הפוסט הזה כבר הועלה בתור טיוטה בבלוג שלי כבר לפני מספר ימים (אבל למה להיות קטנוניים?). נכון, זה נדוש, אבל בכל זאת מתחשק לי לכתוב סיכום שנה.

אז המון זמן חשבתי על איך לסכם את שנת 2004. זה אחד הדברים הכי קשים, כי אני ממש לא יודעת ממה להתחיל. ניסיתי לדפדף בבלוג שלי, לראות מה עבר עליי במשך השנה הזאת, אבל התייאשתי כי עבר כל כך הרבה.

ולבסוף הגעתי למסקנה ש: לא צריך לסכם. הכל כתוב כאן, בארכיון הנכבד הזה (שנתיים ושלושה חודשים, ריספקט). אני לא רואה צורך בלסכם את הדברים, כי כל פוסט ופוסט מתאר מה עבר עליי, מה הרגשתי, מה חשבתי, וכל פוסט כזה חשוב.

אז החלטתי לקרוא את סיכום השנה הקודם, לראות מה איחלתי לעצמי והאם הצלחתי להגשים את זה.

1. להפוך את השנה הזאת לטובה יותר.

אז כן, השנה הזאת הייתה בהחלט טובה, וניתן לקרוא כאן אותה. לצד הקיטורים על בית ספר, לצד התסכולים והבכי שלי עברו עליי דברים טובים, ואתם יודעים מה? אלו הדברים הקטנים האלו, החוויות האלו הקטנות האלו, כי האושר בא ברגעים קטנים שלא נמשכים זמן רב. ואם להיות ספצפיים יותר אז: הנסיעה לאילת, רוק העצמאות, עיר הנוער וההופעות של היהודים שגרמו לי להיות באקסטזה, החתונה של בת דודה שלי, הביקור ב"סיטי הול",  החוויות המיניות שלי (אוי זה נשמע גרוע), האנשים שהדקתי איתם את הקשר, כל אותם מפגשים עם החברים שלי – עם כל השטויות שלנו והבדיחות המפגרות שלנו, ובכלל כל אותם דברים קטנים, אפילו אם זה לשבת עם אמא בבית קפה, לקרוא ספר טוב,  או סתם להיות במחיצת אדם שאוהבים.

2. להיות קצת יותר אופטימית.

בסופו של דבר, אני קצת יותר אופטימית. אני חושבת שזה נובע מהעובדה שקצת התבגרתי והפנמתי שזה לא נורא אם לא תמיד הדברים נעשים בדרך שלי.

3. הצלחה בבגרויות ובלימודים.

אז כן, בסופו של דבר היו לי ציונים יפים בבגרויות. אז נכון, פרשתי מהמגמה ולא ממש הולך לי בביולוגיה, אבל אני מאמינה שזה רק לטובה, ושבסופו של דבר אני אצליח.

4. להעלות את הביטחון העצמי שלי, להעלות את ההערכה העצמית שלי, להיות יותר שלמה ובטוחה עם עצמי.

אז לצערי בזה לא הצלחתי כל כך. אני עובדת על זה.

5. להיות יותר חברותית ופחות ביישנית.

אני יכולה לומר שהדקתי קשרים עם מי שהיה צריך להדק, שלאט לאט הכרתי באמת אנשים שהסתובבתי בחברתם. חלק מהגילויים היו לטובה, חלק מהגילויים קצת אכזבו.

6. להתגבר על אדיר, למצוא חבר נורמלי.

אז התגברתי עליו בערך. מיום ליום הרגשת ה"אהבה" שלי כלפיו פוחתת, אבל הוא עדיין חשוב ויקר לי. אז כן, מצאתי חבר לשתי דקות, ואפילו הייתי בקטע יזיזותי – אבל זה עבר, ועכשיו אני בדרך למציאת אהבת אמת! J

7. להתגבר על התסבוכים שלי.

על חלקם הצלחתי.

8. ששנה הבאה (כלומר השנה) אצא לבלות ולחגוג.

אז כן, אני עושה את זה. אפילו שנכון לכתיבת שורות אלו עדיין אין לי מושג לאן אני יוצאת ומתי – אבל אני לא נשארת בבית.

9. שסיכום השנה של השנה הנוכחית יהיה יותר אופטימי.

אני חושבת שהוא בהחלט יותר אופטימי.

אז זהו. אני חושבת שאת רוב המטרות והאיחולים שלי לעצמי הצלחתי להגשים, וזה כבר טוב.

אז לשנה הבאה אני רוצה:

1. להצליח בבגרויות, ובעיקר בביולוגיה.
2. לשמור על קשר עם כל החברים שלי, ולהדק את הקשרים עם מי שצריך.
3. לא לחתוך אף פעם.
4. להתגבר על ההפרעות אכילה שלי, וללמוד לקבל ולאהוב את עצמי.
5. נו, למצוא מישהוJ
6. לעשות כיף כמה שיותר!

ואני מנצלת את ההזדמנות, להגיד משהו קצת אישי.

חברותיי היקרות שקוראות כאן. רציתי להגיד לכן שאני אוהבת אותכן מאוד מאוד מאוד, ושבזכותן לא הייתי קיימת.

ורק שתדעו, שחלק מה"דברים האופטימיים" שעברו עליי השנה – זה בעיקר בזכותכן.

אז זהו.

מאחלת לכולנו שתהייה שנה מוצלחת, טובה, ללא אסונות ופיגועים ואלוהים יודע מה.

למי שתוהה למה אני כותבת עכשיו, זה בגלל שחזרתי לא מזמן מבית ספר.

היום הייתה לנו מתכונת באנגלית - המבחן הכי קל שהיה לי בחיים. תוך עשרים דקות כל התלמידים של ארבע יחידות יוצאים החוצה.

זה פשוט היה כל כך קל! אבל כמו שאני מכירה את עצמי... בטוח יש לי טעות. אני לא יכולה לעשות שום דבר מושלם.

אתמול למדתי רק ביולוגיה, וקיבלנו מבחנים, ואכזבה. פשוט אכזבה.

ונפצעתי!

מכסה של חומוס תקף אותי ויש לי חתיכת חתך על האצבע!

אהממ אין לי ממש מה לכתוב, נורא משעמם לי.

תשובות לשאלון השבועי:

מה המתנה הכי רומנטית שאפשר לקבל?

פרחים?

באיזה גיל הנשיקה הראשונה שלך הייתה?

שהייתי כמעט בת 15

מה המקום הכי רומנטי?

כל מקום, כל עוד נמצאים בו עם האדם שאתה אוהב

יש לך חבר/ה?

לא. יאללה תזרו לי מלח על הפצעים.

לאן תזמינ/י את החבר/ה שלך בפגישה הראשונה?

לא יודעת, קודם שיהיה מישהו לעשות איתו פגישה ראשונה!

