים שהכרתי.
 
באופן כללי, הייתה לי שנה טובה. כי משום מה הכל הסתדר לי בסופו של דבר. אני תמיד מכניסה את עצמי לצרות אבל נחלצת מהן.
 
היה רע. ועצוב. ושחור. והרבה הרבה בכי. אבל היו הרבה חיוכים, הרבה כיף, הרבה רצון לצעוק " אני מאושרת". כי בעצם אין אושר אמיתי ושלם. אין דבר כזה. אף אחד לא יכול להיות מאושר כל הזמן. גם מי שיש לו אהבה עם הבנאדם הכי מדהים בעולם והכי מושלם, יש לו מלאאאא כסף ובכלל החיים מסודרים תמיד יהיה לו עצוב.
החיים מורכבים מהרבה רגעים של אושר. ונכון שכרגע אני לא במצב הכי שמח...נכון שעד לפני חודש וקצת הייתי הילדה הכי שמחה בעולם, עכשיו אני לא. אבל אני מאמינה שהשנה הבאה תביא איתה הפתעות.
 
ואני קצת חולה, וקצת עצובה, אני מתנחמת במחשבה שהכל יהייה בסדר. כי חוץ מעצם העובדה שזרקו אותי הכל בסדר. למה אני מתעסקת בזה שוב?
 
אני מאחלת לעצמי שנה של הגשמה. הגשמת חלומות ויעדים.
והלוואי הלוואי שהשנה תהייה טובה יותר. אמן.
 
שנה טובה לכולם."

זה היה סיכום שנת 2002. והיום, שנייה לפני שהתאריך מתחלף, שנייה לפני שנכנסת שנה חדשה, אני חושבת שעדיין אני באותו מצב. עדיין אותה נימה פסימית.

כמה שעות לפי חצות – ועדיין אני נשארת בבית, עדיין אני אשב מול המחשב ואמרר לאנשים את החיים באיי סי קיו ואייבב על האקס.

לסכם שנה?

כל כך הרבה פעמים עשיתי סיכום שנה. כל הזמן אני מזכירה לעצמי מה השגתי ומה לא.

אבל סיכום השנה הזאת, ייראה אותו הדבר.

כמובן, אני יותר בוגרת. שונה.

אני לא יכולה לסכם את השנה הזאת.

כי היו בה כל כך הרבה.

זאת הייתה שנה קשה. מהרבה בחינות. היה את עניין האקס. שעשה לי הרבה רע בלב. ועדיין, כמו הסיכום של לפני שנה, עדיין הוא עושה לי רע. אבל פחות.

לא היה לי קל השנה החולפת. היא לא הייתה פשוטה. הלימודים בתיכון התגלו כמלחיצים וקשים. הייתי צריכה להתמודד עם מצבים חדשים שלא הכרתי אותם, שלא ידעתי איך להתמודד איתם.

כמובן, היו דברים טובים בשנה הזאת. לא, לא מצאתי אהבה, ולא, לא שיפרתי ציונים (להפך. התדרדרתי קשות.).

אבל מצאתי חברים. פתאום גיליתי מי הם החברים האמיתיים שלי. למדתי שלא כל אחד הוא חבר. כל מיני אירועים ומקרים הבהירו לי את זה.

הכרתי את איינג'ל יותר לעומק. ויותר טובJ  (היא בטח מרגישה מה זה חשובה).

הכרתי גם את שאי הרבה יותר טוב. בכלל, התוודעתי לאנשים שהם חברים נהדרים. שאוהבים אותי ואכפת להם ממני. אלו אנשים שתמיד היו שם. ופתאום כאילו גיליתי אותם מחדש. נכון, אני לא כזו פופולרית ויש לי הרבה חברים בכל חור. נכון, לא הצלחתי להתגבר על הביישנות שלי, ולא נהייתי חברותית יותר. אבל יש לי את הקבוצה של החברים שלי, אומנם קבוצה מצומצמת אבל אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליהם. ואני יודעת שטוב לי וכיף לי איתם. וגם אם יש קבוצה מאוד מסויימת שאוהבת לשפוט אותנו ולחשוב שאני וכל החברים שלי "חנונים ויבשים" רק כי אנחנו לא זורקים עוגות אחד על השני, רק כי אנחנו לא מתנהגים כמו בהמות ויושבים בגנים ציבוריים עד הבוקר ורק כי רמת השיחות שלנו טיפה גבוהה – אז סבבה. עדיף לי להיות חנונית ואינטילגנטית מאשר בהמה עם דפיקות. מצד שני היה לי "משבר" עם סטאר – שלשמחתי נפתר.

לא מצאתי אהבה, ולא, האקס ואני לא חזרתי. אבל היה לי מעניין. זכיתי להתנשק עם מי שהיה ידיד טוב שלי וזה נגמר. אני דווקא שמחה, כי בזכות זה גיליתי את האופי שלו.

לא, השנה הקודמת לא הייתה הפיסגה שלי מבחינת ציונים. בסופו של דבר הם היו סבירים, אבל הם לא היו מי יודע מה. הם גרמו לי להרבה תסכולים ולהרבה מריבות עם ההורים. אבל בסופו של דבר, הבגרויות שלי היו טובות, פרשתי מכימיה ובאמת התחלתי השנה ללמוד.

וכמובן, היה את הבלוג הזה והבלוגריות המדהימות שהכרתי.

ובכלל, היו הרבה רגעים של שמחה וכיף ואושר שאני פשוט לא יכולה למנות את כולם. הגשמת חלומות ויעדים לא היו לי. לא השתנתי, עדיין נשארתי אותה אחת, אולי קצת יותר בוגרת, אולי קצת יותר שונה.

מאחלת לעצמי שהשנה הבאה באמת תהייה טובה יותר. שהנה, השנה הלא קלה הזאת מכל כך הרבה בחינות מסתיימת, ועכשיו אולי תהייה לי באמת הזדמנות לעשות ולהפוך את השנה הזאת להכי טובה שאפשר. להיות קצת יותר אופטימית.

מאחלת לעצמי להצליח בלימודים ובבגרויות. לשנות קצת את עצמי – להעלות את הביטחון וההערכה העצמית שלי ששואפים לאפס, להיות יותר בטוחה ושלמה עם עצמי, להיות יותר חברותית ופחות ביישנית. מאחלת לעצמי להתגבר על האקס ועל כל התסבוכים שלי, ואולי למצוא חבר נורמלי.

מאחלת לעצמי שאצליח להפוך את השנה הזאת להכי טובה ונהדרת שאפשר.

ששנה הבאה בתאריך הזה, יהייה לי סיכום שנה קצת יותר אופטימי.

מאחלת לעצמי ששנה הבאה באמת אצא לבלות ולחגוג.

 ואת כל זה, אני מאחלת לכולם.

שיהיה רק יותר טוב.

Happy New Year

[השיר הארור לא יוצא לי מהראש. הוא פשוט נדבק לי למוח!]

יום ראשון.

היום אחרי החופש – בקושי קמתי מהמיטה. כל כך לא התחשק לי ללמוד. אבל לא הייתה לי ברירה, הייתי צריכה ללמוד אנגלית. והיה מבחן במתמטיקה.

לא ממש למדתי למבחן הזה. אולי פתרתי כמה תרגילים ייצוגיים. אבל לא יותר מזה.

לפני המבחן גיליתי שאין לי מחשבון. נכנסתי ללחץ אטומי. הלכתי לתלמידים מהגוש השני, וראיתי את ניים יוצא מהמבחן שלו במתמטיקה. התנפלתי עליו בקריאות היסטריות: "ניים! ניים! יש לך מחשבון?". כמעט אנסתי אותו..הוא הביא לי מחשבון. וכולי שמחה וטובת לב הלכתי לעשות את המבחן. המבחן היה...היה.

שני תרגילים בטריגו אני חושבת שפתרתי אותם טוב ונורמלי. הייתה שאלה אחת – שעשיתי רק סעיף אחד. ובשתי השאלות הנותרות – לא יודעת. פשוט החרבתי לעצמי את התרגילים. אני מצפה ל 50.

אחרי הצהריים, פשוט ישנתי. הרגשתי שאני מתמוטטת. הייתי צריכה ללמוד לבוחן בביוטכנולוגיה – אבל פשוט לא יכולתי.

כמובן, שבלילה למדתי.

יום שני כאמור, היה הבוחן. הוא היה דיי קל. אבל עשיתי כמה טעויות מפגרות. סימפל העתיקה ממני...ומסתבר שמה שכתבתי לא היה נכון. אח"כ ברוב חוצפתה היא כעסה עליי כי בגללי היא טעתה. סליחה? זאת בעיה שלה בלבד! זאת אשמה שהיא לא זכרה והייתה צריכה להסתמך על העתקות. וגם אמרתי לה את זה.

ואח"כ כאילו כדי להדגיש לי עד כמה היום הזה נאחסי, קיבלנו ציונים בהיסטוריה ובספרות. היסטוריה קיבלתי 68. איזו בושה. בא לי לקבור את עצמי. היו לי שגיאות כאלו מטופשות! הרוב ירד לי בגלל שלא רשמתי דברים שנראו לי מובנים מאליהם. ובספרות קיבלתי 80. שוב, המורה המטופשת הורידה לי נקודות על דברים ממש טיפשיים! על דברים שלא למדנו בכלל!

אה והברזתי מחינוך תעבורתי בלי שהתכוונתי לכך. לפני השיעור, אני לאפ וסמול התכוונו לדבר עם המורה לביולוגיה. אני ולאפ היינו צריכות לדבר איתה בקשר לביוטופ, ולאפ וסמול היו צריכות את הרכז הטכני של הבית ספר שלנו, כדי שהוא ידפיס להן את הדו"ח מעבדה (הן היו צריכות לתקן אותו). בסופו של דבר, המורה לביולוגיה לא הייתה, וגם העיפו אותנו מהחדר מורים. אז הלכנו לרכז הטכני....אבל הן היו צריכות להקליד את הכל מההתחלה, מאחר וזה לא היה להן על דיסקט. הוא שלח אותן לחדר מחשבים שלמדו בו כיתות י"ב – הם עשו משהו בפוטושופ לפי מה שראיתי....ולאפ וסמול ביקשו שאני אצטרף. ההפסקה כבר נגמרה...אבל לא משנה. מאחר והמורה שהייתה אחראית על חדר מחשבים אמרה כל הזמן שצריך לסיים בשעה הזאת, לאפ וסמול התייאשו והחליטו שהן בחיים לא יסיימו את זה עכשיו, אז הן החליטו ללכת לסטאר ולעשות את זה אצלה (כי היא הבריזה מחינוך תעבורתי). השעה הייתה 12 ועשרים, וכבר לא היה לי טעם ללכת לשיעור, ואיזה תירוץ אני אתן למורה? אז פשוט סיימתי יותר מוקדם את היום.

בבית, העדפתי שוב לישון במקום ללמוד. כמובן שאח"כ למדתי בלילה. קיבלנו גם חשבון פלאפון. ראיתי את המעטפה הסגולה לבנה של סלקום...והתכווצתי בפחד מחפשת תירוץ. החשבון (שיחסית לי הוא גבוה) הוא 69.69 מגניב לא? אבא שלי לא חשב שזה מגניב.

היום, יום שלישי, הייתה אמורה להיות שביתה. אבל הבית ספר שלנו ידוע בתור מפר שביתות. לכן אצלנו לומדים וגם בחטיבות הביניים. אבל אחותי הקטנה ביסודי, והיא לא הלכה לבית ספר.

לשיעור אנגלית – כמעט ולא באו אנשים. חוץ מזה, הייתה לי פאדיחה. בבוקר לבשתי את המעיל וסגרתי את הרוכסן. הגעתי לכיתה ורציתי לפתוח אותו, אבל הרוכסן נפתח. כמה בנות ניסו לעזור לי...אבל שום דבר. הרגשתי מטופשת. בשיעור הראשון – המורה דיברה איתנו על השביתה. היא שאלה אם אני רוצה להגיד משהו ואמרתי שלא. ואז היא אמרה: you are not talking at

class but writes a good tests. נכון שאתם גאים בי? אח"כ היא נתנה לנו לעשות עבודה... בהפסקה בין השיעורים אנרג'י ניסתה לעזור לי לפתוח את הרוכסן. היא אמרה לי להוציא את המעיל מהראש.....הוצאתי ואח"כ היא שיחררה את הרוכסן. בשיעור השני אני והיא למדנו למבחן בביוטכנולוגיה.