 על מה את/ה מסתכל/ת בבנות/בנים?

עיניים חיוך האמת היא שאני ביקורתית, אז אני מסתכלת על הכל.

 מה הכי חשוב בחבר/ה?

 אין דבר כזה "הכי חשוב". זה מכלול של תכונות ושל עוד כמה דברים.

ולסיום עם מי היית רוצה להתנשק בסילבסטר?!

עם מי שזה לא יהיה.

1.       גברים או נשים? גברים.

2.       לבד, זוגי או קבוצתי? זוגי.

3.       גודל או טכניקה? טכניקה.

4.       אורך או עובי? עובי.

5.       זיונים מזדמנים או אהבת נצח? אהבת נצח... ועד שמוצאים אותה זיונים מזדמנים.

6.       כמות או איכות? איכות.

7.       מהיר ועצבני או ארוך ורגוע? תלוי במצב הרוח.

8.       אחרי – שומרת לעצמך או רצה לספר לחבר'ה? חה, מספרת. אפילו שהחברות שלי לא מוכנות לשמוע.

9.       יזיזים – רעיון מצוין או מתכון לפורענות? נחמד.

10.   סקס בערב הראשון או "אני שומרת את עצמי לחתונה"? לא בערב הראשון.

11.   אלכוהול, גראס, טבעי או אחר? קצת אלכוהול לא מזיק אף פעם.

12.   גלולות, קונדומים או אלוהים גדול? קונדומים.

13.   קצפת? דבש? שמפניה? סחוג? אוהבת אוכל כשהוא על הצלחת.

14.   שערות על החזה – קינג קונג או ד"ר לייזר? שלא יהיו יותר מדיי...

15.   שרירי ומאסיבי או עדין וענוג? משהו באמצע.

16.   "כמה שהבשר יותר קרוב לעצם, ככה הוא יותר טעים" או "כמה שהפטיש יותר כבד, ככה המסמר נכנס יותר עמוק"? אה?

17.   מראה או אישיות? אישיות.

18.   יוזמת או פאסיבית? תלוי בחשק שלי.

19.   צורחת, גונחת או שושואיסטית? גונחת.

20.   פורפליי – "כן, עוד" או "די, תיכנס כבר"? כן עוד!

21.   מיטה או מקומות אחרים? מיטה, הכי כיף.

22.   בית או חוץ? בבית!

23.   סקס במכונית – כאב גב או "אני מתה על פורשה"? לא נוח.

24.   מים – מקלחת, ג'קוזי, בריכה, ים, מזרקה, גשם... כן או לא? ברור שכן.

25.   בוקר טוב או לילה טוב? לילה.

26.   באור או בחושך? חושך.

27.   עיניים פקוחות או עצומות? פקוחות.

28.   צעצועים ואביזרים – כן או לא? לא.

29.   סקס במחזור – "ההורמונים משגעים אותי, בוא" או "דם זה איכסה"? דם זה איכסה!

30.   פורנו – "אין, אין על ג'ון הולמס" או "תעיף את זה יא סוטה"? תעיף את זה.

31.   "בוא נשחק רופא וחולה" או "עזוב אותי מהמשחקים האלה, בוא נזדיין וזהו"? משחקי תפקידים לא עושים לי את זה.

32.   סקס קונבנציונלי או "מוכנה לנסות כל דבר בשביל נק"נ"? אני מוכנה לנסות, אבל לא דברים קינקיים מדיי.

סטיות ווריאציות

33.   בני משפחה? איכס לא!

34.  משק חי? כנ"ל

35.   "שוגר דדי" או "ילדון חמוד"? אה?

36.   חבלים ואזיקים? אזיקים זה מגניב.

37.   כיסויי עיניים? מוכנה לנסות.

38.   נוצות? לא.

39.   קרח? כל עוד זה לא נוגע בי, אז סבבה.

40.   שוטים ועקרבים? לא.

41.   מדים? גברים במדים עושים לי את זה.

42.   בגדי עור?  לא.

43.   בגדי לייטקס? לא.

44.   בגדי משרתת צרפתיה? מותק, לך תחפש מי שינענע אותך. אני לא משרתת של אף אחד!

45.   בגדי גברים? כן, כשהם על גברים.

46.   בגדי תינוקות? לא.

47.   פיפי-קקי? לא.

48.   כפות רגליים? דוחה אותי.

49.   דם? יזע ודמעות?

50.   צפרדע? טפוי.

51.   כינים? (טוב, נו, נסחפתי): לא.

52.   עיראקים? P-: נמנעת. חה.

53.   פֶטיש אחר? נשיכות ושריטות.

תנוחות

54.   מיסיונרית – פאסה או התנוחה שאלוהים התכוון אליה? התנוחה החביבה עלייJ

55.   למעלה או למטה? שניהם.

56.   מקדימה או מאחורה? מקדימה.

57.   שכיבה, ישיבה או עמידה? עמידה זה נחמד.... אבל אבחר בשכיבה.

58.     כל מה שלא נכלל בסעיף הקודם...

59.   אנאלי (לקבל) – אחלה דבר או סיפור מהתחת? סיפור מהתחת.

60.   אנאלי (לתת) – "איפה הסטראפ-און, מאמי?" או "מה אתה, הומו?"? אה?

61.   אוראלי (לקבל) – "עוד" או "תעיף את הפרצוף שלך משם"?לא מתה על זה.

62.   אוראלי (לתת) – "יאמי!" או "טוב, נו, רק כדי שתהיה מרוצה"? אם בא לי.

63.   בולעת, יורקת או "אתה גומר לי בפה, אתה מת"? שלא תעז לגמור לי בפה, אחרת אני יורקת לך על הפרצוףJ

64.   עבודת יד (לקבל) – אחלה דבר או תחליף עלוב לאוראלי? זה חביב.

65.   עבודת יד (לתת) – "למי יש כוח" או "Wax on, wax off"? כנ"ל.

66.   נקודת ג'י – "וואו!" או "תעיף משם את היד!"? וואו!

67.   נערת גומי או בובת עץ? משהו באמצע.

68.   סייחה פראית או סוסה מאולפת? מאולפת שמתפרעת?

69.   = אחלה תנוחה או "כל אחד בתורו, בבקשה"? כל אחד בתורו.

השאלון הזה:

70.     מעייף או מחרמן? נו אני גומרת פה.

נלקח מכאן

ביום ראשון אמא שלי החליטה שאם אני לא הולכת לבית ספר, משמע אני לא עושה כלום, ולכן הוטלה עליי משימה: לנקות את הבית. כך מצאתי את עצמי כורעת על ארבע, מנקה רצפות ושואבת ושואפת אבק ושאר כימיקלים.

ביום שני קמתי מוקדם וראיתי אושן 11 במחשב, ואז ב-12 הלכתי לבית ספר.