למדתי גם כל שיעור ספרות.

ואז היה מבחן. אני לא יודעת...אני ממש לא יודעת. אני מקווה שיהיה בסדר. הוא לא היה קל, לא היה קשה, אבל מעצבן.

ואח"כ שעתיים ביולוגיה. היא החזירה לנו את המבחן. נכון, קיבלתי ציון נמוך, אבל בשאלות האמריקאיות הצלחתי לשם שינוי. ההיגדים שכן עשיתי – את רובם עשיתי טוב. רוב הנקודות ירדו לי על ההיגדים שלא עשיתי ועל שטויות וטעויות מטופשות בשאלות הפתוחות.

אחרי בית ספר – ישנתי שלוש שעות.

ומחר- מחר סילבסטר. עדיין לא הגעתי לדעה אם צריך או לא צריך לחגוג. נכון, סילבסטר רצח יהודים, וגם קראתי באינטרנט על רצח יהודים שנעשה בתאריך הזה ו"אם היו קוראים לחג הזה היטלר היית חוגג אותו?". אבל מצד שני...הרי חוגגים את תחילת השנה האזרחית. אני לא יודעת מה ואם אני עושה. כל החגים האלו גורמים לך לשקוע בדכדוך – אין לי עם מי לצאת, להתנשק וכו'. וכמה רע לי שאני לבד. אבל יש בית ספר. ולא נראה לי שאבא שלי ירשה לי לצאת. וגם אם כן – לאן? דווקא בא לי לעשות משהו...

אומנם זה באיחור, אבל סוף כל סוף - תמונות מהטיול השנתי. באדיבות המצלמה הדיגיטלית של סטאר:) האיכות קצת לא טובה כי הייתי צריכה להקטין, יש פה כמה תמונות של חברות שלי - אז הייתי צריכה לצנזר....אה ואל תשימו לב לשיער הג'יפתי שיצא לי...

 הר הגולגולת  :

בשמורת עין גדי, אני באמצע, סטאר משמאלי ועוד ידיד שלי מהשכבה מצד ימין שלי.
 

והנה יעל! תראו איזה מותק!

הנה אני ממבט לאחור, על הר כלשהו, בתצפית לים המלח, בדיוק אחרי המדיטציה.

מבט לים המלח ולמלונות שמסביב

והנה אני, על המיטה של סטאר, בבוקר של היום השני, אחרי הלילה הסוער שלי:)

הרים וחול

 אלו סימפל וסטאר, סימפל מימין וסטאר משמאל

אלו אנרג'י וסטאר...סטאר משמאל ואנרג'י מימין...תמונה יפה שמאוד אהבתי, רק הצנזורה קצת הורסת

אלו כל התמונות להפעם....שיהיו עוד אני אשים.

אז זהו. חופש חנוכה, החופש שלו חיכיתי, ייחלתי וציפיתי, נגמר. והיה חופש ממש משעמם. הוא פשוט התבזבז בצורה איומה. ולא יהיו עוד חופשים עד פסח. פשוט מבאס. לא יודעת, אבל יש לי הרגשה שכבר היה עדיף ללמוד. כי היה חופש משעמם ואיום. יכולתי ללמוד בו למבחן במתמטיקה, ולשני מבחנים בביוט' (נו אחד מהם זה בוחן אבל לא משנה). אבל בקושי למדתי. כלומר, למדתי לביוט', אבל למתמטיקה – בקושי. זה כזה משעמם. כל כך משעמם.

יש לי הרגשה שלא מיציתי את החופש הזה. שהוא סתם התבזבז לי.

אבל קרו לי כמה דברים "מסעירים" החופש הזה:

דבר מסעיר 1

התאריך והזמן: יום שני, שעה עשר וחצי בבוקר

האנשים והמקום: אני, אחותי הקטנה ואבא בקניון.

הסיטואציה: בתחילה, ישבנו בבית קפה האהוב על ההורים שלי ואכלנו ארוחת בוקר. אח"כ אני ואחותי הקטנה נכנסו לסרט – "ספיי קידס 3". אומנם הסרט הוא לילדים קטנים ובאמת האולם היה מלא בזאטוטים מלווים בהוריהם, אבל זה היה נחמד. הסרט הוא על ילד שהוא וכל משפחתו סוכנים חשאיים, ואותו ילד צריך להיכנס לתוך משחק מחשב, ולהציל את אחותו ולהילחם איתה (וגם עם סבא שלו. ועוד עוזרים שהוא פוגש במשחק) באיזה יוצר צעצועים מטורף שרוצה להשתלט על מוחות של הילדים ובני הנוער שמשחקים באותו משחק המחשב. זה נשמע דבילי לאללה, אבל זה לא. הכל בתלת מימד – מקבלים משקפיים מיוחדות לשם כך, והאפקטים פשוט מגניבים. הקטע הוא, שאני חושבת שהמשקפיים שלי היו מקולקלות כי לא ראיתי למשל, דברים שיוצאים מתוך המסך.

דבר מסעיר 2

התאריך והזמן: יום רביעי, מתישהו

האנשים והמקום: אני ואחותי הקטנה, בחדר שלה

הסיטואציה: אני ואחותי הקטנה בריב סוער. בחיי, אין לי ממש מה לעשות בחיים. הדבר המסעיר הוא ששפכתי מים על המיטה שלה! אני כל כך נועזת...

דבר מסעיר 3

התאריך והזמן: יום חמישי, שעות אחרי הצהריים

האנשים והמקום: אני וקלסר הביוט' שלי, בחדר שלי

הסיטואציה: אני לומדת לתומי, מארגנת את החומר, ופתאום שמתי לב שכמה דפים פשוט נעלמו לי מהקלסר למקום בלתי ידוע. לא נתתי את הדפים לאף אחד, וחיפשתי אותם בכל המקומות שיש והם פשוט נעלמו! מה זה? לאן זה יכל להיעלם? האם הדפים שלי קיבלו כוחות קסם? האם הם  קשרו קשרים עם דפי המבחן של המורה לספרות וללשון ונעלמו ביחד איתם? תעלומה!

דבר מסעיר 4

התאריך והזמן: יום חמישי, שעות הערב

האנשים והמקום: אני, אחותי האמצעית, המחשב, בחדר של אחותי האמצעית

הסיטואציה: אחותי הורידה את גרסת האיי סי קיו החדש ביותר – איי סי קיו פרו 2003 בי (אחותי חייבת שיהיה לה את ההכי משוכלל). זאת מאחר והאיי סי קיו היותר ישן לא הסתדר עם מחשבנו. הקטע הוא, שהאיי סי קיו החדש ממש מכוער. טוב, הסקין של האיי סי קיו תמיד היה מכוער, אבל הורדנו סקינים אחרים ויפים...ואילו עכשיו אי אפשר להשתמש בסקינים על האיי סי קיו החדש! העיצוב שלו איום – כמו של האיי סי קיו לייט, והכל קטן ומחוץ ומגעיל. לפחות יש לו סמיילים חמודים, אבל אף אחד לא יכול לראותם. אז החלטתי לחיות בהכחשה – אני לא אסתכל עליו, ואם אני לא אסתכל עליו זה אומר שהוא לא שם.

דבר מסעיר 5

התאריך והזמן: יום חמישי, בשעות הערב

האנשים והמקום: אני, אבא שלי, כביסה ומטבח

הסיטואציה: אני רוצה נמצאת במטבח, משתוקקת לקפה, ואבא שלי נמצא בחדר הכביסה שליד המטבח, תולה כביסה. אני מגלה שנגמר כל הקפה הנורמלי ויש רק קפה נטול קפאין ומגעיל.

אני: אבא, אין קפה אחר מלבד הקפה הנטול קפאין?

אבא: יש...יש נס קפה

אני: אני לא שותה נס קפה!

אבא: אז איזה קפה את רוצה לשתות?

אני: קפה רגיל ונורמלי, לא קפה נטול קפאין! מה הטעם בקפה ללא קפאין?

אבא:  את לא צריכה את הקפאין הזה במילא

אני: אני כן. אני זקוקה למנת הקפאין היומית שלי!

והלכתי להכין קפה. בלי קפאין. ויש לזה טעם איום.

דבר מסעיר 6

התאריך והזמן: יום חמישי, שעת לילה לא מאוחרת

האנשים והמקום: אני, סטאר, איי סי קיו

הסיטואציה: אני וסטאר ניהלנו שיחת איי סי קיו סוערת, על האנשים שהתנשקתי איתם ועל איך הם נראו. וחשבתי לעצמי, שאם סמייל נראה יחסית טוב לעומת כל ארבעת הבנים שאיתם התנשקתי, אני במצב איום. מאוחר יותר, בשעת לילה יותר מאוחרת כבר ניהלנו שיחה ממש הזויה:

אני: תשמעי זה בגלל הבעיות הנפשיות שלי

סטאר: חחחחחח יכול להיות :-) אה דרך אגב את שאלת את מרגבות(כינוי לאקס) אולי יש לזה גם שם? לבעייה הנפשית שלך...?אולי משהו בסגנון של פייקדיפרסיה?

אני: הוא חושב שאני אנורקסית בדיכאון תמידי

סטאר: כן כן ברור. למה את מכחישה??

אני: יש לי ווידוי! אני אנורקסית מטורפת שמנסה להתאבד כל יום! ושמשעמם לי אני שמה מסכה ומעיל שחור ויוצאת עם מסור חשמלי לרחובות!

סטאר: ידעתיייייייייייייי

אני: כן! זה כל כך מרגש!

סטאר: מאוווווווד

אני: כן! אני מזילה דמעה!

סטאר: מי 2!

אחרי שנרגענו, בשעת לילה קצת יותר מאוחרת, מצאתי את עצמי טוחנת שני כריכים עם מיונז. מה שעשה לי פלאשבק לילדות: אני, בגיל הילדות, יושבת בגן של דודה שלי, ובולסת לכל הילדים הקטנים את הכריכים שלהם עם המיונז.

דבר מסעיר 7

התאריך והזמן: יום שישי, שעות הבוקר

האנשים והמקום: אני, אחותי הקטנה, אבא וקניון

הסיטואציה: מרוב שאני משועממת חסרת חיים, קמתי בשעת בוקר, התלבשתי במיטב מחלצותיי, ונסעתי עם אבא ואחותי הקטנה לקניון האזורי בשביל...לראות את אחת החברות הכי טובות של אחותי מופיעה. כמובן, משום מה היו פקקים (נו טוב כולם באו לראות את ההופעה), ו...פספסנו את הריקוד של החברה. אך לא נורא, הגענו לאמצע ההופעה – בנות קטנות שמענטזות ועושות תנועות מגונות לצלילי שרית חדד, אח"כ הופיעו בנות קצת יותר גדולות לצלילי פופ דאנס ועשו תנועות עוד יותר מגונות. עכשיו, הגנים הפולניים משתלטים על הגנים הרוסיים: אפילו אני רוקדת יותר טוב. אפילו הריקוד של סוף שנה כיתה י' היה יותר טוב. כל הריקודים מורכבים מאותן ארבעת תנועות בסיסיות. היו הרבה אנשים, נדמה שכל אחת הביאה את כל הסבא – סבתא – דודים- דודות – בני דודים מדרגה שלישית כאילו זאת הופעה בברודווי. הייתה צפיפות מעצבנת, ואפילו ראיתי את הגננת שלי מגן חובה, והיא דיברה איתי ועם אבא שלי קצת, וגם ראיתי את המורה שלי לטכנולוגיה מכיתה ז'. האימה.

כשהגשם יורד העלים מצהיבים
הרחובות חוגגים דליחות מחודשת
אני יודעת שיש בזה טעם
למרות המחשבה שאין בזה דבר.

כשהבוקר באוויר, צמרות עצים
בחוץ אור, בחוץ בין שני בתים
יש מקלט מכל הזמנים אתה אומר
ואם אתה אומר אתה וודאי יודע.

שמונה משהו בבוקר יום שישי. אני מקבלת טלפון היישר מלוס אנג'לס – אמא שלי.

שעה אחרי אני כבר בבית ספר בשיעור תנ"ך. היה ממש מצחיק. דיברנו על אוננות ועל זה שזה אסור בתורה.

בסוף השיעור חילקו סופגניות אבל אני לא אכלתי. מצטערת זה משמין יותר מדיי. אחרי השיעור הייתה הצגה באשכול פיס. לא ידעתי אם ללכת או לא. סימפל דיי גררה אותי ואת סטאר לשם. היינו קצת באשכול אבל אז החלטנו להבריז (אח"כ אמרו לי שהייתה הצגה יפה). הלכנו אל הבית של סטאר ונשארתי אצלה עד בערך אחת. היה נחמד.

חזרתי הבייתה והלכתי לאכול.

ואז הלכתי לישון את שנת היופי שלי – עד חמש. ואז קמתי והלכתי לראות סרט בטלוויזיה – "פרנטיק". אפילו שראיתי אותו לפני שלוש שנים היה נחמד לצפות בו שוב. אחרי הסרט עשיתי מקלחת מהירה, ואז אני, אבא שלי ואחותי האמצעית ישבנו לאכול ואח"כ ראינו המהפך. אחרי שהמהפך נגמר, ישבתי על הספה וקראתי עיתון תוך התבכיינות על כאב הבטן והבחילה שתקפו אותי. ואז איינג'ל התקשרה לפלאפון ושאלה אם ידוע לי מה עושים היום. כמובן שאף אחד לא יטרח להגיד לי, היא אמרה שהולכים לסרט. היא אמרה שהיא התקשרה לסימפל, אבל היא ישנה. אחרי שיחה קצרה, עמדתי מול הארון וחשבתי מה ללבוש. לבשתי מכנסיים שחורים, וסריג שחור. היה לי קצת שחור אז שמתי צעיף וורוד עליי והתאפרתי בגוונים של סגול. התלבשתי ממש מהר והייתי קצת במחשב ואז אבא הקפיץ אותי לקניון.

בקניון, שאי, ניים, איינג'ל, סמארט, בריין וטוק כבר עמדו ליד הקופות וקנינו כרטיסים לסרט scary movie 3  שמישהו משום מה החליט לקרוא לו "מת לצעוק". מי לעזאזל אחראי על התרגומים? נכנסנו לאולם ובינתיים היו פרסומות שבמהלכן אני, איינג'ל, סמארט ושאי הלכנו למזנון הגזלנים. אני קניתי מים, איינג'ל קנתה מיץ ענבים, ושאי וסמארט קנו פופקורן. אני ישבתי בין שאי לבין טוק. תחילת הסרט עשתה לי דז'ה וו ל"הצלצול" – הסצינת פתיחה היא אותה סצינת פתיחה מ"הצלצול". בכלל, כל הסרט רק צוחקים על  הסרטים "הצלצול"  ו"סיינס" – פשוט לקחו סצנות משם ועיוותו אותן. צוחקים גם חלק נרחב על "8 מייל" וגם על "מטריקס" ועל "האחרים" ועל "צעקה". ועל עוד סרט אימה משנות ה-80 שטוק מכיר בשם "חוטפי הגופות" או משהו כזה. הסרט היה מצחיק בטירוף! ממש אהבתי אותו. אחרי שהסרט נגמר, הלכנו לשבת במתחם האוכל שבקניון שלנו ודיברנו והקשבנו לגשם. מאחר ואת הקניון סוגרים ב-12 המאבטח דיי ניסה להעיף אותנו – אבל סמארט וטוק החליטו שהם רעבים וקנו אוכל. לקח להם הרבה זמן לקנות וגם לאכול. המאבטח נראה מאוד עצבני. בסופו של דבר הסתלקנו משם ויצאנו החוצה. הגשם פסק, אבל היה מקפיא בחוץ. עמדנו ליד הבלוקבאסטר, כדי לבחור סרט כלשהו ליום שבת בערב – יום הולדתו של ניים. אפילו שהיה לו יום הולדת שבוע לפני. בהתחלה הסתכלנו על הסרטים למבוגרים – למען האמת צחקנו עליהם, אבל אח"כ היה צריך לבחור סרט ואחרי הרבה ויכוחים החלטנו על "ירח דבש מטורף" – בגלל אשטון , אלא מה? הכי מצחיק היה שפתאום סמארט אומרת "מחר ההורים שלי יוצאים אפשר לבוא אליי". אני לא הבנתי מה היא רוצה, וניים נעלב קצת...צחקנו עליה על זה שהיא מעליבנית וחסרת טאקט, והיא אמרה שהיא פשוט שכחה מהיום הולדת של ניים. אבל ניים אמר שהיה מעליב אם היינו מסכימים לבוא אליה.

ואז...אבא של סמארט בא לקחת אותה ואת איינג'ל ואנחנו הלכנו הביתה. אבל התחיל גשם. רק בריין וניים לקחו מטרייה. אז אני, טוק ובריין נכנסנו מתחת למטרייה של בריין – יותר נכון הצטופפנו. ושאי וניים היו ביחד במטרייה. כמה רומנטי.

אני וטוק היינו צריכים ללכת בדרך עקיפה – כי היינו צריכים לעבור בביתו של בריין קודם כדי שייתן לנו את המטרייה שלו. (טוק גר שני מטר ממני). בריין נתן לנו את המטרייה שלו ואנחנו המשכנו בדרכנו. בדרך, דרכתי בתוך שלולית מים ענקית וכל שולי המכנס היפה שלי נרטבו והתלכלכו מחול.

ביום שבת, התעוררתי מתשע, מצלצול הטלפון של אמא שלי. לא יכולתי לחזור לישון, אז קמתי. גם אחותי האמצעית הייתה ערה. אחותי הקטנה בכלל לא הייתה בבית – היא ישנה אצל חברה.

שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, אספתי את השיער הפרוע שלי והתחלתי במלאכת הניקיון. סידרתי את החדר שלי, אחותי האמצעית סידרה את החדר שלה ושטפה את החדרים (חוץ מאת החדר שלי. אני שטפתי אותו), את המטבח ואת הסלון. ואני שאבתי את השטיחים. אבא שלי עשה כביסה, ויום קודם לכן הוא דאג לניקיון השירותים והאמבטיה. ככה שלא היה הרבה מה לעשות. זה ארך כשעתיים וחצי פלוס מינוס. אחרי הניקיון, הלכתי להתקלח, לנוח, לאכול, מחשב, לצרוב דיסק ולדבר עם סימפל בטלפון.

בערב בשמונה ומשהו, הלכתי לחדרי להתלבש לכבוד יום הולדתו של ניים. לבשתי ג'ינס, ונשארתי בינתיים עם הפיג'מה עליי. היה כל כך קר שלא רציתי להסיר אותה. התחלתי להסתרק ולהתאפר. יצרתי גוון חדש של צללית: לקחתי צללית שחורה, ועליה שמתי צללית לבנה. זה יצא בגוון שחור – כחול – כסוף מטאלי כזה. אבל מגניב. ואז הייתי צריכה לבחור חולצה. בהתחלה לקחתי חולצה ורודה עם כפתורים, אבל מבד מאוד דק. אבל משהו בכפתורים נראה לי מוזר.  אז לקחתי חולצה אחרת שהלכתי איתה פעם אחת. אבל משהו באזור החזה  נראה לי מוזר. החלפתי חזייה, אבל שוב זה נראה מוזר, אז שמתי חזייה אחרת. אבל גם זה נראה מוזר. חיפשתי אצל אחותי חולצה....והיא נראתה בסדר, אבל הצבע שלה לא תאם לצבע הצעיף שרציתי לקחת והיא נראתה פשוטה מדי. אז שוב החלפתי חזייה ולבשתי את החולצה ממקודם. עדיין זה נראה לי מוזר, אבל פחות. אחרי שלבשתי עליי מעיל הלכתי לסימפל. המטומטמת הביאה מעטפה משומשת. זה היה כזה מצחיק. החלטנו להגיד לניים ששכחנו לשים את הברכה ואז היינו צריכות לפתוח אותה מחדש.  יצאנו מהבית, והלכנו אל הבית של ניים. היינו צריכות לחכות עשר דקות בקור המקפיא עד שסטאר תבוא. והייתה לה מעטפה חדשה ונורמלית. שחיכינו למעלית, ראינו את שאי, שסיפר לנו בהתלהבות שהדודים שלו מארה"ב עשו להם ביקור מפתיע. לא יודעת מה, אבל משהו בשאי השתנה.

הגענו לביתו של ניים, והיו שם: איינג'ל, סמארט, פאני, האקס, זה שלא מחליף תחתונים, ילד אחד מהכיתה שלי, עוד שלוש בנות מהשכבה שהלכו דיי מוקדם, יותר מאוחר באו סמייל ונייס, ויותר מאוחר באו טוק, טול ובריין. (שכחתי מישהו?). טוב, אני וסימפל עשינו סיבוב נשיקות, ואז ישבתי לדבר עם סטאר ואח"כ עם סמארט והודעתי לאקס שהוא טיפש מטופש. אחרי כמה זמן החלטנו לראות סרט בדי וי די – "ירח דבש מטורף". הסרט מאוד נחמד, מצחיק, לא אמריקאי וקיטשי יותר מדי. לפני הסרט, האקס נעמד מולי ומול סמארט והסתיר לנו את מסך הטלוויזיה. אז מתוך אינסטינקט, בעטתי לו בביצים. עם השפיץ של העקב. הוא היה די בהלם...ואז הוא משך אותי מהרגל אל הרצפה ומשך לי את הרגל. אווו...באמת נורא כואב. זה לא ממש כאב רק עצבן אותי במקצת. חצוף, אסור להרביץ לבנות.

אחרי הסרט, סתם ישבנו ודיברנו, ראינו טלוויזיה והעברנו ערוצים. דיברתי עם כל מיני אנשים....בסופו של הערב, נשארנו אצל ניים אני, טוק, טול, בריין והילד הזה מהכיתה שלי. סימפל לא ממש סובלת אותו, אולי בגלל שזה שלא מחליף תחתונים (שהוא חבר מאוד טוב של הילד מהכיתה שלי) ביקש ממנה להביא לו בלונים ליום הולדת. בלי שהיא מכירה אותו בכלל. ראינו את סוף הסרט "פורסט גאמפ" ואז הלכנו הבייתה. בערך ברבע לשלוש הלכתי לישון.

היום, שבע בבוקר והשעון המעורר שלי מצלצל. ניסיתי להבין מה הולך פה. ואז נזכרתי. שיעור השלמות בתנ"ך. הייתי עייפה והיה כל כך נעים מתחת לפוך שחשבתי שזה לא אנושי ללכת עכשיו לבית ספר. תוך רבע שעה קמתי מהמיטה. התחלתי להסתדר בשיא המהירות כדי לא לאחר. בדרך פגשתי את סאד והלכתי איתה.

כל שיעור תנ"ך חיכיתי שהוא ייגמר. לא שהיה כזה משעמם, הייתי כל כך עייפה. ואח"כ עוד הייתי צריכה לחכות לסימפל עד שתסיים להשלים מסמול את המחברת שלה.ואח"כ שסמול ביקשה מסימפל את המחברת כדי שתוכל להשלים, הן עשו ויכוח. סימפל לא רצתה להביא לסמול את המחברת, לא בגלל שסמול לא שומרת על דברים שאנשים נותנים לה, לא בגלל שסימפל הייתה צריכה כל כך את המחברת שלה, אלא בגלל שלא מצא חן בעיניי סימפל שהמחברת שלה תישאר בידי סמול כל החופש. אמרתי לה שהיא סוציומטית. כל העניין הזה לקח הרבה זמן, ואפילו המנקה גירשה אותנו משם, ואפילו אמרה לסימפל stand up  במבטא רוסי כבד.

בעשר וחצי כבר הייתי בבית ונפלתי אל המיטה שלי. עד שלוש. וכל מה שעשיתי היום התמקד בשינה, אכילה, מנוחה, בהייה בטלוויזיה.