הייתה לנו הרצאה על נהיגה. בהתחלה חשבתי שזה יהיה משעמם, אבל בעצם זה היה מעניין מאוד.

המרצה שלנו, סיפר על ילד אחד שהוא לימד אותו ועל התאונה שהוא עשה (וכן, הוא נהרג). הסיפור הוא דיי ארוך, אבל בכל שלב ניתחנו את מה שקרה בתאונה והוא עשה לנו הדמיות ודיברנו על איך אפשר למנוע תאונות כאלו. ותכלס, אפשר למנוע. מוות על הכביש הוא כל כך טיפשי ומיותר. אחר כך הוא הראה לנו תמונות של בחורה (אלו תמונות שמסתובבות ברשת) מארה"ב שפשוט נשרפה לחלוטין כתוצאה מתאונת דרכים. זה לא בן אדם, זה מפלצת. זה משהו מעוות לחלוטין. לבסוף הוא קרא לנו מכתב שכתב שוטר שהתפקיד שלו זה ללכת ולהודיע להורים שהילד שלהם נהרג בתאונת דרכים. והמכתב הזה היה ממש חזק. אני ממש לא רוצה שאותו שוטר ידפוק על הדלת של הבית שלי. אני מקווה שכל אחד יפנים: צריך לנסוע בזהירות, לציית לחוקים, לא להשתולל ולא לחשוב שהכביש הוא של אבא שלך.

אני הפנמתי.

בכלל, זה היה ממש מוצלח, כי אותו מרצה היה אדם כריזמטי והוא דיבר בשפה שלנו.

היום היה כרגיל בית ספר. כולם מדברים על הסילבסטר – אבל אני קוראת לזה "חגיגות השנה האזרחית החדשה". משום מה כל המועדונים בסביבה שלי הם רק לחוגרים, חוץ מאחד, ככה שבטח כל השכבה תצא לשם. וכן, אני יוצאת ולא אכפת לי מה ואיך.

אחרי הצהריים אני ועמרי הלכנו אל הבית של אותה ילדה מהמגמה שלי שאבא שלה נפטר. מסתבר שלאבא שלה היה גידול סרטני בכבד, וגילו אותו מאוחר מדיי. הייתה גם המרכזת שכבה שלנו, ודיברנו איתה, ודיברנו עם אותה ילדה, והיא נראתה בסדר.... היא שמחה לראות שבאנו אליה....

האמת הרגשתי שאני רוצה לבכות כשיצאנו משם, אבל התגברתי על זה.

זה כל כך עצובL

סוף השבוע שלי היה גשום, ויצא שלא עשיתי בו שום דבר.

ביום שישי למדתי שעה אחת, שלאחריה הלכתי ישר הבייתה. נהניתי קצת מהשקט שהיה לי.

קראתי עיתון, עשיתי מקלחת ארוכה ארוכה עם מים רותחים, ישנתי משהו כמו ארבע שעות, והתחלתי לקרוא בספרים שמורני השאילה לי. הספר הראשון נקרא "קודם כל תירגעי" של שירי צוק, והשני נקרא "15 דקות" – גם כן שלה. אהבתי את הספרים, הם משהו בסגנון ברידג'יט ג'ונס – רווקות בנות כמעט 30, אבל עדיין יכולתי להזדהות עם הדמויות בקטעים מסויימים. חבל שסיימתי לקרוא את שניהם כבר באותו יום..... נראה לי שאני הולכת לפתוח אצל מורני כרטיס ספרייה ולקחת ממנה ספרים כל פעם.

בכל מקרה, לא עשינו שום דבר בערב. ההצעה הכי טובה הייתה של אלון – לסרט, ואני סרבתי בגלל ההתערבות עם עמרי. לאף אחד לא היה רעיון למה לעשות, ולאף אחד גם לא ממש התחשק לצאת מהבית. היה גשם וקר.....

אז ככה שיצא שנשארתי בבית.

אז במקום הייתי קצת על המחשב התקוע שלי – אחותי החליטה שצריך להוריד את אושן 11 באי מיול וזה עדיין מוריד ומאט לי בצורה איומה את המחשב, וראיתי טלוויזיה, ומור התקשרה אליי (היא הייתה באילת) ודיברנו בערך.... שעה. והיא כמובן התעצבנה על זה שאנחנו לא עושים כלום. טוב מור, את רואה, כשאת לא פה אנחנו לא מתפקדים! בכל מקרה החלטנו ששבוע הבא לכבוד השנה החדשה אנחנו יוצאות למועדון וגוררות את עמרי איתנו כדי שיפסיק להתלונן שאנחנו משעממים. אה, ואני חייבת למצוא לעצמי עם מי להתנשק בחצות. לא אכפת לי, בן, בת, חייזר, אני החלטתי שאני מתנשקת בחצות, כי מעולם לא יצא לי, וחוץ מזה זה מביא מזל טוב.

בלילה קצת יותר מאוחר פטפטתי עם אלון והעברנו חוויות מבי"ס יסודי – היינו כל כך פאתטיים בגיל הזה.

וכאמור סיימתי את "15 דקות" והלכתי לישון.

היום התעוררתי דיי מוקדם, ואז ההורים שלי החליטו לטייל – אז קמתי מהמיטה והכרזתי שגם אני רוצה לבוא.

התכנון היה לנסוע לואדי ניסנס בחיפה לכבוד "חג החגים", אבל בדרך לשם התחיל לרדת גשם. אז במקום זה נכנסנו לסיטי סנטר והסתובבנו שם קצת, אפילו שהיו סיילים לא מצאתי שום דבר. לטייל כבר אי אפשר היה, כי כל פעם התחזק הגשם ונחלש – אז חזרנו הבייתה.

בצהריים קפצתי לחופית כדי לתת לה מטריה שהיא השאילה לי, וגם מורן הייתה שם, הן למדו על אנזימים או משהו כזה. ישבתי אצלה חצי שעה, ואז חזרתי הבייתה לישון.

לפעמים נדמה, שכל מה שאני מתעסקת בו, הוא כל כך טיפשי ומיותר, ובן חלוף, בעוד הדברים החשובים באמת מתגלים כחשובים רק אחרי שמאבדים אותם.

אבא של ילדה מהמגמה שלי נפטר היום. אומנם אני לא ממש מכירה אותה אישית, ובקושי יצא לי לדבר איתה, אבל עדיין היה לי עצוב.

להלוויה לא הייתי מסוגלת ללכת. נכון, אף אחד לא אוהב ללכת להלוויות, אבל לאירוע כל כך טעון רגשית וכל כך קשה, אני מעדיפה שלא להיות נוכחת, בפרט שאני לא ממש מכירה אותה. קולטים את זה? לא מכירה אותה למרות שזאת השנה השלישית שאני לומדת איתה במגמה, שנה שלישית שבה אני חולקת איתה את אותן שעות מייגעות וארוכות של לימודים. או לפחות חלקתי.