לא אני לא בוכה
זה רק חלון זכוכית עליו טיפות עומדות
לא אני לא נבהלת
זו רק שעה לא כל כך נוחה.

האקס

מה קרה לך תגידי לי? מה עובר עליך?

אני

אוטובוס!

האקס

מטוס בוינג...

לא מוצא חן בעיני...

אני

למה זה צריך למצוא חן בעינייך?

האקס

כי את מדכאת אותי

אני

או

טוב לדעת באמת

האקס

אני בא לעזור ואת עוצרת!

אני

אתה לא יכול לעזור

האקס

אני כן!

אני

ולמה אתה חושב ככה?

האקס

כי את עצורה נפשית!

האקס

אל תהיה טיפשה!

אני

עצורה נפשית!

מי שישמע!

האקס

מי שומע?

אני

אתה מגוחך!

האקס

ואת טיפשה...

אני מעדיך להיות מגוחך ובריא!

אני

אתה טיפש!

אתה מכיר אותי בכלל?

האקס

כן יותר ממה שאת יודעת

אני

תיקון טעות

אתה מכיר את הגוף שלי

אותי אתה לא

האקס

אותך למדתי להכיר אח"כ שאת מופרעת נפשית!

אני

טוב ____(השם שלו)

אין לי מה לדבר איתך

אתה לא מכיר אותי

אתה לא יודע מי אני

אתה בכלל...בכלל לא יודע שום דבר עליי

אז בבקשה

אל תחפור

ואל תזיין את השכל

בעיקר שאתה טועה

האקס

לא חופר ולא מזיין... אני לא טועה בחיים תדעי!...

לך יש הפרעה נפשית ואת צריכה טיפול...

אני מרגע זה מרים ידיים!

אני

אתה חתיכת דפוק!!!!!

אתה יודע את זה?

אתה פשוט מטומטם!!!!

אתה בכלל יודע מה זה הפרעה נפשית?

אתה בכלל מבין בזה?

תאמין לי שאני מכירה מספיק בנות עם הפרעות נפשיות!

אתה סתם אומר שטויות!

אתה חתיכת אהבל!

אתה קולט?

אני לא צריכה שום טיפול!

טיפול במה? "איך להתמודד עם אנשים טורדניים שחושבים שהם יודעים את הכל"?

מישהו ביקש את העזרה שלך??

אתה משחק אותה "הבחור הנחמד"

הקדוש המעונה!

תפסיק כבר!

האקס

חחח עלק הקדוש המעונה...

לא כל הפרעה נפשית חייבת להיות חיצונית...

אלא פנימית

אני

אין לי שום בעיות!

אתה גורם לי לבעיות!

אתה ממציא לי בעיות!

אתה החלטת!

אין לך מה לעשות בחיים?

רק לחפש אצל מישהי מסכנה בעיות?

כאילו לא מספיק אתה גרמת לבעיות בחיים שלי?

תעשה לי טובה

ותפסיק לשחק אותה מבין

כי אתה לא מכיר פסיק ממני!

אתה לא יודע עליי שום דבר

האקס

אני כן מכיר אותך!...

ויש לך בעיית אוכל

אני

אמרתי לך!

אתה לא מכיר אותי!

אתה מכיר את הגוף שלי ויותר מזה כלום!

שכחת שאחרי שנפרדנו לא דיברנו איזה חצי שנה אם לא יותר?

איך בדיוק אתה מכיר אותי?

אתה כל כך לא מכיר אותי!

אתה ממציא לי בעיות!

אתה זה שצריך טיפול!

האקס

יכול להיות שאני צריך טיפול...

אבל גם את1

אני

אתה זה שצריך טיפול!

אתה יושב וממציא לאנשים בעיות!

האקס

לאנשים?

אני

קודם אתה ממציא לי בעיות

מעניין מה הלאה

תמציא בעיות לאנשים אחרים?

האקס

אני לא ממציא

אני

עובדה שאתה ממציא לי בעיות!

אתה רופא?

פסיכולוג?

פסיכאטר?

אולי תרשום לי גם תרופות?

אתה סתום באוטוקלב!

האקס

יש לך בעיות אכילה נקודה. גם אם תנסי להכחיש!

אני

אין לי שום בעיות אכילה

תגיד, אתה נמצא איתי כל יום?

אתה עושה עליי מעקב?

אתה שם מצלמות בבית שלי?

רגע, שאני אלך ואחפש מצלמות בבית?

האקס

אני מציע לך, כן.

אני

אה טוב

                                  הלכתי לחפש

                                  זאת עבירה פלילית רק שתדע

האקס

לא נורא עוד אחת לאוסף

אני  

אתה פשוט לא מצחיק....

האקס  

לא נורא

אני

יופי

האקס

טופי

אני

אין לי כוח לזה

                         האקס

סבבה

אני

אז תפסיק עם ההרצאות שלך

                                  אתה סתם יוצא מטופש

האקס

לא כון

אני

כן נכון

                                  אתה ממציא לי בעיות שלא קיימות

האקס

אני לא ממציא

אני

אין לי בעיות נפשיות

                                  הכל אצלי בסדר

                                  אל תתעסק בי בכלל

                                  תמצא אנשים אחרים לשגע

                                  לא אותי

                                  אתה לא מכיר אותי

                                  גם אם נדמה לך שכן

                                  אתה כל כך לא

                                  אתה מחליט על דעת עצמך שיש לי בעיות

                                  וזה לא מוצא חן בעיניי

האקס

כי יש לך

אני

בפעם המיליון

                                  אין לי

                                  אני לא מבינה על סמך מה אתה מחליט את זה

האקס

שאת אומרת לי

אני

אני לא אומרת לך כלום

                               האקס 

טוב סליחה אין לך בעיה

אני

טוב לדעת

                                  זה ממש לא מוצא חן בעיניי

                                  שפתאום אחרי שפגעת בי כמו שאף אחד לא פגע אתה

                                  משחק אותה הבחור הנחמד ובא להציע את העזרה שלך

                                  שגם לא נחוצה

האקס

לא צריך

אני

עכשיו אתה נעלב

האקס

נעלב? לא כמוך!

אני

לא אני לא נעלבת

                                  אני כועסת

)                             עכשיו אני רגועה(

                                  אנשים שלא מכירים אותי וקובעים סתם ככה דברים

                                  ועובדות מוצקות לגביי - זה מרתיח לי את הפיוזים

                                  באמת, תודה על הניסיון לעזור

                                  אבל הכל בסדר איתי

האקס

לא מאמין לך!

אני

אז זאת כבר הבעייה שלך.

                                 לא שלי.

                                  אני לא מטורפת

                                  אני לא משוגעת

                                  אני לא פסיכית

                                  ואני לא צריכה טיפולים

                                  הכל בסדר איתי

                                  ואתה יודע מה?

                                  תחשוב מה שאתה רוצה

                                  זה לא מעניין לי את קצה הציפורן

                                  זאת הבעייה שלך שאתה מחליט החלטות על דעת עצמך

                                  אח"כ אל תתפלא למה אנשים כועסים עליך

יום שלישי

כרגיל, שוב איחרתי לשיעור אנגלית. היה משעמם בשיעור אבל ניסיתי להקשיב. המורה הסבירה לנו מה ההבדל בבגרות בין ארבע יחידות לחמש יחידות. ואח"כ למדנו כרגיל.

אחרי שיעור אנגלית היה אמור להתקיים מבחן בלשון – עם המורה המחליפה. גורל המבחן הזה לא היה ידוע. פעם אמרו שהוא מתבטל, אח"כ אמרו שהוא מתקיים. אתמול כל אחד אמר משהו אחר וכל מה שחשבתי עליו זה "תחליטו אם יש מבחן או אין מבחן ותודיעו לי מה נסגר". המורה נכנסה באיחור לכיתה והייתה כזאת מהומה. סימפל אמרה לי שלא יהיה מבחן כי אין לה דפים. ואז, אחרי שהמורה הצליחה לדבר היא אמרה שהיא נתנה את הטופס לצילום ואז הוא נעלם. אני לא מבינה איך דף יכול להיעלם ככה סתם כי עד כמה שידוע לי לדפים אין רגליים. אבל לא יודעת, אולי זה דף מיוחד עם כוחות קסם. המבחן בוטל – המבחן הבא יהיה מחצית הבאה. ניסיתי להחליט אם זה טוב או רע שהמבחן בוטל. מצד אחד, מי צריך על הראש שלו עוד מבחן, מצד שני אני באמת צריכה לשפר את הציון העגום שלי, אבל מצד שלישי לא למדתי אליו בכלל. אז כנראה זה טוב.

אח"כ היו שעתיים ביוטכנולוגיה. לפני השיעור אני וסימפל דיברנו עם שאי, ניים וטוק. אה וגם עם האקס. לקחנו לשאי רבע מהלחמנייה שלו. אני באמת הייתי רעבה אבל לסימפל היה לאכול בבית ספר גם תפוח, גם כמה מהפריכיות אורז המסריחות שלה וגם פיתה עם שניצל! היא ממש חזירה! אחרי ביו, היה ביולוגיה. בשיעור ממש כאב לי הראש והרגשתי לא טוב. עוד מהטיול ביום שני. לא אכלתי כלום כל היום חוץ מחתיכה מהלחמנייה עם השוקולד של שאי, חתיכה קטנה מהפיתה של סימפל ומסטיק. אחרי שלוש שעות ביולוגיה ושעתיים מעבדה בביולוגיה – תזכירו לי כמה כיף זה לכתוש כרוב. (ציניות). חזרתי הבייתה. ונחתי רוב הזמן. בערב התחילו לי שוב כאבי ראש ושוב לא יכולתי לאכול כלום כי מייד הייתה לי בחילה. הלכתי לישון בערך ב11.

‏יום רביעי‏ ‏

קמתי בבוקר וניסיתי להחליט מתי ללכת לבית ספר. התבטלו לנו שעתיים ראשונות של היסטוריה, וחשבתי אם ללכת לספרות אח"כ או להתחיל ב11 ולבוא רק למתמטיקה. וכמובן, אני מבריזנית לתפארת, החלטתי לבוא ב11. גם סטאר, אנרג'י ופיאה הבריזו להם. בעשרה לשמונה קמתי מהמיטה שלי, צחצחתי שיניים, הייתי קצת במחשב ואז הלכתי ללמוד לביולוגיה. בתשע נשברתי. אני לא יכולה ללמוד בבוקר. הלכתי לאכול וקראתי עיתון. ואז חזרתי למחשב. והיה לי משעמם. הורדתי שירים. ואז הלכתי להתקלח. ושוב הייתי במחשב. והשתעממתי. ידעתי שאני יכולה ללמוד לביולוגיה במקום לעשות כלום....אבל ויתרתי. וקצת לפני 11 הלכתי לשיעור מתמטיקה. הלכתי לכיתה של סימפל, והיא אמרה לי שהם קיבלו מבחנים בספרות ושהיה רק שיעור אחד כי באו מהמשטרה לעשות הרצאה על סמים. הלכתי לשיעור. שעתיים מתמטיקה. שלושה וחצי תרגילים.

חזרתי הבייתה. סיימתי ללמוד לביולוגיה. סוף סוף זכיתי לראות את הפרק האחרון של "אהבה מעבר לפינה" (אני נטולת כבלים. חייבים להסתפק במשהו). אני רק רוצה לומר שאני הכי אוהבת את עדן. וצריך להחזיר אותה לליאור. אלונה סתם מעצבנת. וחוץ מזה....דווקא אהבתי את הסוף של הסדרה.

אח"כ הייתי מול המחשב ודיברתי עם שאי. היה לו מצב רוח ממש טוב...חשבתי שהוא מאוהב או משהו כזה, אבל הוא אמר לי שלא. דיברתי גם עם סטאר וניסיתי לעזור לה בביולוגיה. אמרתי לה לדמיין את הרבייה של הוירוסים. אז היא דמיינה את סימפל בתור וירוס ואותי בתור תא פונדאי. כמה מצחיק. וגם עשיתי שיחה עם האקס:

האקס

מה המצב ילדה?

אני

הכל טוב מה איתך?

האקס

בסדר מה חדש? איך את מרגישה?