אני מעדיפה ללכת לניחום אבלים.

ופתאום, דבר כזה מכניס לפרופורציות. תראו באיזה דברים שטותיים אני מתעסקת. מה זה ציונים לא טובים, מה זה קילוגרמים עודפים, מה זה.... לא יודעת, מה אלו כל הדברים המטומטמים האלו, הדברים שכל כך סביר להניח שייפתרו במהרה, לעומת לאבד מישהו.

והאמת, זה מפחיד. מפחיד אותי. המחזור שלנו מקולל. זה לא סביר שבשלוש שנים יותר מדיי ילדים מהשכבה שלי איבדו את הוריהם. אין, זה לא הגיוני.

Who's next?

הקלות הזאת, הקלות שבה בן אדם אחד יכול ללכת ולא לחזור.

וזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו, אף אחד לא חסין.

כל אחד יכול לאבד מישהו קרוב אליו, כל אחד יכול לאבד את עצמו, בעיקר במציאות הזאת, במציאות הזאת במדינת ישראל.

אני יודעת שזה נשמע מאוד קלישאתי, אבל צריך לחיות את החיים במלואם. צריך ליהנות ולנצל כל רגע.

לא צריך לשקוע במרות שחורות בגלל דברים שסביר להניח שהם יעברו, ייפתרו, דברים כל כך קטנים ושוליים.

לקחתי את זה מרומי.... נו משעמם לי ואין לי כל כך רצון לכתוב פוסט נורמלי, ואני דחוייה איי סי קיואית.

מתי בפעם האחרונה...

השתכרת? לפני שלושה חודשים.

 אכלת משהו חריף? אף פעם. לא אוהבת חריף.

 הקאת? מזמן.

 יצאת למחנה? טיול שנתי נחשב?

 היית במסיבה? במועדון – לפני כמעט שנה, וסתם מסיבת יום הולדת – אצל גיא לפני שבוע.

 ישנת? בלילה שעבר.

 דיברת בטלפון? לפני כמה שעות.

 שלחת מכתב בדואר רגיל? מזמן, כנרשמתי לפסיכומטרי.

 אכלת בשר? שניצל תירס נחשב? אם כן אז היום.

 אכלת ביצה? לפני שלוש שעות בערך.

 היית בירושלים? לפני חצי חודש, בטיול שנתי.

שחית? מזמן.

התנשקת בפה עם מישהו? לפני חודש וחצי. וואו, הרבה.

התנשקת בלחי עם מישהו? בבי"ס.

חיבקת מישהו? בבי"ס.

אמרת למישהו שאתה אוהב אותו? אני חושבת שאמרתי לחברות שלי את זה... ואם לא: אז אני אוהבת אותכן!

 נסעת באוטובוס? כשהייתי צריכה לנסוע מהאוניברסיטה בחיפה להדר (בחיפה).

נסעת במונית? שנסעתי ללשכת גיוס. לפני.... חודש?

התקלחת? היום.

היה לך מבחן? כן, היום, בביולוגיה ולשם שינוי הלך לי טוב.

הורדת שיערות באיבר כלשהו בגוף(וגם איזה איבר)? היום. ואני לא מפרטת איפה.

האם יש לך כרגע...

קרחת? לא! אבל נושר לי השיער...

ראסטות? לא.

צבע בשיער? יש לי גוונים חומים!

אסטמה? לא.

 אנמיה? לא.

 כינמת הערווה? ממש ממש לא.

לק בציפורניים? כן, שחור.

 צלקות?ואיפה? כבר אין לי צלקות!

 יותר מ10 שקל בארנק? כן. 

 יותר מ50 שקל בארנק? כן.

 יותר ממאתיים? כן. אני עשירה:)

מרפסת בבית? מרפסת כביסה נחשב?

 חצ'קון איפשהו? אוף כן. על הפנים.

גלידה במקרר? לא.

קרמבו בבית? לא.

ציור על הגוף(לא קעקוע)? לא.

האם אי פעם...

ניסית לעשן? כן. המון.

 היה לך מורה גבר(ולא בספורט)? כן.

 התאהבת במורה? לא, אבל הרכז שכבה שלנו נראה טוב ולא הייתי מתנגדת... סתם סתם.

התאהבת במדריך? לא.

נסעת באופנוע? לא, זה מפחיד.

התפלחת להופעה? לא.

גנבת מחנות? לא.

עשית גראפיטי? לא.

ראית אדם מת? בערך.

אכלת חרק? איכססססס

ראית חברים? כן.

ראית המורדים? כן, וזה היה עם חברים ובעצם צחקנו על זה, ומצאנו לכל דמות שם מקבילה לדמות אמיתית בבית ספר שלנו.

ראית סרט כחול? בערך. לאח של חופית יש כמויות של סרטונים כאלו, והיא הראתה לנו.

צללת? כן, מזמן.

נעקצת מדבורה? לא.

עברת ניתוח? לא.

 היית באצטדיון כדורגל, כדורסל או טניס? ממתי לטניס יש אצטדיון? אבל יצא לי להיות ליד מגרש טניס, אפילו בתוך.

השתנת במכנסיים ליד אנשים אחרי גיל 4? לא.

החלפת לתינוק חיתול? כן,לאחותי כשהיא היתה קטנה.

פצעת את עצמך בכוונה? כן.

עשית קעקוע אמיתי? לא, הלוואי!

פגשת אנשים שהכרת באינטרנט? כן.

 אכלת מזון יבש של בעל חיים(משהו כמו בונזו)? איכס, אני לא עד כדי כך רעבה.

 אכלת רגל קרושה? טוב נו, אנחנו רוסים, ואבא שלי מת על זה. לי זה מזכיר מדוזה.

אהבת את השאלון? נחמד.

אני לא מצליחה לכתוב. אני לא יודעת למה, אבל הדבר הטוב היחידי בחיים שלי, היכולת להעביר את התחושות שלי למילים – נלקח ממני משום מה.

אני יושבת מול המסך הלבן הריק, ומנסה לכתוב, ומוחקת שוב ושוב. כותבת פסקה, ואז נתקעת.

אני מאבדת את הכתיבה שלי, אני מאבדת את עצמי, אני מאבדת את הכל.

אז אולי זאת הבאסה הזאת, שאיכשהו עד עכשיו חייתי איתה בשלום.

אלו תקופות כאלו, תקופות של דכדוך, שבדרך כלל עוברות בשלום ללא צלקות מיותרות. ואני רק מזכירה לעצמי "לא, אל תחתכי, שלא תעזי לחתוך." אבל אני יודעת שפעם אחת אני לא אקשיב לעצמי וכן אעשה את זה. אני יודעת שבעוד כמה זמן אני פשוט אאבד שליטה, ואני כל כך מפחדת לאבד שליטה. אז אני מזכירה לעצמי לא לעשות כך. אני מזכירה לעצמי שצלקות על היד לא מובילות לשום מקום וזה לא יפתור לי את הבעיה. ובנתיים זה עובד.

אומרים שלכל סבל יש סיבה, אבל אני לא מוצאת סיבות.

האמת היא, שפשוט נמאס לי מהחיים שלי, כאילו הם נראים אותו הדבר. אני יודעת מה יהיה מחר, ומה יהיה בעוד חודשיים, ואולי ככה זה החיים של כולם.

אני יודעת שלא משנה כמה שאלמד, תמיד לא אקבל ציון טוב במבחן. למה? כי ככה אני. יכולתי לקבל 100 באנגלית, אבל בפועל קיבלתי 70. ולמה? בגלל טעויות כל כך שטויות, טעויות מעטות שהיו שוות נקודות רבות. וזה ככה תמיד. אני יודעת שלמרות שלמדתי ביולוגיה ואני כבר חולה מכל הלמידה על המערכות של גוף האדם, בלי לעשות את המבחן אפילו, אני יודעת שמחר אני לא אצליח ושוב אקבל 65. למה? ככה. כי זה הגורל שלי. אני יודעת שאסור לי לבוא בגישה כזאת, אני יודעת שאני חייבת לחשוב שאני אצליח, אבל אני לא רוצה לאכזב את עצמי.

האמת שגם נמאס לי מהחברים שלי. אני אוהבת אותם, אבל נדמה לי שפשוט אנחנו עושים כל הזמן את אותו הדבר, הכל כל כך שבלוני ומשעמם. שפשוט.... לא יודעת, אני לא חלק מהם. הם כל כך לא מכירים אותי. אני לא חושבת שיש מישהו שבאמת מכיר אותי, אני כל כך נראית לעולם משהו שאני לא.

ונמאס לי להיות לבד. אני יודעת שלא מגיע לי שיהיה לי מישהו, תכלס אני מכוערת ובכלל כל המראה החיצוני שלי מעורר בחילה, אבל גם אין לי אופי טוב שיפצה על זה. יש לי אופי כל כך דפוק..... אני כל כך בן אדם שלא מגיע לו שיהיו לו חברים בכלל.

ואני לא יודעת אם מישהו יודע מה זה לעמוד מול המראה ולהיגעל. להיגעל ממי שאת, להיגעל מאיך שאת נראית ולייחל להיראות, להיראות כמו משהו נורמלי.

וגם הדיאטה הזאת, לכל המודאגים, זאת אינה דיאטת הרעבה. אני מרגישה שאני צריכה להוריד שני קילו, כי אני מרגישה לא טוב עם איך שאני נראית. וכן אני יודעת שאני צריכה לקבל את עצמי כמו שאני ובלה בלה בלה בלה בלה, אבל אין דבר כזה. זה פשוט לא קיים.

הכל כל כך לבן, כל כך ריק. כמו הרקע פה.

אני כל כך לבד, ולמרות שאני יודעת שלא יהיה מישהו שירצה אותי באמת ויאהב אותי באמת בגלל ולמרות מי שאני, אני עדיין רוצה את זה. וזה כל כך מייסר לרצות משהו ולדעת שלעולם לא תקבל אותו, בשל העובדה שלא מגיע לך ולא יגיע לך לעולם.

זה כל כך מייסר לדעת שהחיים של כולם נורמליים ושלך לא.

זה כל כך מייסר להיות אני.

אני מבואסת.

ואני מתחילה דיאטה, כי נמאס לי להתסכל על עצמי ולהיגעל ממה שאני רואה.

ומצידי להיות 40 קילו, זה לא מעניין אותי תת משקל או לא.

עריכה:

אני עושה את זה כי אני מרגישה רע אם איך שאני נראית וזהו.

ביום שישי היה לי יום חופשי, שכן השעה היחידה שבה הייתי אמורה ללמוד בוטלה.

בכל מקרה קמתי מוקדם, למרות שלילה קודם נרדמתי מאוחר וחלמתי חלומות זוועה. כל החלומות האלו פשוט מפריעים לי לישון.

בכל מקרה, הייתי עם אמא ועם סבתא בקריון, ואכלנו ארוחת בוקר ואחר כך סתם הסתובבנו ועשינו קניות לבית.

בערב מור אמרה שהולכים לסרט, דיברתי עם עמרי, והוא לא הפסיק לקטר שאנחנו כל הזמן עושים את אותו הדבר ובלה בלה בלה בלה ובחיי הוא שיגע אותי. גם כשבאתי אליו הוא שיגע אותי עם זה, הוא וגם גיא שדיברתי איתו בטלפון בזמן שעמרי התארגן.

ואז רועי התקשר אליי, והוא היה עם ענת, וענת אמרה שנרד כדי שהיא תיקח אותנו ואז ניקח את מור. ועמרי לא הפסיק לרטון גם באוטו והוא צעק על ענת, ואז ענת צעקה עליו שלא יצעק ולא יעצבן אותה בזמן שהיא נוהגת, אז עמרי נעלב וסירב לדבר איתנו וכמעט כל הערב הוא עשה פרצופים. רק מור לא נואשה מלנסות לשכנע אותו שיירגע קצת ושאף אחד לא הכריח אותו לבוא.

הלכנו לראות את הסרט השני של ברידגי'ט ג'ונס, ווידוי קטן: לא ראיתי את הראשון, וגם לא קראתי את הספרים. בושה. בסרט איתנו היו ערן ומורן, שסוף כל סוף, אחרי שארבע שנים של פלרוטוטים ומזמוזים אחד עם השני, ארבע שנים בהן הם היו דלוקים אחד על השני, הם החליטו לצאת! הגיע הזמן באמת.

הסרט היה ממש יפה, קיטשי ומצחיק.

אחרי הסרט כרגיל ישבנו בארומה, ונראה היה שעמרי היה צריך את מנת השוקו שלו כדי להירגע ולחזור לדבר איתנו ולהתנהג נורמלי.

בערך בשתיים חזרתי הבייתה והלכתי לי לישון.

לא יודעת למה, אבל יש לי תחושה של אוף. אוף.

ביום האחרון של החופש, לא עשיתי דבר. הוערתי בערך בשמונה בבוקר ע"י דפיקות של פטישים, ולקח לי זמן לקלוט שמרכיבים את הארון החדש. איכשהו חזרתי לישון עד הצהריים, ואחרי שקמתי לא עשיתי משהו מיוחד.

לימדתי את עצמי את החומר במתמטיקה שהפסדתי, והבנתי את הכל, והייתי גאה בעצמי, וזה כל כך קל.

היום חזרנו לבית ספר. החופש הזה נגמר כל כך מהר.

והיה לי היום בוחן במתמטיקה, ולא הגשתי אותו בכלל. אני פשוט מטומטמת ברמות כנראה.