אני

ככה ככה

האקס

למה את לא אוכלת?

אני

כי בא לי להיות אנורקסית (אמרתי את זה סתם. כי הוא כל הזמן מציק לי וחושב שאני אנורקסית...בגלל...אמממ עבר)

האקס

תגידי את מפגרת??? ככה את רוצה למות???

האקס

את הורסת את עצמך! למה?

אני

מה זה כל כך אכפת לך?

כזכור לך

אתה קראת לי שמנה

ולא פעם אחת

האקס

בגלל זה עושים דיאטת רצח כמו ילדה מפגרת?

בגלל זה עושים ספורט!

אני

אל תטיף לי מוסר טוב?

האקס

לא טוב!

חבל לי עליך ___(השם שלי)! באמת מכל הלב!

אני

תעשה טובה

ותפסיק לשקר

האקס

אני לא משקר אין לי סיבה לשקר!

אני

הא לא...

האקס

באמת שלא את חשובה לי את היית פרק חשוב בחיים שלי!

האקס

בבקשה אל תזלזלי!

אני

אה ממש...

האקס

תעשי לי טובה ולחברות שלך ולמשפחה שלך!

אני

אתה מוכן להפסיק לשחק את הפסיכולוג בגרוש?

האקס

אני פסיכו' בגרוש אבל את חשובה!

אני

למי?

האקס

לי ולכולם!

אני

יה רייט

האקס

למה את פסימית?

אני

כי ככה אני

טייק איט אור ליב איט

האקס

טייק איט ולטפל!

אני

אל תגיד לי מה לעשות

האקס

לא אומר...

אני

אתה כן

האקס

טוב אז אני כן

אני

יופי לך

ופה נפסקה השיחה. אין לי כוח אליו! מי הוא חושב שהוא?! מי לעזאזל הוא חושב שהוא? משחק לי אותה "הבחור הנחמד" וחושב שהוא יכול להתנשא ולהטיף לי מוסר! אני יודעת שלא אכפת לו, אני יודעת שהוא משקר. למה הוא משקר לי? פתאום אכפת לו? אחרי שהוא התייחס אליי כמו לאל זבל? אחרי שהוא פגע בי בלי להניד עפעף? אני לא נופלת שוב למלכודות השקרים שלו. אולי הוא כן מתכוון לזה. אבל מאוד קשה לי להאמין לזה. משחק לי אותה..... הוא סתם מתלהב מעצמו! חושב שהוא כזה אל! שיפסיק להטיף לי מוסר, שיפסיק להציק לי, שיפסיק להגיד לי מה לעשות ושיפסיק להתנשא מעליי. לא צריך להיות לו אכפת. אני סתם האקסית שלו, שהוא דפק אותה וזרק אותה לעזאזל והרס לה בכלל את כל החיים, אבל זה לא ממש אכפת לו מאנשים אחרים. ואחרי הכל הוא גם השלים איתה ועשה את עצמו קדוש מעונה. אז שיפסיק לשחק אותה. לא אמור להיות לו אכפת. אם השיחה הזו הייתה מתבצעת עם אחת החברות או הידידים שלי, אז לא הייתי כועסת. אבל מכיוונו! שייתן לי להירקב ולמות בשקט, כי הוא חלק נרחב מהבעיות שלי.

לא הרבה זמן אחרי השיחה הזו, הלכתי למיטה שלי. ניסיתי לחזור שוב על החומר בביולוגיה אבל ויתרתי באמצע. לא קלטתי שום דבר. העדפתי ללכת לישון.

‏יום חמישי‏ ‏

קמתי בבוקר בשבע ומשהו. הדלקתי את הדוד, צחצחתי שיניים והלכתי לעשות חזרה על החומר. עשיתי חזרה  על החומר והלכתי להתקלח. חוץ מזה ירדתי קילו! יש לי עוד ארבעה לרדת... אחרי המקלחת שתיתי תה והלכתי למחשב. רציתי לצאת יותר מוקדם מהבית, כי רציתי לקנות כמה דברים לפני בית ספר. אבל היה כזה גשם סוער בחוץ...שהעדפתי לוותר. חוץ מזה פחדתי לאחר למבחן.

גם שהייתי באמת צריכה ללכת לבית ספר היה גשם.

המבחן היה...שואה. שש עמודים, והשאלות...מאיפה לעזאזל היא הביאה את השאלות האלו?! היה חלק של שאלות אמריקאיות - אני לא בטוחה בשום דבר שעניתי שם, היו שאלות פתוחות...שלא עניתי על שאלה אחת ונראה לי המצאתי תשובות...והיו היגדים. ועשיתי רק ארבע מתוך שש. זה פשוט היה נורא! כאב לי הראש והבטן והרגשתי שאני תכף מתמוטטת. אח"כ היה ספורט. אבל אמרתי למורה שאני לא מרגישה טוב וישבתי בצד. בהתחלה אנרג'י הביאה לי להעתיק בשבילה את השיעורי בית מהמחברת של סטאר. ואח"כ סימפל הצטרפה לשבת לידי. אחרי ספורט היה מתמטיקה. המורה עזר לי בתרגיל. בהפסקה שבין מתמטיקה שוב האקס נדחף וניסה לדבר איתי. אבל לא ממש התייחסתי אליו. זה לא היה זמן ולא המקום. מה הוא רוצה מהחיים שלי?! דיי! אחרי מתמטיקה הלכתי לקנות כמה דברים: ספר מתמטיקה, לק שחור ופינצטה.

ואחר כך הלכתי הבייתה.

והיום רוב הזמן ישנתי.

אנשים יקרים!

המכתב הזה נכתב מילד שהודיעו לו שהוא חולה במחלה סופנית

ולא יזכה עוד להוות חלק בעולמנו

המשאלה האחרונה של הילד הייתה

שיקראו ויפנימו את מה שאמר כצוואה וכמורשת אחרונה ממנו

כך כתב:  

"

אני די נרגש שאני כותב את המילים האלו

אני יודע שהם יהיו זיכרון אחרון ממני בעולם הזה

העולם הלא צודק או הכן צודק הזה...אתם תחליטו

מלאו לי 16 לאחרונה אני עוד ילד, תינוק בעולם הזה..

הספקתי להתאהב הספקתי לשנוא הספקתי להיכשל ולעומת זאת גם להביא 100 אחד הביתה שנתלה בגאווה על המקרר במטבח

הספקתי להגיד לילדה שאני אוהב אותה

הספקתי להגיד לאמא ואבא תודה על התמיכה גם ברגעים הקשים

(וכן, יש הרבה מדי)

הספקתי לקנות את הג'ינס ב500 שקל וזין על הכל

כי בשביל מה עבדתי כל החופש ?

הספקתי...

לאכול את הארוחה הכי טעימה בעולם

הספקתי להיכנס לאתר פורנו להוריד סרטים ולהישאר ער כל הלילה

הספקתי לעזור לזקנה לעבור את הכביש

הספקתי ללכת להופעה של הלהקה שאני הכי אוהב

גם אם זה דרש ממני נסיעה לצפון ביום גשום

הספקתי להרביץ לילד מהשכונה שתמיד היה מציק לחבר שלי

הספקתי לקחת מקום 1 בתחרות

הספקתי לרוץ ערום בים עם חברים למרות שזה היה כבר דצמבר

הספקתי להישאר לילה אחד, ולהסתכל על הירח

לדמיין שהיו אנשים שנגעו בו והיו עליו

הספקתי לנסות פעם אחת איך זה לגשת למבחן בלי להתכונן בכלל

הספקתי לשבת, ולכתוב לכם את זה...

כל הדברים שכתבתי לכם הספקתי לעשות מהיום שהודיעו לי שסופי קרב...

עד אז. לא היה לי אומץ. עד אז מנעתי מעצמי

ליהנות מהדברים הקטנים של החיים

עד אז.. לא הבנתי מה הם חיים

ודווקא בצורה אירונית שכזאת שהודיעו לי שהרבה כבר לא נשאר לי..אז התחלתי לחיות..

אני לא רוצה לבוא ולהגיד לכם

"תהנו מכל רגע"

כי זה אבסורד ואני יודע שזה בלתי אפשרי

אני לא רוצה לבוא ולהיכנס לראש של כל אחד ואחת מכם שקרואים את זה ולדרוש ממכם לרחם עלי ולהגיד

כמה העולם ככה או אחר

אני רק רוצה שתדעו ותזכרו דבר אחד.

החיים האלה כמה שהם לא הוגנים

כי

הילדה שאני אוהב מאוהבת באחר

והג'ינס ב500 שקל בכלל לא מתאים לי

ושאמרתי לאמא ואבא תודה הם ראו בכלל את החדשות של ערב חדש

ושאכלתי את הארוחה מיד אח"כ כאבה לי הבטן

וה100 שקיבלתי היה במקצוע הכי לא חשוב

והנכשל כמובן במתמטיקה

וההופעה שהלכתי... הייתה עם הפסקת חשמל באמצע השיר הכי טוב

האתר פורנו היה של סתם זקנות מגעילות

המכות שהבאתי לילד מהשכונה סיבכו אותי בתיק במשטרה

התחרות שלקחתי בה מקום 1 אפילו לא שודרה בטלוויזיה

. . .

אבל כל זה..

לא משנה !

כי אני יודע שעשיתי מה שרציתי לעשות!

וזה מילא אותי בהרגשה הכי טובה

ההרגשה האחרונה שזכיתי להרגיש בחיים האלה.

אל תשמרו דברים בלב, תוציאו אותם

אל תאבדו פרופורציות, תנסו לייצב את עצמכם

אל תתביישו להגיד לאדם שאתם אוהבים אותו

מניסיון זאת ההרגשה הכי מדהימה בעולם לשמוע את זה

אל תעצרו את עצמכם. תהיו אתם עצמכם בכל זמן נתון

שיש לכם...

ואל תשכחו אותי

כי לא אשכח אותכם!!

תשמרו על עצמכם,

אני אוהב אותכם

הכי...

מוקדש באהבה לכל החברים .

ובכלל לכל מי שאי פעם יקרא את זה.

"

ד.שוהם.. נפטר 3 ימים לאחר שכתב את זה

תעבירו את זה לכל המחוברים שלכם

בשבלו

ובשבילכם.

***                                            

זה משהו ששלחו לי לפני כמה ימים באיי סי קיו. אני לא יודעת אם זה אמיתי או לא. אבל זה משאיר חומר למחשבה.

בשש וחצי היום, שהשעון המעורר שלי צפצף, לא היה לי כוח לקום. היה לי יותר נעים להתחפר מתחת לשמיכה ולא לקום משם. רק בשבע הכרחתי את עצמי לקום. יופי, זה השאיר לי חצי שעה להתארגן. היום נסענו למכון לחקר הימים והאגמים בחיפה, ות'אמת....רק המחשבה על זה גרמה לי לרצות לישון.

בסוף, איכשהו הצלחתי להתארגן בזמן.

בשבע וחצי התקשרתי לסטאר בשביל לשאול אותה איפה צריך להיות. אבל היא לא ענתה. אז התקשרתי לסימפל וקבענו שנלך ביחד.

בחוץ היה מזג אוויר נעים – ריח של אחרי הגשם.

הגעתי לסימפל ובמפתיע היא הייתה מוכנה בזמן. הלכנו לבית ספר...הגענו לאיחור ולמקום שבו היינו צריכים להיפגש וחיכינו לשאר התלמידים. רוב התלמידים היו שם. אחרי עשר דקות בערך עלינו לאוטובוס. ישבתי ליד סטאר בספסל הלפני האחרון. רוב הזמן הבנות שהיו מאחורינו דיברו על איזה מתנה אחת מהן תקנה לחבר שלה. זה עשה לי צביטה קלה בלב (כן, אני מרירה ומתוסכלת שאני לבד ואני לא מסוגלת לפרגן). הנסיעה הייתה פשוט איומה כי היא רק גרמה לי להרגיש עוד יותר לא טוב, וחשבתי שאני הולכת להקיא.

הגענו למכון....הבניין שלו ממש מכוער. לפחות יש להם נוף יפה – הים.

בתחילה עשו לנו הרצאה על המכון ועל המחקרים שיש שם. דווקא לא היה כל כך משעמם. הם עושים כל מיני מחקרים על אצות.