ואחרי זה היו לי רק שעתיים ביולוגיה תודה לאל, כי הרגשתי שאני לא יכולה לשבת עוד בכיתה.

ואני מתה מעייפות וכואבת לי הבטן.

איכס, יום מגעיל.

בוקר טוב, קמתי לא מזמן.

תשאלו את עצמכם מה גורם לי לקום בבוקר, (אממ שעות הצהריים המאוחרות), להתיישב מול המחשב בלי משקפיים (כן, ועכשיו העיניים שלי נורא נורא כואבות), בלי לצחצח שיניים, עם שיער סתור ופרוע וכולי נראית כאילו חזרתי מ... אהמ מקום לא סימפטי במיוחד.

אז התשובה היא: לא יודעת.

ביום ראשון לא עשיתי כלום, חוץ מללכת לשיננית והיא הכאיבה לי וירד לי דם.

ביום שני הייתי אמורה לנסוע לת"א, למפגש, אבל מכורח הנסיבות... לא באתי. במקום זה עזרתי להורים שלי לפרק את הארון.

ההורים שלי הזמינו ארון חדש לחדר שינה שלהם, ואני ואחיותיי היינו צריכות לעזור להם לפרק אותו ולהוציא ממנו דברים. וזה היה משעשע, ומעייף.

בערב הלכתי אל גיא, שסוף סוף חגג יומולדת 17.

אני ועמרי היינו צריכים להיפגש וללכת ביחד, אבל זה התעכב, כי עמרי היה צריך לכתוב ברכה לגיא, ואז אני הייתי צריכה להתאפר ועמרי צפה בי והתרעם על שתמיד אנחנו מאחרים.

הגענו אל גיא, ויחסית לא היו הרבה אנשים. אבל היה בהחלט נחמד. הוא שם סרט, אבל רוב הזמן הייתי בחדר של גיא עם אנשים שונים.

רועי סיפר לי משהו, משהו שמאוד שימח אותי, והתחלתי לחקור אותו על זה, והוא סירב לספר לי, ואח"כ מור קלטה על מה מדובר והיא גם התחילה לחקור אותו, ורוב הזמן שלושתינו ישבנו ודיברנו – אני ומור חוקרות אותו, הוא חוטף עצבים וצועק עלינו..... הוא גם קצת העליב אותי. אבל לא משנה.

היה גם קטע מאוד מעצבן עם חופית.

עמרי הזכיר בברכה של גיא פרשת איי סי קיו מביכה. מי שיודע – יודע. עמרי חשב שכולם יודעים על זה, אבל מסתבר שלא כל כך. בכל מקרה, סיפרנו אני ומור את העניין לרועי, וחופית שמעה חלק, ועמרי התחיל לפלוט, ואז צעקתי עליו שיהיה בשקט.

ואז, חופית עשתה סצינות. היא התחילה להיעלב ואמרה שזה לא בסדר שאנחנו לא משתפים אותה,  והיא נשארת בחוץ ושאנחנו מגעילים. וזה הרתיח אותנו. התחלנו לנסות להסביר לה שאנחנו לא חייבים לה שום דבר, זה לא משהו שקשור בה, או בנו, והאמת התחלנו להסתבך עם כל ההסברים שלנו והתחלנו לצחוק באמצע.. זה היה נדמה לי כאילו אני בתוך איזה פרק של "חברים".  אמרתי לה שהיא לא נמצאת באמצע ושכל העולם סובב סביבה. הרי היא לא מספרת לנו על מה היא מדברת עם החברות שלה, מה היא חושבת לעצמה?

היא יוצאת איתנו רק כשאין לה מה לעשות, לה יש את החברות החדשות שלה, אז מה פתאום היא דורשת שאנחנו נתקשר אליה וגם נספר לה את הכל?

היא ממש חוצפנית. הרי אם היינו רוצים לספר לה, היינו מספרים. גם ככה גיא לא רוצה שיידעו על זה, והוא אמר שב"עיקר לא חופית".

כל ההצגות שלה ממש לא במקום, והיא יכולה להיעלב כמה שהיא רוצה.

ובסלון של גיא דלק איזה נר, ורק רועי התלונן על הנר, וזה היה פשוט כל כך מצחיק....

באיזה שלב התחילה נהירה המונית מהבית של גיא, נשארנו אני, רועי, מור, אלון וגיא. מן הסתם.

ישבנו בסלון וכולם דיברו, אני ראיתי ריקי לייק וגיא נראה עייף מאוד.

בערך בארבע חזרתי הבייתה.

וכאמור, קמתי לפני שעה, הלכתי למחשב כי הייתי צריכה לדבר עם שירן שהתקשרה, כל המספרים של כולם נמצאים בזיכרון של הסלולרי, ואחותי לקחה את הסלולרי איתה לת"א. היא נמצאת בתחרות קארטה ארצית, והיא זכתה מקום רביעי בקאטות! כבוד לילדה.

ודיברתי עם שירן בקשר לביולוגיה ולביוטופ ארור, וחיכתה לי הפתעה אצל פרג, ואני חושבת שאני אלך לאכול צהריים ולהתקלח כי אני  נראית זוועה.

יומטוב.

את רוב יום שישי העברתי בעשיית כלום. הייתי נורא עייפה, אבל לא הצלחתי לישון, ולכן הייתי סהרורית במקצת.

בערב דרור הזמין את כולנו אליו, כי אמא שלו ואחותו נסעו לחופש או משהו כזה.

בגלל שהוא גר נורא רחוק, בקצה השני של עירי הנחמדה, וזה בערך שלושת רבעי שעה – שעה הליכה ברגל, קבעתי עם עמרי מוקדם יחסית, אבל כמובן, לא הייתי מוכנה בזמן.  הוא התקשר אליי ואני עוד התאפרתי, אז אמרתי לו לעלות אליי, ולקח לי זמן עד שסיימתי להתארגן, ואז עברנו אצלו בבית (הוא גר שני בתים ממני) כי הוא רצה לקחת מעיל, ואז נפגשנו עם ערן, ואז היינו צריכים לפגוש את אלון ואז את גיא, והיינו צריכים ללכת עד אליו, והם הלכו נורא מהר וכאבו לי הרגליים כי הייתי על עקבים (עד עכשיו קשה לי לדרוך), וזה לקח הרבה זמן.

אבל בסוף הגענו בשלום, והיו אצלו רועי, תום (פעם היה ידיד טוב שלי, הקשר נותק כמעט לחלוטין, מפאת הנסיבות יוצא לנו לומר כמה מילים וזה רק אם יש עוד אנשים לידנו, אה והוא עזר לי בטיול השנתי. עזבו, סיפור ארוך ומתוסבך ושייך לכיתה ט', אין לי כוח להיכנס לזה), עוד שתי בנות: טלי ואולגה, עדי והחברה שלו ואדיר והחברה שלו. בחיי, נמאס לי לראות אותם. הנוכחות שלהם פשוט מעיקה עליי. אני מרגישה ממש חנוקה, שאני חייבת אוויר או לחילופין סיגריה. עובדה כשהם הלכו הרגשתי הרבה יותר טוב, הרבה יותר משוחררת. אני גם ככה לא יכולה להגדיר לעצמי מה אני מרגישה כלפיו, מצד אחד מפריע לי לא לדבר איתו נגיד באיי סי קיו, אבל מצד שני זה לא מפריע לי.

בכל מקרה התקשרתי למור לברר היכן היא, ואז אני ודרור הלכנו להביא את מור כי היא הסתסבכה בדרך. ואז עמדנו בסלון ודיברנו, ואח"כ ישבנו, ואני ורועי דיברנו על לנסוע לת"א יום שני (האמ מפגש),זה דיי מסתדר לי מבחינה תקציבית, אבל לא בטוח כלום, ואז יצאנו החוצה למרפסת אני, רועי ומור, ואח"כ באיזה שלב יצאנו, ואז אני ומור נכנסנו למרפסת, ואז אלון בא, ואז נעלו אותנו במפרסת מבחוץ, ואז איכשהו ערן נכנס, ואח"כ גם מורן, וזה היה מצחיק. בערך באותו זמן באו חופית ורויטל. בכל מקרה, מי שהיו מבחוץ צחקו עלינו ועשו לנו פרצופים, וכך גם אנחנו עשינו עד שיצאנו החוצה.

אח"כ סתם הסתובבנו בסלון, אכלנו, שתינו, שתיתי רבע בקבוק בירהJ, שמענו מוזיקה, ועשינו שטויות.

בסוף הערב ישבתי ליד המחשב וסתם הורדתי לדרור שירים נורמליים.

בערך בחמש בבוקר הייתי בבית.

היום ניסיתי לישון, ולא כל כך הצלחתי. כל פעם התעוררתי ונרדמתי, עד שבערך בשתיים בצהריים נמאס לי והחלטתי לקום מהמיטה ולאכול צהריים. ואז ראיתי עם האחיות שלי את "שרק 2" במחשב, וגם חלק מהופעת האנפלאגד של היהודים.

אחרי הצהריים נסענו לסבתא רבא שלי (סבתא של אמא שלי) וגם סבא וסבתא שלי היו. והדלקנו את החנוכייה והיה נחמד....

מי הבן אדם שהכי מעצבן אותך בעולם?  

נודניקים מהשכבה שלי.

מי הבן אדם שיכול בכל מצב לעשות אותך שמח?
החברות שלי.
מה את עושה כשאת עצובה? 
בוכה, ישנה, שומעת מוזיקה, כותבת.
מה הדבר הכי משמח שקרה לך בחיים?
נולדתי!
מה הדבר הכי קיצוני שעשית כשהיית עצבני?
ניסיתי להתאבד.
מהי פליטת הפה הכי מטופשת שלך? 
היו יותר מדיי כאלו.
על מה עד היום אתה מצטער?
על זה שאני ביצ'ית לפעמים.

איך התחברת לחברה הראשונה שלך?
 בגן הילדים. קראו לה עינב.... אבל אני לא זוכרת אם הכרתי את חופית לפני או באותו זמן או אחרי.
איך התחברת לחברה הכי טובה שלך נכון לעכשיו?
עם הילה – בבית ספר, היינו באותה כיתה. (עד עכשיו אנחנו באותה כיתה). ועם מור – הכרתי אותה דרך אדיר, התחלנו לדבר באיי סי קיו.....
האם אי פעם היה לך מקרה שחברה שלך בגדה בך באיזושהי צורה, איך ואיך זה השפיע עליך?
לא, אבל היו פעמים שכעסתי על החברות שלי נורא.

 אם היתה לך חברה שאת כבר לא חברה שלה, למה, והאם את מצטערת?
לא מצטערת.
מהן התכונות שאת הכי מעריכה בחברה הטובה שלך ומהן התכונות שאת פחות אוהבת?
 אני אוהבת את כל התכונות שלהןJ
כמה אחים ו\או אחיות יש לך ובני כמה הם?
שתי אחיות. אחת בת 14 והשנייה עוד חודש בת 12.
באיזה יחסים את עם האחים שלך?

טובים.
אם אחותך/ אח שלך, לא היה קרוב משפחה, אלא סתם מישהו בן גילך, האם היית מתחברת איתה/איתו, ולמה?
כן, למה לא?
כמה קרובה את להורים שלך?
 קרובה בצורה סבירה.
האם היית רוצה לשנות משהו במשפחה שלך?
פולניותJ
1. מיהו הבנאדם בו פגעת הכי הרבה לדעתך?
אממממ לא יודעת....
2. החבר או חברה מאוד טובים וקרובים שלך משתמשים באלכוהול או סמים באופן קבוע. מה תעשי?

באמת שאני לא יודעת.
3. יש לך ידיד מאוד מאוד מאוד טוב. יום אחד את מגלה שהוא לא סיפר לך את כל האמת על עצמו- הוא הומו והסביבה בה את חיה לא ממש אוהבת הומואים, איך תגיבי?
זה לא ממש ישנה לי. אני אוהבת אנשים בגלל  האופי שלהם, ולא בגלל ההעדפות המיניות שלהם. אם אותו ידיד הוא ידיד טוב שלי, אני אמשיך להיות ידידה שלו, ממש לא מעניין אותי למי הוא נמשך.
4. יום אחד את מגלה שלחברה הכי טובה שלך יש איידס- האם תנתקי את הקשר?
ממש לא.
5. מהו הפשע האיום ביותר לדעתך?
רצח.
6. את מאוהבת בבחור, אבל את יודעת שהוא לא אוהב אותך ואין לכם סיכוי ביחד. פתאום את מגלה שהחברה הכי טובה שלך גם אוהבת את אותו הבחור. מה תעשי? תסכימי שהם יהיו חברים?
 בטח, אני רק אגזור לה את כל השיערות מהראש.
7. סמים- מה עמדתך?
נגד.
8. האם קנית פעם בגד בידיעה שלא תלבשי אותו יותר מפעמיים? אם כן, איזה?
 כן.
9. בליינד-דייט- בעד או נגד? 
 נגד.
10. מהו החפץ שהכי חשוב לך?
המחשב, הדיסקמן.

11. מה המעשה הכי נועז שעשית בחייך?
להשתכר לפני מגן בכימיה.
12. מה היה המעשה שהכי השפיע עלייך?
היו הרבה...
אני אוהבת אנשים ש...
שהם בני אדם והם נחמדים.
אני מתעצבנת כש...

מציקים לי.