אחר כך, הייתה הפסקת אוכל, ואז התחלקנו לשלוש קבוצות. שתי קבוצות היו במעבדה וקבוצה אחת הייתה בסיור. אני הייתי בקבוצה של הסיור. דווקא היה סביר...אבל לא ממש הקשבתי למה שנאמר. אפילו נגעתי באצות, ויש להן מגע נעים בצורה מוזרה.

אחרי הסיור.....ישבנו בקפיטריה והיינו צריכים לחכות לשתי הקבוצות האחרות, שהתעכבו.

אחרי הרבה זמן שחיכינו נכנסנו גם אנחנו למעבדה. שוב, לא ממש טרחתי להבין ולהקשיב מה אנחנו עושים שם.

העיקר שזה נגמר.

בנסיעה חזרה הרגשתי עוד יותר מגעיל ונורא. רק רציתי שמישהו יגאל אותי מייסורי.

באתי הבייתה, והייתי צריכה ללמוד למבחן בלשון. אבל לא עשיתי את זה. הלכתי לישון במקום. אני אלמד. מתישהו. אני כל כך לא מרגישה טוב. הראש שלי כואב ויש לי בחילה איומה...אני לא יכולה לאכול כלום כי אז הכל עולה לי למעלה.

אה ואמא שלי התקשרה מניו יורק!

בשעה שש בוקר, התעוררתי לצלצול של השעון המעורר שלי. לא הבנתי למה אני ערה, ולמה לעזאזל בשש בבוקר. ואז נזכרתי שאני צריכה ללמוד לאנגלית. כמובן שביום שבת לא למדתי אלא הייתי עסוקה בלעשות הכל חוץ מללמוד. בסוף בלילה אתמול כן למדתי – עברתי על המחברת וניסיתי לקרוא את הסיפור שהיה לנו במבחן. זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת קראתי אותו. הוא היה סיפור משעמם ולא הבנתי ממש מה הולך שם, אבל ידעתי את העלילה בקווים כלליים, גם ממה שכן הצלחתי לקלוט וגם מהזמן שטרחתי להקשיב למורה.

בכל אופן, רציתי שוב לחזור על החומר. אבל לא יכולתי להזיז את עצמי מהמיטה. חשבתי לעצמי שאני מקסימום אגיע לכיתה יותר מוקדם ואלמד שוב שם.

בשש וחצי באמת קמתי והתחלתי להתארגן.

כאבה לי הבטן גם כי הייתי חייבת לאכול את הלחמנייה המטופשת,וגם כי הייתי במחזור. הגיע הזמן באמת, אחרי איחור של חודשיים.

החלפתי בערך שלוש פעמים חולצה, כי כל חולצה שלבשתי נראתה מוזר.

אח"כ הייתי צריכה להתאפר כדי לא להיראות כמו איזה עב"ם. העיפרון עיניים נמרח לי לא טוב כי הוא לא היה מחודד כמו שצריך והוא שרט אותי. לא מצאתי את המחדד עפרונות. ניסיתי למחוק את העיפרון בעזרת מקלון אוזניים – אבל נראיתי יותר גרוע. כאילו מישהו החטיף לי מכות. בסוף הצלחתי עם מקלון אוזניים רטוב לנקות את זה ולשים עיפרון אחר.

איכשהו יצאתי מהבית- באיחור כמובן. באמצע הדרך, חשבתי ששכחתי משהו. הייתה לי הרגשה שפשוט שכחתי משהו חיוני בבית. תוך כמה דקות "שיט שכחתי מילון!" ועוד אמרתי את זה בקול רם. אני מקווה שאף אחד לא עבר שם וחשב שאני איזה משוגעת שמדברת לעצמה. חשבתי מה לעשות. אם הייתי חוזרת הביתה הייתי מאחרת למבחן ובחיים לא הייתי מספיקה ללמוד. אני בהחלט יכולה להסתדר בלי מילון וגם ככה אני לא משתמשת בו הרבה. אז המשכתי ללכת. בדרך ראיתי את סימפל ואז כבר ידעתי שאני מאחרת ואני לעולם לא אספיק לעשות חזרה על החומר.

איחרתי למבחן כמובן. וגם תפסו לי את המקום. הייתי צריכה להתחלק עם מישהי שישבה לידי במילון. למרות שלא השתמשתי בו הרבה לא היה לי נעים.

המבחן היה ארוך. הסתכלתי עליו וחטפתי בלק אאוט רציני. פתאום לא הצלחתי לקרוא ולא ידעתי וזכרתי כלום. ואז הצלחתי להירגע. אחרי שקראתי בפעם השלישית את הקטע הראשון – אנסין- הצלחתי לענות על השאלות. אני חושבת שעשיתי את זה בסדר. אח"כ היה את הקטע על הסיפור, עם שאלות שעליהן אני מקווה שעניתי טוב והיה גם קטע קטן של קלוז בלי מילון – אפילו שהיה צריך רק לכתוב מילות קישור אני לא הכי בטוחה שעשיתי את זה טוב. ואז היה שאלת שאלות. אני שונאת לשאול שאלות. ובסוף היה גרמר. סה"כ היה בסדר. לא היה קשה מדיי. אבל היה משהו ממש מצחיק – עניתי על תשובה וקראתי אותה ופתאום שמתי לב שכתבתיhe don’t  במקום he doesn’t  הרגשתי מאוד מטופשת. זה כנראה מה שקורה במצבי לחץ.

אחרי המבחן באנגלית היום התחיל להשתפר. שיעור מתמטיקה עבר מהר יחסית והמורה אמר שפתרתי יפה את התרגילJ אח"כ היה תנ"ך ובשיעור ספורט עשינו רק השלמות ואני לא הייתי צריכה להשלים שום מבחן אז ככה יצאתי שלא עשיתי כלום.

אה ותפסו את סאדם. לא שזה כל כך אכפת לי ומשנה לי.

והיום אמא שלי טסה עם סבתא שלי לארה"ב לבקר את אחותה הצעירה. כלומר דודה שלי. זה סיפור ארוך איך שהיא הגיעה לשם: לפני שנה, שהיא גרה בארץ בירושלים (כי היא למדה ב"בצלאל" עיצוב גרפי. או משהו עם גרפיקה) היא הייתה במכבסה ואז היא פגשה שם בחור. הם דיברו, והוא הציע לה לצאת. הם יצאו כמה פעמים והוא התאהב בה. הוא בחור יהודי – אמריקאי, שלמד פה בארץ יהדות – הוא רב רפורמי. (אבל יש לו עוד מקצוע חוץ מזה). והוא גם נורא נחמד. מפה לשם – הם התארסו, ובחודש יולי היא עברה לגור איתו בארה"ב. הם יגורו שם שנה, ואז הם יחליטו מה לעשות. ואם להתחתן. ובפסח היא תבוא לבקר. בכל אופן, הם גרים בלוס אנג'לס, והיא מורה לעברית בבית ספר של יהודים מיליונרים. והיא עובדת גם בעוד בית ספר בתור מורה. היא הייתה שולחת לאמא שלי אימיילים ארוכים ומצחיקים עד דמעות על החוויות שהיא עוברת. היא למשל סיפרה שיש להם קודי לבוש מאוד קפדניים – אסור ללבוש ג'ינס ונעליים שטוחות לעבודה, צריך לעשות מניקור ולהתלבש בצורה אלגנטית, ואפילו היא הייתה צריכה לנקב חורים באוזניים, כי העירו לה שמקובל שלאישה יהיו עגילי פנינה. היא מספרת, שהתלמידים לבושים בתלבושת אחידה, והאומנת שלהם מביאה אותם לבית ספר, וב"לאנץ'" הם מוציאים תיק קטן עם ה"סנייק" שלהם – חטיף בריאות, ויש להם כל מיני ירקות כמו גזר ומלפפון שחתוכים בכל מיני צורות. בכל אופן, נראה לי שהיא עושה שם חיים והיא גם מצאה לה הרבה חברים. (שחלקם ישראלים). אז אמא שלי וסבתא שלי נוסעות ביחד לבקר אותה –בגלל שיש להם חופשת חנוכה וכריסמס באותו זמן – אז דודה שלי והחבר שלה יטיילו עם סבתא שלי ואמא שלי ברחבי קליפורניה (לוס אנג'לס , סן פרנסיסקו וזה מה שאני זוכרת. בטח יש עוד מקומות.) חוץ מזה, הן יהיו כמה ימים בניו יורק כי אין טיסה ישירה מישראל ללוס אנג'לס. אז היום, בחמש אחרי הצהרים אבא שלי לקח את אמא שלי לסבא וסבתא שלי ומשם היא נסעה לשדה התעופה. לא מזמן היא התקשרה מהדיוטי פרי. אחותי הקטנה קצת (קצת הרבה בעצם) בכתה.

הבוקר של היום הזה, התחיל מוקדם מדי. מוקדם מדי בשבילי. לא, לא קראתי את הארי פוטר כל הלילה – קראתי רק 11 פרקים.

אבל לא הייתה לי ברירה והלכתי לבית ספר, כי אמא ואבא לא הרשו לי להבריז.

היו שעתיים תנ"ך ש:

1. כתבתי המון.

2. עברתי מקום. בדר"כ אני יושבת ליד סימפל ומלפנינו פיאה. הקטע הוא, שהם כל הזמן רבים ומציקים אחד לשני. זה ממש נורא, מזכיר לי ילדים בגן חובה. כולם אומרים שבסוף הם יתחתנו. אני מתארת לי את חיי הנישואים שלהם. משעשע. הריבים האלו תמיד משעשעים אותי, אבל לא שהם מעיפים את השולחן (השולחן שלי ושל סימפל). אז לכן עברתי מקום בהפגנתיות ליד לאפ. ונשארתי שם. פיאה העיף לסימפל את השולחן. ועד שהמורה לתנ"ך באה השולחן היה על הרצפה ואף אחד משניהם לא הרים אותו. מצב דומה היה בשבוע שעבר. המורה ציוותה על פיאה להרים והוא סירב. כי למען האמת – זאת סימפל אשמה. ואז סימפל הייתה צריכה להרים בעצמה את השולחן – אבל לא, למה שהיא תעשה זאת? היא ביקשה מסמול שתעזור לה. לפעמים, אני חושבת שאני נמצאת בגנון.

3. אני שונאת מש"צים. ויסלחו לי המש"צים שקוראים את זה. מאחר ואנחנו בפיגור רציני בחומר בתנ"ך, ויש לנו בגרות השנה – המורה שלנו שבדר"כ לא מלמדת מחוץ לשעות בית ספר, אמרה שהיא תעשה שעתיים השלמות חומר ביום הראשון של חופש חנוכה. אבל מסתבר שיש כנס מש"צים או לא יודעת מה – משהו שקשור בהם והם לא יכולים להגיע. וזה אפילו לא חצי הכיתה, המש"צים. אז מסתבר שכמה מש"צים, הלכו להנהלה, ואיכשהו יצא שההנהלה אוסרת על המורה לעשות את השיעורי השלמות בימים שהמש"צים לא כאן. אז המורה התעצבנה והחליטה בכלל לא לעשות שיעורי השלמות. זה פשוט מעצבן! לא שאני עד כדי כך אוהבת תנ"ך, אבל יש לי רצון כלשהו להצליח בבחינה ויש המון המון חומר – ראיתי כבר את החומר, ואין סיכוי שנספיק אותו. זה ממש מעצבן, שכל הכיתה נדפקת רק בגלל כמה אנשים שזה מתנגש להם עם התוכניות. ארג.

אחרי תנ"ך, בשיעור חינוך, באה המד"נית לכיתה שלנו, בפעם הראשונה. ואני חושבת שגם האחרונה. הילדים בכיתה שלי לא נתנו לה לדבר. כל הזמן מישהו היה חייב לדבר/להעיר משהו. לפעמים נדמה לי שאני נמצאת בכיתה טיפולית, עם אנשים שיש להם הפרעות התנהגותיות. המד"נית ניסתה להסביר על צו ראשון. היא לא סיימה ממש להסביר. יש לי עוד זמן – עוד כמה חודשים, אבל סימפל כבר הודיעה לי שהלכנו הביתה שהיא לחוצה ולא רוצה ללכת. נו באמת. מה יש לה להיות לחוצה? הרי כל מה שבוחנים שם...זה היא. זה לא מבחן שהיא צריכה לחרוש אליו או משהו כזה. אני כבר דיי יודעת מה אני רוצה להיות בצבא. בחיל הים. רוב המשפחה שלי הייתה שם (מצד אמא שלי. אבא שלי היה בשיריון). ואני יודעת, שיהיו לי פרוטקציות. לא, סתם. זה נראה לי הכי מעניין. אפילו שאבא שלי אומר שבסוף אני אהיה קצינה. סה"כ אני מקווה לקבל תפקיד טוב (יסדרו לי! סתם סתם בצחוק)....אבל יש לי עוד כל כך הרבה זמן לחשוב על זה..... קודם שאני אקבל צו ראשון בכלל.

את רוב אחר הצהריים שלי היום, בערך שבע שעות,(למעט שלוש הפסקות: מקלחת, ארוחת צהריים וטלפון מסימפל. אבל נפנפתי אותה דיי מהר) העברתי בקריאה של הארי פוטר. וגם סיימתי אותו.  הספר פשוט – וואו! באמת שווה את השבע שעות שבהן ישבתי במיטה שלי, ועכשיו כואב לי כל הגוף כי לא שיניתי תנוחה. כאמור, ספר מדהים. אני חושבת שאני אתחיל לקרוא אותו שוב.

והיום...היום נשארתי בבית.

דבר ראשון, הייתי צריכה לשמור על אחותי הקטנה. נכון, היא בת 11 עוד פחות מחודש, אבל לא רוצים להשאיר אותה לבדה. ההורים שלי ואחותי האמצעית יצאו, והם יוצאים הרבה פחות ממה שאני....ולכן נשארתי לשמור עליה. במילא, לא היה מה לעשות. לאיינג'ל שוב לא היה מצברוח, סימפל הייתה שקועה בשיחה עם איזה אקס מהעבר והיא דיי נפנפנה את סמארט בטלפון.

אז דיברתי עם סטאר לפרקים באיי סי קיו (עד שהיא נעלמה. או הלכה. לא יודעת מה נסגר) ועם סמארט באיי סי קיו, עד שהיא הלכה לבדוק את הטלוויזיה החדשה שלהם.

ובנתיים עשיתי עיצוב חדש – לקח לי המון זמן להחליט על גוונים, וניסיתי הרבה הרבה עיצובים עד שהחלטתי על משהו. אבל אני אוהבת את הכחול הזה. עד שיימאס לי.

ההורים שלי חזרו לא מזמן.

ואני חושבת שתכף אלך לי לישון...כי אני הרוסה מעייפות.

נ.ב. אני מדברת עם בריין והוא דיי בשוק מזה שסיימתי כל כך מהר לקרוא את הארי פוטר.

הימים האחרונים שלאחרי יום ההורים עברו בשקט יחסי. ההורים לא מציקים לי לשם שינוי. לשם שינוי הם גם לא כעסו ולא אמרו כלום ולא טענו כמה אני מאכזבת אותם ואיך הם רצו שייצא ממני משהו יותר טוב. אולי הם הבינו שאני ילדה גדולה וזהו.

יש לי הפוגה ממבחנים עד יום ראשון, אז אני מנצלת את הזמן הפנוי שיש לי בשביל לישון. זה מה שאני עושה רוב הזמן : בית ספר ושינה.

בבית ספר שום דבר לא חדש, וכמובן אין שום דבר מעניין. בזמן האחרון אני מסתובבת במסדרונות הארוכים וחושבת שכל כך משעמם שם.

ביום שלישי התבטלו לי חמש שעות ביולוגיה! איזה כיף זה היה!

אה וקיבלתי צמיד חדש. עכשיו יש טרנד כזה, שכל הבנות עושות צמידים מחוטי רקמה. פשוט יושבות בשיעורים ובהפסקות וטווות. וזה יוצא ממש יפה. הלוואי וידעתי לעשות...אני לא מוכשרת. אבל סטאר עשתה לי אחד כזה (אחרי ששיגעתי אותה) והוא ממש יפה, בצבעים של אדום סגול וורוד, ואלו צבעים מתחלפים כלומר החוט מתחיל מצבע כהה ולאט לאט הוא מתבהר עד הסוף.

היום היה לי יום ממש נחמד. התחלתי בתשע, והיו שעתיים ביולוגיה. אני חושבת שאני צריכה לוותר על נושא הביוטופ שלי. אני ולאפ עושות ביחד, ואנחנו רוצות לעשות על עופות מים, בשמורה כזו לא רחוק מכאן. היום באה מדריכה משם והסבירה לנו קצת על הביוטופ...ומסתבר שזה עולה לאחד – פאקינג 560 שקלים! מה?! זה פשוט חתיכת מחיר! אני יכולה עם הסכום הזה לנסוע לת"א, לחזור ולעשות שם שופינג רצחני! משום מה, לא נראה לי שאבא ואמא יתקצבו לי.

אחרי ביולוגיה התבטל לנו ספורט, אז אני לאפ וסמול הלכנו אל סטאר הבייתה. היה ממש נחמד, אבל היינו  בטוחות שאנחנו מאחרות לשיעור מתמטיקה. בדרך תפסנו כזאת ריצה לבית ספר... בסוף לא איחרתי לשיעור, המורה איחר בעצמו. ונפל לי הסוגר של העגיל בשיעור. וגם המורה השתתף בחיפושים, אבל לא מצאנו אותו.

אחרי בית ספר שוב...הלכתי לישון.

אחרי הצהריים הלכתי לסטאר והלכנו לקניון. הסתובבנו לנו בקניון,בדקנו חנויות בגדים...יש סוף עונה! כבר מצאתי לי כמה פריטים שאני חושקת בהם.

נכסנו  לסטימצקי ולקחתי את הספר החמישי של הארי פוטר שאמא הזמינה לי. היה קצת תור...אבל היה שווה את זה. יש לי הרגשה שאני אקרא היום כל הלילה.

אח"כ קניתי לי עגיל של פאוור פאף. עגיל אחד.

סטאר רצתה לקנות נעלי ספורט אבל לא היה במידה שלה. חבל.

חוץ מזה ראינו איש מצחיק שלבש בגדים מאוד צבעוניים, איש מכירות של אורביט. התקרבנו אליו והוא רצה לתת לנו איזה עלון או משהו כזה. אבל אמרנו לו שאנחנו רוצות מסטיק. ואז הוא אמר לנו שזה לא מסטיק אלא סוכרייה ונתן לנו את הטעם הכי טעים (ככה הוא אמר). זה באמת היה טעים.

ועכשיו, אני הולכת לשעמם את עצמי למוות. נדבקתי לביצוע החדש של בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה ומדונה ל like a virgin  ול  Hollywoodמטקס פרסי האמ טי וי. אפילו הורדתי את הקליפ ואני צופה בו ללא הרף. זה בטח מה שאני אעשה עכשיו.

לא בא לי ללכת מחר לבית ספר. מעניין מה עושים מחר. בטח מה שאנחנו עושים כל שבוע. מנסים להשתלט על העולם.

אם רק תלחצו פה, תוכלו לעשות את השאלון עליי.

לפי דעתי הוא ממש קל.....

אומנם לאחרונה ראיתי בבלוגים שהרבה עושים את השאלון הזה, אבל הקרדיט הוא לאיינג'ל - זה היה הרעיון שלה. עוד מזמן.

תהנו.

יום הורים. אחד הימים הכי טראומתיים בשנה. משקפים רק הערכות גסות. בעיקר היום הורים הראשון. תמיד יום הורים (לא חלוקת תעודות) היה בשבילי סוג של יום הדין, תמיד הייתי חוטפת צעקות וגערות מההורים והם תמיד היו מאוכזבים ממני. לומר את האמת: הציונים האלו לא משקפים כלום. משקפים עד כמה אתה חרשן. לא מראים שום דבר על החוכמה, על האינטליגנציה, על הידע הכללי.

בכל אופן, אני מוצאת את עצמי, עם חולצת הפיג'מה שלי, באוטו עם אבא. קופאת ורועדת, אולי מהקור, אולי מההתרגשות.

עלינו לכיתה שלי. חיכינו כמה דקות בתור, בנתיים פגשתי את סטאר ואמא שלה, ואת בלונדי. דיברתי איתן, ואחרי כמה דקות נכנסו לכיתה שלי ופגשנו במחנכת שלי. כרגיל, היא אדישה. בשבילה, אני רק עוד מספר בכיתה.

ואלו הם ציוניי, כמובן שיש עוד מקצועות שפשוט אין בהם ציון:

אנגלית - 85

ביולוגיה - 60

ספורט - 85

חינוך תעבורתי - 85

כימיה מכשירית(מעבדה בביוט') - 40

מתמטיקה - 65

תהליכים ביוטכנולוגיים - 60

תנ"ך - 70 (את עובדת יפה, מתאמץ ומתקדם)

ממוצע: 68.8

ציונים...בסדר. לא יותר מדי גבוהים ואין לי יותר מדי במה להתפאר. אבל אלו רק הערכות גסות ותמיד יש מה ואפשר לשפר.

אבא שלי ראה את אבא של טול, הם דיי חברים. הוא הלך לדבר איתו. אני בנתיים דיברתי עם טוק ועם שאי - הם גם היו שם.

אחר כך אבא שלי התחיל לדבר עם איזה אבא אחר, שמסתבר שהוא היה חבר ילדות שלו. ממש "חיים שכאלה".

אח"כ ירדנו למעבדה לדבר עם המורה לביוטכנולוגיה. חיכינו דיי הרבה זמן.... מסתבר שיש לי בעיה במעבדה. אני כנראה לא יודעת איך לנתח את מה שאנחנו עושים. היא יעצה לי לעבור על הדו"חות ועל מה שעשינו במעבדה. ועל המבחן. קיבלתי בו 15. חמישית(בערך) ממאה. מגוחך. אחרי שיחה ארוכה עם המורה, עברנו לדבר עם מורתי לביולוגיה. שוב הרגשתי כמו תקליט שבור, ש"אני לא יודעת מה הבעיה". אבל יש לי בקרוב מבחן נוסף, אני אשפר אותו. החומר יותר החדש יותר קל לי, עברתי מקום, אני יותר מרוכזת בשיעורים. גם עם המורה לביולוגיה הייתה שיחה ארוכה  - היא ואבא שלי התחילו לדבר על חינוך, על בעיות בחינוך, על זה שאין אווירה לימודית בכיתה ועל זה שצריך יותר משמעת. תכל'ס, הם צודקים. כי אני מרגישה שאני מבזבזת את זמני לריק שרק מפריעים כל הזמן.

הציון במתמטיקה סביר. אחרי הירידה המשמעותית...... אני מתכוונת למבחן הבא באמת ללמוד. להוציא ציונים טובים כל השנה, ואז לשאול אם אני יכולה לעשות שתי יחידות השנה במקום רק אחת. או לעשות את היחידה הנוספת במועד חורף של שנה הבאה. אני רוצה לסיים עם המתמטיקה הזאת....אני מתבזבזת שם.

אבל אני הכי מרוצה מהציון באנגלית. אני יכולה לעלות עכשיו לחמש יחידות. אם אני עושה את המבחן שיהיה לנו טוב, יש לי סיכוי לעלות. אני רוצה לעלות. אבל אני מפחדת שלא יהיה מקום בכיתה של המורה שאליה אני כן רוצה לעלות ואני אצטרך ללמוד עם מורה אחרת, שלפי מה שהבנתי היא לא מי יודע מה.

אבל מצד שני...אומנם ברמה של ארבע יחידות קל לי, ואני לא צריכה להתאמץ, אבל מה יהיה בחמש? אם בחמש יחידות זה יהיה קשה ואני אכשל? האנגלית שלי היא "בסדר". ואני מפחדת לא להצליח.....

"עמוק עמוק עמוק צללנו
רחוק רחוק רחוק הגענו רחוק
אהבה למה עזבת אותנו
אם תסלחי לי אי פעם אהובתי

אם תרצי אחזור

 לבן בחלום שחור
אם תסלחי לי אי פעם אהובתי"

אני כותבת את הפוסט הזה בבוקר, ככה שאין לי מושג איך עבר לי הפאקינג יום הזה. מזג האוויר כבר לא גשום, אבל עדיין קר פה.

כמה הודעות:

* אמא שלי הזמינה לי את הספר של הארי פוטר החמישי מראש!!! יהיה לי אותו ישר ועוד יותר זול! ייפי!

* הראו את בת דודה שלי אתמול בערוץ הילדים! היא לבשה את הצעיף שסבתא שלי סרגה (סבתא שלי סורגת ממש יפה!) לאמא שלה (דודה שלי כלומר), וכולם שם נורא התלהבו מהצעיף ושמו את בת דודה שלי במרכז (וכמובן כי היא הילדה הכי יפה בעולם). סבתא שלי יכולה להיות אימפריית צעיפים עכשיו.

* סטאר עוברת לפלאפון! תמיד היה לה סלקום, וגם לי יש סלקום. ככה שיותר זול לי להתקשר אליה ואליה אני מתקשרת הכי הרבה. ועכשיו היא עוברת לפלאפון! איזה חוצפה! אני לא יכולה לעבור לפלאפון כי אבא שלי גם כן סלקום (וזה יותר זול להתקשר) וכל החברים שלי בסלקום! ועכשיו היא עוברת! החשבון שלי יגדל! סטאר, אני פונה אלייך בפנייה נרגשת וקורעת לבבות: הישארי סלקום! (הלוואי ואלו יהיו הצרות של כולנו).

אתמול, כרגיל בית ספר.

שיעור אנגלית – אני מתה משעמום. כל כך משעמם בשיעורים האלו! אנחנו לומדים סיפור, שגם יהיה לנו במבחן, אבל לא קראתי אותו, ואני גם לא מקשיבה בשיעורים.... כי זה כזה משעמם......

מתמטיקה – לא היה יותר מדי משעמם. המורה לכלכך לי את המחשבון עם גירים!

תנ"ך – כרגיל.

ספורט – עשינו מבחן של כפיפות בטן: אני עושה 53 כפיפות בדקה. זה תשע נקודות.... אבל נורא התחשק לי לעשות מצטיין..... שזה 60.

חוץ מזה בהפסקה של שני שיעורי מתמטיקה באתי אל הכיתה שסימפל לומדת בה, וגם שאי, איינג'ל, סמארט ויותר מאוחר סמייל באו. היה כזה נחמד לראותם אחרי כל כך הרבה זמן. שאי אמר שלא נלהבתי מספיק לראות אותו. אבל כן שמחתי לראות אותו....פשוט אכלתי באותו הרגע. אז אח"כ נתתי לו חיבוק והוא היה יותר מרוצה. ניסינו לברר האם זה נכון שהוא רקד, וזה באמת נכון. סמייל נורא הצחיק אותי שהוא דיבר על הרגע בו הוא ראה את שאי רוקד הוא אמר "___(השם של שאי) הפשוש". זה היה מצחיק! חוץ מזה, סמייל שלח לי תמונה שלו מהטיול – עשו לו פן וכל מיני קוצים מוזרים והוא שלח לי את זה. לפעמים זה מזכיר לי את התקופה שבה היינו ידידים טובים. אנחנו מדברים יותר, הוא מאוד נחמד אליי, הוא סיפר לי על "נייס" החברה שלו....אני אפילו סיפרתי לו שמה לעשות אני לבד, הוא הציע לשדך לי מישהו – את ניים 2! סירבתי וזה הוכיח לי כמה אני לא נואשת. הרי אם הייתי נואשת הייתי מסכימה. לא שניים 2 כזה נורא, הוא פשוט לא הטעם שלי. אבל אין, אותי סמייל הפסיד. לגמרי. נכון, אנחנו מדברים והכל. אבל – מבחינתי זה נגמר וזהו. הוא כנראה הבין שהוא נדפק. עכשיו אולי הוא יכול להשלות את עצמו שיש לו חברים – הכוונה לחברים של נייס שגם ככה לא סובלים אותו. אבל ברגע שהוא ונייס ייפרדו ו/או ברגע שנסיים את התיכון (נכון שיש עוד הרבה זמן. אבל זה עובר מהר השנים האלו) הוא יישאר לבד. כי הם לא חברים אמיתיים. את כל החברים האמיתיים שלו הוא איבד. איינג'ל הייתה החברה הכי טובה שלו. גם אני הייתי ידידה טובה שלו. שתינו (בעיקר איינג'ל) באמת אהבנו אותו, והיינו היחידות שהיו מתרצות את ההתנהגות שלו ומגנות עליו. וזה נגמר. ברגע שהוא איבד אותי... ולא יותר מדי מאוחר אחרי זה הוא גם דיי איבד את איינג'ל. בכלל, שמעתי משהו ממש מגעיל בקשר אליו. בטיול השנתי, נייס, החברה שלו, חלתה. אז הוא, במקום לשבת לידה ולהיות איתה.... התעצבן עליה ואמר לה שזה לא כיף שהיא חולה כי אי אפשר לעשות דברים. אז היא אמרה לו "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם מי שאתה רוצה". והוא באמת עשה את זה. הוא ממש מגעיל! איכשהו... ההתנהגות הזאת ממש אופיינית לו.

אחרי בית ספר התחלתי להכין שיעורי בית. אח לפחות ניסיתי. עשיתי רק שיעורים בתנ"ך וזה לקח לי חצי שעה. נשאר לי זמן פנוי, אז החלטתי לחפש את הטבעת שלי, שחשבתי שנפלה לי מתחת למיטה. (היא בסוף הייתה מול הפרצוף שלי ולא ראיתי אותה). מתחת למיטה יש לי עוד מיטה שאפשר להוציא, והחדר שלי מאוד קטן, וכדי לפתוח/להוציא את המיטה צריך להוציא את כל מה שיש לי בחדר. לכן, אף אחד לא ממש מנקה את מה שיש מתחת למיטה. אז בכל אופן, התחלתי להוציא הכל החוצה...ומה שמצאתי שם! הררי אבק (מזל שאמא שלי לא הייתה בבית בשביל לראות את זה) וכל מיני שטויות: אלבום, תמונה, עיתון, בובות של פו הדוב וחזרזיר (נאלצתי לזרוק אותן כי הן היו מכוסות לגמרי באבק), עיפרון, וגם מצאתי עגיל שחיפשתי אחריו הרבה זמן והיום ענדתי אותו (כמובן אחרי שניקיתי אותו).

בערב, ניסיתי לעשות את הדו"ח מעבדה בביוטכנולוגיה. חשבתי שאני משתגעת, הוא היה גם ארוך וגם קשה (חחח השילוב הזה לא נשמע טוב....אם אתם מבינים למה אני מתכוונת) והרבה דברים לא הצלחתי. התקשרתי לסטאר, שהייתה אצל סמול מהכיתה שלי, ביחד עם לאפ. סמול עזרה לי בעיקר. הדו"ח לא יצא מי יודע מה...אבל העיקר שעשיתי אותו. תוך כדי עשיית הדו"ח דיברתי עם האקס באיי סי קיו. לא שמרתי את תוכן השיחה...וממש אין לי כוח להוציא את הכל מההיסטורי, אז בקיצור....הראיתי לו עוד שלשום את מה שאני כותבת. הכוונה לסיפורים שאני כותבת ולא לבלוג כמובן. הוא אמר שזה מצמרר והתחלנו לדבר על זה. אמרתי לו שלא יהייה לו אכפת אם יקרה לי משהו. וככה אני מרגישה. אני לא אמרתי את זה בשביל תשומת לב. מבחינתי, יהייה אכפת רק לאנשים שאוהבים אותי ואכפת להם ממני. ובאופן היפותטי: נגיד ואני מתה, אז בסדר, הוא יהייה עצוב לכמה זמן ואח"כ הוא ישכח ממני. הוא התחיל להגיד לי שזה לא נכון. זאת השיחה משלשום. אתמול המשכנו את השיחה. (זאת הייתה שיחה ממש מוזרה אני חייבת לציין. אני לא חושבת שמישהו יבין בכלל מה אני רוצה)  הוא אמר לי שכן אכפת לו, והוא כן רוצה שנהייה ידידים, ואז הוא התחיל לחזור לעבר, ולהגיד שלא הייתה לנו תקשורת, וכל מה שעשינו זה היה רק סקס והוא מרגיש אשם, והוא אמר שלא הייתי רק זיון מתמשך בשבילו אלא זאת "הייתה תקופה נפלאה" (ציטוט) והוא אמר שעכשיו הוא רוצה שנהייה ידידים ואני אגיד לו מה מפריע בו ובלה בלה בלה....אני לא ממש אמרתי, רק דאגתי לשלול כל דבר שהוא אמר ולהיות צינית....כי כל הדיבורים שלו פשוט עשו לי רע, והדו"ח עצבן אותי והיה לי קר וכאב לי הראש. אמרתי לו שאני מרגישה פאתטית, ואם אני באמת אגיד לו מה יושב לי על הלב אני ארגיש יותר מפגרת ולו רק יגדל האגו וזה לא ישנה כלום. אמרתי לו שאני חיה בעבר....והוא התחיל להגיד לי שלא צריך לחשוב  שהכל שחור ועצוב (הוא כנראה חושב שאני מבצעת ניסיונות התאבדות שלוש פעמים בשבוע) ושצריך להסתכל על ההווה ולא לחשוב על העבר. אז אמרתי שזה לא עובד. והוא אמר ש"זה אמור לעבוד ואת אמורה להמשיך הלאה" ואמרתי לו ש"אז אני לא" והלכתי לישון. הוא עד כדי כך טיפש? הוא עד כדי כך לא מבין רמזים? מה צריך לקלוט, ומה יותר פשוט מלחבר אחד ועוד אחד ולהפעיל את הראש קצת ולהבין שיש לי רגשות כלפיו? מה כל כך קשה? או שהוא באמת טיפש, או שהוא לא מבין רמזים, או שהוא כן הבין אבל לא נעים לו או שהוא פשוט רוצה להוציא ממני את המילים המדויקות. ואני ניסיתי להבין, מה לעזאזל הוא רוצה ממני ומהחיים שלי?! מה כל כך אכפת לו ולמה הוא רוצה כל כך ב"לשקם את הקשר"?! מה, כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו? כדי שהאגו שלו יגדל? למה הוא לא עוזב אותי ומניח לי לנפשי? למה הוא לא יוצא מהפאקינג חיים שלי?! למה הוא חייב לסבך לי אותם? מה לעזאזל הוא רוצה? מה כל כך אכפת לו? אז לא היה לו אכפת להגיד לי סתם שהוא אוהב אותי, לא היה לו אכפת לבגוד בי ולפגוע בי ולשקר ולהרוס אותי לגמרי. מה, הוא מנסה עכשיו לעשות תיקון? לכפר? שייתן לי לחיות בעבר שלי לבד! בלי לסבך לי יותר את החיים. בלי הקלישאות המטופשות שלו ובלי ההתנשאות שלו. שיעזוב אותי בשקט!!

"רוקדים רוקדים רוקדים עד שמתים
את שהרגת אותי אהובתי
אהבה למה עזבת אותנו
אם תסלחי לי אי פעם אהובתי

אם תרצי אחזור

לבן בחלום שחור
אם תסלחי לי אי פעם אהובתי"

היא הייתה חזקה מהחורף
היא הייתה חזקה מסופה
לצמוח מכלום שהיה לה
זה סוד הכוח שלה
את ליבה היא שמרה בכספת
את גופה היא שמרה לעצמה
היא רואה או אולי מתעלמת
ממה שקורה בגללה

מתוך עולמות שבורים
היא צומחת
לילות שלמים
היא רוקמת
כל מה שיקרה לה

ופתאום יום אחד הוא הגיע
כמו אל שעלה מן הים
את כל כוחותיה נתנה לו
ליבה התעורר מאי שם
אבל אהובה כמו המים
נגע בחופים וחזר
עכשיו אהבה היא יודעת
כאב שאינו נגמר