אני מרגישה במיטבי כשאנשים...
 מחמיאים לי, מעריכים אותי.
קשה לי...
עם זכרונות.
אף פעם לא...
לקחתי סמים?
הדבר שהכי מדאיג אותי הוא...
שאני אהייה שמנה:/
הלוואי שהייתי יותר...
בטוחה בעצמי ומעריכה את עצמי.
ופחות...
ביישנית וסגורה.
יום אחד אני...

אפרוש כנפיים?:)

נלקח מהבלוג הזה.

אין לי ממש מה לכתוב, פשוט נורא משעמם לי.

הגיע כבר חופש, ודווקא כשיש לי את כל הזמן שבעולם, אני נתקעת בלי שום דבר לעשות.

חוקי מרפי הארורים.

אז אתמול רוב אחרי הצהריים ישנתי, ובאחד וחצי בלילה הלכתי לישון שוב, והיום קמתי בשתיים וחצי בצהריים.

וחוץ מלנקות את החדר שלי ואת הארון לא עשיתי כלום.

והנה, שוב אני עושה שום דבר, בוהה בבלוג שלי, וחושבת כמה הוא מכוער ואיך הוא התעוות.

וקיבלתי מחזור, אחרי איחור של חודש ויום. בכל מקרה, עם אולג אני לא מתכוונת להיפגש שוב. זה היה סתם דפוק מצידי, חודש שלא שמעתי ממנו ולמען האמת לא אכפת לי ממנו כל כך.

עכשיו אני מחכה לאביר על הסוס הלבן, או על המרצדס הלבנה, או עם החמור המדבר, שיגיע. שיגיע ה"מישהו היותר טוב" שכולם כל כך אומרים שמגיע לי. אולי לא מגיע לי.

אבל אני מתחילה להתגעגע לזה. אפילו כשאני חושבת על להיות עם מישהו זה גם אומר לי אוטומתית "כאב ראש", אבל עדיין.

והשמנתי, וגם חופית טרחה להגיד לי את זה. אני מרגישה את עצמי תופחת לאט לאט.... איכס זה מגעיל אותי לחשוב על זה.

אוף, אני נורא שלילית היום.

אוף, אני כל כך עייפה. אני ממש מותשת.

ביום ראשון באתי לבית ספר למרות שהיה לי יום חופשי, הייתי צריכה לעשות בדיקות למים מהתצפית של הביוטופ, והלבורנטית כמעט אכלה אותי.

ביום שני קמתי ברבע לעשר בבוקר – איזה כיף! התארגנתי לי בנחת ובשקט, אני אוהבת להיות לבד בבית, כי בדרך כלל כולם פה בבית והם עושים לי רעש.

באתי ב-12 לבית ספר, והיה לנו מבחן בחיבור, והוא היה דיי קליל, אם כי מעצבן במעט.

הבעייה עם חיבור היא שחייבים לכתוב בכללים ובסגנון מאוד ברור, ויש לי סגנון כתיבה אישי משלי, וזה אשכרה מעצבן.

אחרי זה היה לנו ספורט, ולא עשיתי משהו, כי זה שיעורי השלמות.

ואחרי הצהריים שוב הייתה לי פסיכולוגית, פגישה שנייה ואחרונה. אני גם ככה לא מדברת הרבה, וכל מה שחשבתי שבעצם כל מה שאני אומרת אני יכולה להגיד לחברות שלי, או לכתוב כאן בבלוג, וזה סתם עצבן אותי. ואז היא שאלה אם אני חושבת שזה עוזר לי, אז אמרתי לה את המשפט הנ"ל.

זה לא הועיל ולא הזיק, אני לא רואה שום טעם בלהמשיך. 

אח"כ בערב כשדיברתי עם אדיר וסיפרתי לו, אז הוא התחיל להגיד שיש לי בעיות, וזה כל כך העלה לי את הסעיף, כמעט אמרתי לו שהוא האשם בבעיות שלי.  הוא כזה פוץ מעצבן לפעמים.

אני יודעת טוב מאוד מה הבעיות שלי, אבל אני לא חושבת שמישהו באמת יכול לפתור לי אותן.

היום היה לי מבחן באנגלית, והוא היה קל, אבל כמובן שאני לא אקבל מעל 80, כי זה הגורל הדפוק שלי. גיליתי שלוש שגיאות ממש ממש מטומטמות, והיה לי לכתוב מכתב לא רשמי על שיעורי נהיגה. ואני לא לומדת נהיגה ככה שאין לי מושג מה קורה בשיעור.... אבל איכשהו הצלחתי לחרבש משהו.

והיום ישנתי קצת, אבל בעיקר השלמתי חומר במתמטיקה מאדיר, לא שהבנתי משהו.

ואני ממש אוהבת את השיר הזה. ממש התחברתי אליו.

ממחר חופש!!!!

האם יש לך אוסף? אם כן, איזה?


אוסף של תחתונים וחזיות:)

האם אתה מתעניין באוסף שלך מעבר לפריטים (כתבות על הנושא, למשל)?

כן, אין לי בעייה לקרוא כתבות על לבני נשים או לעיין בקטלוגים....

האם יש לך אוסף בעל 100 או יותר פריטים?

עדיין לא הגעתי ל-100 חזיות או ל-100 תחתונים.

האם יש לך אוסף בולים?

לא.

מי מביא לך את הפריטים לאוסף?

אמא!

יש לך כמה פריטים שאתה אוהב במיוחד באוסף? אם כן, תאר אותם.


סוטים, אני לא הולכת לתאר לכם את החזיות או את התחתונים שלי.

אוף.

משעמם לי וקר לי ואני רעבה.

היום בבוקר הלכתי לשעה אחת של ספרות, ואחריה הלכתי להילה. היא צילמה אותי המון תמונות ובכל מיני פוזות, על רקע החדר הכחול היפה שלה (היא הכריחה אותי לכתוב), וגם ביחד עם תקווה הבובת פרה פרווה שלה ועם טאז. (גם את זה היא התעקשה שאכתוב). התמונות יהיו כאן בסוף הפוסט.

אחרי התמונות ואחרי שהתלהבנו מספיק, הלכנו להסתובב בקריון, ואז חזרתי להילה ודפקתי אצלה התנחלות.

היום בערב נסענו לסבתא לארוחת ערב, וגם הדודים שלי היו. הבן דוד התינוק שלי ממש מתוק, הוא ממש גדל, והוא יודע ללכת כבר, והוא גם לא מפסיק לחייך.

היה ממש נחמד, וחזרנו לא מזמן, למי שתוהה למה אני פה. כולם יצאו לסרט, ולא מזמן מור התקשרה אליי ואמרה שהם הולכים לשבת בארומה, אבל אין לי ממש כוחות לצאת עכשיו, בלילה, בקור, לבד, בשביל איזה שעה וחצי בארומה.

נראה לי שעוד מעט אני הולכת להסיר איפור, להיכנס לפיג'מה, להתרכבל בפוך ולקרוא את עיתוני סוף השבוע ואז לישון.

והנה התמונות שלי: