באמת צריך להגיד לי כל הכבוד. פוסט שלישי (!!!) היום.

מאחר וקרו כמה דברים.........אבל בואו נתחיל מההתחלה:

שיעור היסטוריה. עם "פילפילרסקי". יש לה חתיכת קלבסה על הראש. איכס. אני לא מקשיבה לה אף פעם. אני פותחת את התיק בחדווה ומגלה ש....אין לי קלמר. וואט דה פאק קרה לקלמר שלי? מסתבר ששכחתי אותו. כל הכבוד לי. באמת כל הכבוד. שנוררתי משרוטה עט עפרון. במשך כל השיעור סתם הסתכלתי לשרוטה ביומן. יש לה יומן מעניין מאחר וכתובות בו שטויות והיא רושמת בו הכל!!! הוא יותר יומן חיים מאשר סתם יומן לכתיבת שיעורי בית. בהפסקת עשר אני וים עולות למעלה, לעבר י'3 הידועה לשמצה, שם לומדים חברינו היקרים מאריוס, מותק, נתי, עיניים כחולות, דנדו'ש ועוד כהנה וכהנה ילדים שהם פשוט לא מספיק חשובים כדי שאני אכתוב אותם בבלוגי היקר. במסדרון למעלה אנחנו פוגשות את "שדונית" ואת סנוב וחתיך. חיבוק+נשיקה לשדונית. זה דיי מצחיק, כי אף פעם לא חשבתי שאני אהייה איתה בקשר כלשהו, כי תמיד היא עשתה עליי רושם של פרחה מגעילה. אבל נוכחתי לדעת שלא. ההפסקה חולפת מהר, כולל שיעור היסטוריה. שיעור יהדות "מרתק" ואחריו שעתיים מייגעות של כימיה. כל היום מאריוס הציק לי שהוא הולך ל"חמוד" והוא מסדר אותו בשבילי.

חמש אחה"צ. מאריוס מתקשר. אבל אני מתקלחת (טוב נו סוף החודש צריך) לבסוף אני מחזירה לו צלצול והוא אומר לי שהוא עם ה"חמוד". עכשיו אני אסביר מאיפה הם מכירים : הם ביחד במחוייבות האישית בספרייה. מאריוס אמר לי שהוא הולך לסדר לי יציאה איתו. איימתי עליו שלא יעז. אבל הוא העז. אחרי חצי שעה בערך מאריוס מתקשר ואומר לי שהוא לא בעניין. כי הוא דלוק על מישהי אחרת. מאריוס אמר שיכול להיות שהוא דלוק עליי והוא פשוט לא מקשר בין הפנים לשם. טיפשי למדיי. בכל אופן אמרתי לו "סבבה". וזה מה שהרגשתי. אני לא מרגישה עצובה או משהו כזה. כאילו חפיף. (באמת שאני לא מאוכזבת!). כנראה זו סתם הייתה הידלקות. אבל אין לי מושג מה מאריוס אמר לו בדיוק.....אני חושבת שאני אלך אל "חמוד" ואגיד לו שמאריוס סתם מזיין את השכל...אני פשוט אגיד לו שאני כולה אמרתי שהוא חמוד (החמוד כן) ושמאריוס החליט שאני דלוקה עליו ועשה מזה סיפור גדול (הוא באמת עשה חתיכת סיפור)....ושאני לא רציתי בכלל שמאריוס יסדר לי אותו. כי לא יודעת, בטח יהיו פאדיחות ולא נעים.

דיברתי עם עיניים כחולות. תוכן השיחה:

עיניים כחולות

דברי...

אני

טוב הוא לא בעניין

עיניים כחולות :

איך את יודעת?

אני

מ___(מאריוס)

אני חושבת ש___(מאריוס) שאל אותו

אני לא יודעת מה הוא אמר לו בדיוק

אבל הוא לא בעניין

כי הוא דלוק על מישהי אחרת

עיניים כחולות

 המבטים? והמחמאות?

אני

אין לי מושג

____(מאריוס)אמר שיכול להיות שהוא לא מקשר בין הפנים לשם

לא יודעת

זה נשמע ממש ממש מוזר

עיניים כחולות

אני תיכף בא

אני

אוקיי.....

והוא לא חזר. אז ממש לא היה לי כוח לחכות עד שהוא יחזור.

דיברתי גם עם מאריוס על הנושא הזה ועל עוד נושאים אחרים:

מאריוס

היי

אני

מה המצב?

מאריוס

את מדוכאת?

אני

לא...

למה שאני אהייה מדוכאת?

מאריוס  

בגלל ___(החמוד)

אני

לא......

אני לא מדוכאת בגלל דבר פעוט כמו זה

מאריוס

או קיי

אני

מה רצית שאני אבכה על מר גורלי?

מאריוס

לא חס ושלום....

אני

נו זהו

זה לא ממש שאהבתי אותו

זו סתם הייתה מין הידלקות קטנה שעוברת

מאריוס

אבל זה ___(החמוד) הוא נראה כמו נעל!!!!!!

אני

למה נראה כמו נעל?

לפחות הוא נראה יותר טוב מ___(האקס)......

טוב נו הוא קצת ארוך

מאריוס

וממני?

אני

לא.......

אני

"מאריוס"?

מאריוס

כן

מאריוס

צאי מהאוקיופייד

אני

הנה!

אני

נו __(מאריוס) מה חדש?

מאריוס

כלום

מאריוס

אני מבין ש___(עיניים כחולות) הגיע כבר למעמד שלי, וכבר עבר אותי אפילו

אני

למה?

אני

למה אתה מתכוון?

מאריוס

את מספרת לו לפני.....

אני

כי פחדתי שתספר את זה לכולם

מאריוס

נו זהו את לא סמכת עלי יותר

אני

אני סומכת עליך

פשוט היו כמה פעמים שביקשתי ממך לא לספר דברים וכן סיפרת

מאריוס

כמו???

אני

למשל שאני ו___(האקס) נפרדנו

אמרתי לך לא לספר

וכן סיפרת

מאריוס

מה??????? אני סיפרתי את זה רק למי שידע כבר....

אני

לא נכון

אתה סיפרת ל___(מותק) ו__(נתי) והן לא ידעו

וחוץ מזה, אתה הבן אדם השלישי שסיפרתי לו

אני

אז....

מאריוס

זה עדיין לא ראשון! מי היו לפני?

אני

___(ים)  ו____(החברה הכי טובה שלי)

ולא ממש סיפרתי להן

הן ראו שהוא נפרד ממני.....אז הן כבר ידעו

זה היה בבית ספר והן הרגיעו אותי

מאריוס

טוב

אני

אבל עובדה שסיפרתי לך....

ואתה יודע יצא מזה טוב

לפחות אני יודעת שהוא דלוק על מישהי אחרת

מאריוס

את רואה

אני

נו כן

מה אתה מקנא ב___(עיניים כחולות) עכשיו?

מאריוס

לא ממש כי גם ככה אין לך מי יודע מה , מה לספר.....

חוץ מזה נראה לי שאת דלוקה על ___(עיניים כחולות) בכלל, אני אנסה לשדך לך אותו

אני

מההה?

איך הגעת לזה?

מאריוס

ככה זה נראה

אני

זה עדיין לא אומר שאני דלוקה עליו

אני אוהבת אותו בתור ידיד

והוא גם מחשיב אותי בתור ידידה שלו

וזהו

יותר מזה אין כלום

מאריוס

לי נראה ישכול להיות

אני

שמה?

שאני דלוקה עליו?

שהוא דלוק עליי?

מאריוס

גם וגם

אני

אנחנו רק ידידים טובים ___(מאריוס)....

זה הכל........

כמו שאני ואתה ידידים ולא יותר מזה

וזהו......עד לפה.

אני מחכה למחר. מחר הולכים לראות את "הצלצול".

מתי יהייה מחר?

שלב הסקת המסקנות:

1. משהו מוזר קורה עם "חמוד". יכול להיות שדמיינתי הכל. יכול להיות שהוא סתם ניסה להיות נחמד. ויכול להיות...הכל.
   
   
2.  זה שמאריוס ניסה לשדך לי אותו, דווקא היה רעיון טוב. לפחות אני יודעת איפה אני עומדת......וזה היה מונע ממני להתאהב בו יותר ולהתאכזב בסופו של דבר.
   
   
3. "עיניים כחולות" לא חוזר!! (עד לרגע כתיבת שורות אלו) מעניין לאן הוא נעלם.....
   
   
4. אני ועיניים כחולות נראים מאוהבים. לא נראה לי.......
   
   
5. מאריוס מקנא. מאוד.
   
   
6. עדיף מאוד שהוא לא ינסה לשדך.....פשוט...עדיף ככה.

> It's Friday night and you are driving your car.

> ( what kind of car are you driving?)

> (YOU ARE THE DRIVER!!!)

> You can only have FOUR other people

> in the car with you.

> ( who is in the car with you?)

> As you drive, you and your friends

> start chillin to some music.

> ( what song are you all listening to?)

> So, there you are chillin to some music

> with four other people

> all of a sudden this crazy driver hits

> you in the back!

> You are flying down the road out of control.

> You hit a speed bump and the car flips and lands upside-down in the grass

beside the road.

> You lay there crying because

> you are in so much pain

> You hear nothing but silence.

> silence

> silence

> silence.

> You try to yell out to your friends,

> but you are in so much pain and shock

> the words won't come out.

> You lay there for about 2 minutes,

> but to you it seems like 60 minutes.

> You finally hear something.

> You hear the ambulance and you

> have never felt more relieved.

> You lay there, still in the car, thinkin about your

> family,

> friends,

> School,

> past holidays,

> old friends,

> old lovers

> You start to pray for the other people in

> the car and for yourself.

> The paramedics get you out of the car,

> put you on a stretcher, and then

> into the ambulance.

> you see nothing and hear nothing

> but a void....you are alone

> You don't get a chance to see the other

> people that were in the car with you

> As they drive to the hospital,

> you pray and think to yourself

> "Am I going to die?

> Where are my friends?

> Are they okay?

> What's going to happen to me.......?

> Did you die or not?

> What happened to your friends that

> were in the car with you......?

> They all died.

> All of the other people in the car died.

> They are all gone.

> You'll never get to see them again.

> As for you...

> you died too.

> Wait you were just imagining....right ?

> But what if it were real?

> What if it really happened to you?

> Think about it

> That car was the LAST car you

> were EVER in with your friends.

> Those four people were the

> LAST people you EVER saw.

> Did you pick the four people in the

> car with you wisely...

> or do you wish that someone else

> was in the car with you?

> The song you were chillin to was the

> LAST song you EVER heard.

> Don't you wish you could have had the chance to

> tell everyone you loved them?

> Don't you wish you could have told your parents

> you loved them one last time?

> Don't you wish you could have

> kissed your boy/girlfriend one last time?

> Don't you wish you could have told

> your crush how much you loved them?

> Don't you wish you could hug your

> friends one last time?

> Don't you wish you had the chance

> to do all of those things?

> You still do.

> Send this email to everyone you love, hate,...

> friends, family, even enemies.

> Just send this to everyone you know.

> This really didn't happen to you.

> But, pray for all of the people that it DID happen to

> AND remember this quote:

> "Live every day to its fullest......"

> and when someone says that they love you,

> know the meaning of it

> and mean

> it when you say it too.

> Send this to every one you care about before you lose you chance. If you

don't send this on and just delete it all it means is that your cold hearted

and emotoinless.

> Tell some one that you care.

> This is a magical friendship rose.

> You must pass this rose to

> at least five friends within

> an hour of receiving it.

> After you do, make a wish

> and your fondest wish shall come true!

> A true friend will send this rose back to you...

 
(חכו יש לי עוד בלוג בדרך...יש למה לצפות)
 

ביום שני בערב דנדו'ש ניהלה שיחה עם האקס....בקשר לדברים שהוא אמר למאריוס.

זו השיחה שהייתה להם:

האקס

סליחה מה שביני לבין חברים שלי זה עסק פרטי ואין על אחריותך לכעוס עלי על מה שאני אומר לחברים שלי כי הזה פרטי הפבטחתי לך שאני לא אגיד לך או ל.... משהו בפנים אבל זכותי המלאה להביע את דעתי לחברי ואני בטוח שהיא עושה את זה ואם את כועסת עלי בגלל זה אז זה כבר בעיה שלך

דנדוש

טוב....אז אחרי זה אל תתפלא למה אני כועסת...

האקס

סבבה

שאת לא תתלפאי למה אני מקלל אותה

מה שאמרתי ל____(השם של מאריוס) ענייני שלי ושלו מצטער... ואין לך זכות להתערב...

אני אמרתי לו תאמת ואם אין לה מה לחשוש מהאמת זה לא צריך להתריד אותה ולא אותך בכלל!

דנדו'ש

אני לא מוצאת שום סיבה למה אתה מקלל אותה אבל נו טוב...אם זה מה שאתה רוצה לעשות..

תהנה....אבל בבקשה תחזור לכיתה א' לפני כן.....

ומה קשור להתערב?!

האקס

עכשיו אני צריך לזוז...

מצטער אם את רוצה להתדיין על זה אז רק בפנים מול פנים ככה אני לא מוכן אולי אז אני אשמע אותך גם אומרת שלום

זאת תוכן השיחה. עם כל טעויות הכתיב שלו! בחיי הוא ממש ממש טיפש! צריך לחזור לכיתה א'!  ועוד כל השקרים המתוחכמים שלו! כל הכבוד! אני ממש ממש לא יודעת מה הוא אמר למאריוס וזה גם לא מעניין אותי!  בעצם כן...כדי שאני אוכל לצחוק עליו ולהגיד לו בפרצוף מה אני חושבת עליו! העיקר שאני יודעת מה ומי אני, וכולם יודעים, וכמעט כולם בשכבה שלי שונאים אותו, וכנראה שתמיד יהייה את הדביל הזה שיאמין לשטויות שלו. ובמקרה הזה זה מאריוס שבמילא רוב האומה לא סובלת ואת אף אחד זה לא מעניין מה הוא חושב. סבבה. שיאמין למי שהוא רוצה!!!

אחותי סיפרה לי משהו מאוד מצחיק :  יש לה חברה שהמשפחה שלה לא עונה לטלפון בזמן הארוחות, בערב  (שהילדים לבד), וגם בערב שהילדים לא לבד (אבל היא לא בטוחה בקשר לזה).  זה ממש מצחיק. אם זו המשפחה שמתקשרת הם משאירים להם הודעה במזכירה ואז הם עונים.....פחחחחח.

אההה גם הקרצייה דיבר איתי. מדיי פעם הוא נזכר בי ושולח לי הודעות....אני עונה בקרירות.

יום שלישי בבוקר היה שטוף שמש יחסית ללילה- שהיה גשום וסוער למדיי. מעניין איך מרגישים האנשים בירושלים ובצפון הרחוק. .במשך היום היו קצת ברקים ורעמים ונהייה יותר ויותר קר. שבאתי בבוקר לשיעור ביולוגיה- שוב אין שולחן. בחיי הבית ספר הזה לוקה בחסר עם שולחנות. אז ישבתי ליד "קול פעמונים" (שוב- אל תשאלו). ותפסתי למישהי את המקום באותו הזמן אבל לא משנה....הקיצר היא התכתבה קצת עם "חמוד".  היא דיי הבינה שאני דלוקה עליו. אז היא אמרה לו שאני אמרתי שהוא לא מכוער ואפילו חמוד (זה בקשר לאיזה נושא שהם דיברו), והיא שאלה אותו מה דעתו עליי.  אז בהתחלה הוא כתב "אני לא יודע" ומחק....ואז כתב "זה לא עניינך"...מזה אמור להביע? כאילו שיש לו דעה חיובית או שלילית עליי? "קול פעמונים" אומרת שיכול להיות שהוא חושב שאני חמודה...אבל מאיפה לי לדעת? בכלל אני והיא דיברנו הרבה בשיעור והמורה העירה לנו פעמיים. בשיעור תנ"ך היה הכי מצחיק. המורה עשתה לנו שיעור בחינוך מיני. כן כן. למדנו על החטאים של מנשה ואחד מהם שהוא "עונן" אז המורה הסבירה לנו שזה לא "אונן" והיא אמרה שאוננות זה גם נחשב לחטא וזה אסור כי אסור לשפוך זרע לשווא. והיא הסבירה לנו גם על הנידה של הנשים החרדיות, שאחרי המחזור הן הולכות למקווה כי הן טמאות ועוד כהנה וכהנה דברים. זה היה שיעור כל כך מצחיק! למען האמת, את כל הדברים האלו ידעתי מקודם......  אחותי בכיתה ז' והיא צריכה לעשות ריקוד לספורט...ואחותי שונאת את הדברים האלו. אז היא עושה קאטה. היא לומדת  קראטה כבר שנה שביעית ויש לה חגורה שחורה...היא נראית עדינה כזו אבל מבפנים...היא לא....הקיצר היא עושה קאטה בשילוב מוזיקה וזה יצא מזה יפה....חבל"ז. למתמטיקה לא למדתי בגרוש. אני העדפתי להסתמך על המזל ועל דף נוסחאות...וגם על השכל.. בערב דנדו'ש שלחה לי תמונות של ילדים מהשכבה. מצחיקולה.

דיברתי גם עם מאריוס בקשר לדברים שהאקס אמר עליי..זו תוכן השיחה:

אני

חה חה חה

שמעתי מדברים מדנדו'ש בקשר אליך

מאריוס

מה שמעת?

מאריוס

????

אני

למשל

כל מיני דברים ש___(האקס) אמר עליי

ואתה מאמין לו

מאריוס:

ממי שמעת את זה?

אני

מדנדו'ש

מאריוס

א' ___(האקס) באמת אמר עליי דברים וזה לא סוד

מאריוס

ב' אני לא סיפרתי לדנדו'ש כלום

מאריוס

ג' זכותי לבחור למה להאמין ולמה לא

אני

אני יודעת ש___(האקס) אמר עליי דברים

רק משום מה לא נראה לי שהם נכונים כל כך

ת'אמת לא ממש מעניין אותי מה הוא אמר עליי

אבל מעצבן אותי שאתה מאמין לזה שאני "זונה מוצצת בולעת" ואלוהים יודע מה עוד

מאריוס

אני אל אמרתי עלייך שאת זונה שאת מוצצת או בולעת....

מאריוס

לא

אני

לא אמרתי שאמרת

אמרתי שאתה מאמין לזה

מאריוס

לא נראה לי של___(האקס) יש סיבה לשקר ועוד לחבר שלו

אני

לי דווקא נראה שכן

הרי אין לו מה להגיד עליי...אז הוא אומר עליי שקרים

אני נראית לך זונה?

אני נראית לך בולעת?

ותתפלא ___(האקס)  משקר

כמו שהוא הלך למועדון ב___(מקום מסויים...הוא סיפר שהוא הלך לאיזה מועדון במקום שאין בו מועדון בכלל והוא השתכר ושכב עם מישהי...וזה היה בכיתה ו'...שקרן פתולוגי)

מאריוס

תראי אני לא יודע את המאת ואני לא מסיק מסקנות, פשוט נראה לי שאת יותר ממורמרת ממנו אז נראה לי שלך יש סיבה יותר טובה לשק

מאריוס

לשקר

אני

אני לא ממורמרת ממנו

זה דבר ראשון

שכחתי התגברתי יש לי בכלל מישהו אחר על הכוונת

אני לא משקרת בקשר לכלום.

אני אומרת את האמת.

והוא באמת שקרן

אני באמת לא בולעת

איכס

ומכאן זה המשיך...הוא שאל במי אני מאוהבת....ואחרי שהוא לחץ עליי וסיפר לי כמה דברים....ואז סיפרתי לו. הוא הגיב בצורה לא טובה. הוא אמר שהוא ילד מסכן ועזוב שלא מתקלח והוא דוחה.....והוא אומר לי את זה בתור חבר.....אבל בתור חבר הוא אמר שיש לו דיבור איתו והוא יסדר לי אותו....יופי...פאדיחות....

אתמול הגעתי למסקנה שקשה לי לקום בבוקר. אני פשוט לא מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה. בסופו של דבר קמתי. בדרך לבית ספר הלכתי עם "דחליל" ילד מעצבן למדיי שאוהב להציק לי ולים ביחד עם חברים השוטים שלו. בשיעור אנגלית כמעט נרדמתי לא היה לי שולחן בתור התחלה לשם שינוי. אז ישבתי ליד ילד אחד מהכיתה שלי. גם ככה לא עשינו משהו מיוחד.

היה המבחן במתמטיקה אתמול. היה סביר.....אני יודעת, אני חושבת שאני אוציא 40 עשיתי מכל תרגיל חצי.....הייתה דיאגרמת מקלות והיא לא הייתה מובנת בגרוש! התחלתי לנחש! אז אין לי מושג אם עשיתי נכון או לא....והיה עוד איזה תרגיל שיצאו לי מספרים לא הגיוניים כמו 11 אלף......זה היה נורא. דווקא את השאלה בטריגו פתרתי נורמלי.....בהנחה שלא התבלבלתי בין הסינוס לטנגצים.... העדפתי לא לבדוק את השאלה הזו כי ידעתי שאני אמצא טעויות....אז פשוט השארתי את זה ככה. הרבה ילדים מההקבצה לא הצליחו ונראה לי כולנו עומדים להיכשל.. ילדים מ4 יחידות באו לעשות אצלנו בהקבצה את המבחן. כולל האקס. הוא ישב קרוב אליי ואכל חתיכת שוקולד ענק. וכמה ערסים צחקו עליו. מגיע לו. לידי התיישב "זה שלא מחליף תחתונים". הוא חבר הכי טוב של האקס והוא מחליף תחתונים כל שלושה ארבעה ימים,והוא מתקלח כל יום, מכאן נובע >>>> הוא לובש את התחתונים על הגוף הנקי. וחוץ מזה, יש לו בערך חמישה בוקסרים בארון, כי את כל התחתונים שלו הוא נתן לאחיו. (אני לא אמרתי לכם לקרוא את זה בשעת הארוחה) בסוף המבחן האקס בא אל "זה שלא מחליף תחתונים" ואמר לו שהוא לא הצליח כלום. מגיע לו. אבל אני לא יודעת אם הוא סתם אמר או שהוא באמת התכוון..... כי זה מין כלל כזה אצלנו בשכבה בימים של מבחנים ובעיקר מבחנים במתמטיקה, ככל  שלפני המבחן תראה יותר לחוץ, ויותר תגיד "לא למדתי ואני לא יודע כלום" וככל שאחרי המבחן תגיד כמה שיותר "היה מבחן מזה קשה" ; "לא הצלחתי כלום"; "היה לי בלק-אאוט"; "הגיאומטרייה הלך לי גרוע"; "עשיתי רק חצי"; "ניחשתי"; "היה חומר שלא למדנו" (במקרים מיוחדים אפשר אפילו לבכות)  וככל שתשווה עם אחרים עם אחרים את התשובות ואחרי זה תגיד "אני הולך להכשל" ותמלמל כמה "אוי אוי אוי" תוך כדי פרצופי כלב, ככה מעמדך החברתי יעלה, אנשים יהנהנו לך עם הראש וגידו "לא נורא, זה רק מבחן"  ואחרי זה, שתקבל 83, כולם יעריכו אותך כי הם יזכרו שהיה "מבחן נורא קשה" וש"לא ידעת כלום". וכל זה כמובן בלי קשר אם הלך לך במבחן טוב, גרוע או סביר.  למזלנו המורה לספרות שיחררה אותנו שעה יותר מוקדם. את כל שעות אחה"צ ביליתי בלמידה לבוחן בביוטכנולוגיה וללמידה למבחן בביולוגיה.

[תהיה קטנה: למה אנשים לא מבינים שאני נמצאת באנ איי זה אומר שאני באנ איי!!!]

אתמול בלילה דיברתי עם "עיניים כחולות" והוא אמר שזה שהוא אמר ל"קול פעמונים" שזה לא עניינה יכול להגיד שזה חיפה על משהו...כמו אהבה...ויכול להגיד שהוא דלוק עליי. גם ים חושבת ככה. 

טוב אני זזתי לשיעור היסטריה.

בוקר טוב כולם!

החלטתי להשקיע בבלוג הזה משתי סיבות:

1. אני שכחנית איומה. לפעמים קורים לי דברים ששווה לכתוב אותם, ואז אני פשוט שוכחת שאני מעדכנת. אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי שאני אכתוב לי דברים מעניינים ואז אני אעלה אותם לרשת. כמה אני אתמיד בזה אין לי מושג.
   
2. ייקח לי יותר משעה לכתוב. גם בגלל שאני על המחשב אני עושה מאה ואחת דברים בבת אחת (כזאת אני) וגם כי אני משנה את מה שאני כותבת, מוחקת וחושבת מה לכתוב וכו' וכו' ....אז אני קודם כותבת את הפוסט שלי בוורד, וזה דיי נחמד כי אפשר לשחק עם הצבעים והכל.

אז ביום שישי, אחרי שסיימתי לכתוב את הפוסט הקודם הלכתי לראות "ערב אדיר" ביחד עם אחותי. היה דווקא מצחיק. אחותי נרדמה והייתי צריכה להעיר אותה ולגרור אותה למיטה. בערך ב-11 ומשהו התחשק לי אוכל. בדר"כ שאני בלילה מול המחשב אני אוכלת איזה משהו קטן, אבל לא הפעם. לא התעצלתי והכנתי לי פרנץ' טוסט ואפילו הוספתי לי מלפפון בצד. היה טעים. המשכתי לגלוש עד בשתיים ועשרה ומשהו פרשתי למיטה.

בשבת קמתי בבוקר בערך בתשע. אבל לא התחשק לי לקום. אז נרדמתי שוב. וקמתי ונרדמתי שוב. בערך ב-12 התייאשתי וקמתי סופית. אבל ממש ממש לא התחשק לי לצאת מהמיטה. אז התכרבלתי לי מתחת לפוך ושמעתי גלג"לצ  ומדיי פעם העברתי לרדיו האזורי, שתמיד כל יום שבת משמיעים שם שירים ישנים. שמעתי שיר מאוד חמוד שנקרא   living next door to Alice    ומספר על בחור שבמשך 24 שנים היה מאוהב בשכנה שלו והיא עזבה. עצוב. קצת לפני 1 בצהריים קמתי ובדיוק ההורים שלי הלכו לחברים שלהם. (מי לעזאזל הולך לחברים בצהריים?!)  אחרי הקפה של הבוקר והסנדוויץ' (לחמנייה עם חומוס ופסטרמה אם אתם מתעקשים) התחלתי לנסות לשעשע את עצמי. זה היה קצת קשה. יש לי חיים משעממים למדיי.  פשוט שום דבר לא קורה בהם. אני ו"עיניים כחולות" מדברים על זה הרבה. אני רוצה להיות מיליונרית, לגור בניו יורק, לצאת למועדונים הכי נחשבים, ולהחליף חבר כל חודש. הוא רוצה להיות מיליונר, ולגור בהוואי ביחד עם הדולפינים. אני מציקה לו דיי הרבה באיי סי קיוJ יש כאלו שחושבים שאני אוהבת אותו, וזה באמת נכון. אני אוהבת אותו בתור ידיד. ילד כזה מתוק, כזה נשמה. בקיצור, במהלך ניסיונותיי לשעשוע עצמי קיפלתי כביסה (כדי שאמא שלי תשמח), סידרתי את כל הארון, החבאתי דברים שקשורים לאקס, עשיתי את תרגילי הספורט שלי, חיכיתי להורים שלי שיכינו לי ולאחותי ארוחת צהריים, (והם טרחו לחזור ב-4). הם אמרו לי שהבת של החברים שלהם שאלה מה איתי והיא מתגעגעת אליי...(כמה חמוד...או שלא). בערב היה יבש באיי סי קיו. דבר ראשון הפורום השכבתי לא פועל. הם מעבירים שרת. וממש ממש משעמם בלעדיו. אז דיברתי עם ילד אחד על "פודל". זאת ילדה מהשכבה שלי, שהייתה איתי בחטיבה לפני שנה.  לא יודעת מה פתאום התחלנו לדבר עליה. ("פודל" זה הכינוי שלה כי אמרו שחבר שלה קרא לה ככה). היא ילדה ממש זנותית. היא הולכת תמיד חשוף. עם כל הציצים שאין לה בחוץ. בטיול השנתי של כיתה ח' תפסו אותה חצי ערומה עם שלושה בנים מהכיתה שלי ואמרו שדחפו לה אצבעות.(אותם בנים הם מכוערים למדיי). לפני שנה היא נכנסה להיריון מהחבר המופרע שלה דאז והיא לא רצתה לעבור הפלה, אבל ההורים שלה הכריחו אותה. בטיול ל"לוחמי הגטאות" היא ישבה לידינו עם שתי חברות שלה. פוסטמה א' ופוסטמה ב'. אז "פודל" סיפרה שיש איזה מישהו שכל הזמן מתקשר ושואל אם אמא שלה בבית והיא לא רוצה שיבוא. אז פוסטמה א' אומרת לה "אם הוא ממשיך לדבר איתך על קונדומים תעיפי אותו לעזאזל" (או משהו כזה). אז פוסטמה ב' אומרת "זה לא אשמתו. זה היא משדרת לו את זה. זה אשמתה". יחסית לכיתת גמ"ר יש לה שכל. ה"פודל"  הזאת משדרת רק סקס והיא שוכבת עם כל אחד. ממש ממש מוכרת את הגוף שלה בזול. דוחה שכמותה.

יום ראשון אני מתעוררת, בקושי נפתחות לי העיניים. לבשתי את הטרנינג הכחול שלי ומשום מה נראה לי שהוא התכווץ לו בכביסה. אהה!!! היו לו כל מיני קפלים לא מחמיאים באזור המפשעה.....(סליחה שאני משתפת) ניסיתי לסדר את המכנס שיישב עליי כמו שצריך, אבל בסוף החלפתי לטרנינג השחור שלי. חצי שעה לקח לי להתלבש! קצת לפני שמונה שאני מורחת את המייק – אפ על הפרצוף הסלולרי מצלצל. מספר חסוי. או שזה החברה הכי טובה שלי או שזה "'קרצייה" אבל נראה לי יותר סביר שזו החברה הכי טובה שלי. היא אומרת לי לחזור לישון כי "פילפילרסקי" המחנכת שלי לא באה!!! יש לנו איתה שלוש שעות היום! אז החלטתי כבר להבריז מספורט ולבוא רק ב-12 לביולוגיה. התקשרתי לים וסיפרתי לה. היא נשמעה מאוד מרוצה אבל היא לא מבריזה מספורט.  היו לי 4 שעות פנויות. לישון לא חזרתי אז סתם הייתי במחשב ודיברתי עם ים, אני שלחתי לה שירים והיא שלחה לי בדיחות. ב-12 הגעתי לבית ספר.  ובדיוק המורה לביולוגיה נכנסה ו...אין לי שולחן. ניסיתי לאתר לי מקום לשבת, ואני רואה שליד ה"חמוד" יש מקום פנוי. אז ישבתי לידו. ים והחברה הכי טובה שלי התחילו לחייך לי חיוכים בעלי משמעות. הוא היה כזה מתוק!!!  דיברנו מדיי פעם בשיעור, הוא אמר שיש לבושם שלי ריח טוב (212 של קרולינה הררה למי שמתעניין) ושאלתי אותו איזה ילדה יפה יש במגמה שלנו, אז הוא אמר לי שתי שמות והוא אמר גם את השם שלי. אז אמרתי לו "אתה אומר את זה מתוך נימוס" אז הוא אומר "לא, אני רציני, נשבע" אבל עדיין אי אפשר לדעת.....ומה עוד הוא אמר? אהה שהוא שמע שהאקס היה זה שנפרד ממני הוא אמר  שהוא דפוק:) וסתם דיברנו...והוא אמר שהוא לא יודע כמה דברים בכימיה ושאל אם למדתי......האם הוא ניסה לרמוז לי משהו??? ובדרך הבייתה הוא הלך ביחד עם חבר שלו והוא הסתכל עליי מדיי פעםJ איזה מאמי!!! והייתה איזה פעם אחת שהוא הסתכל לי לתוך העיניים במבט כזה.....מלא משמעות.....הים עבר לי דיי מהר. אחה"צ למדתי לכימיה- עברתי על החומר, עברתי על הבגרויות ועל ספר שאלות רבות ברירה והרגשתי שהחומר נמצא לי במקום טוב במוח. בערב לנה סתם זיינה לי את השכל באיי סי קיו שהיא מאוהבת במישהו בשכבתנו  אבל היא מסרבת לומר מי זה. בערב התקשרה אליי "טיפשה". זאת אחת מהמגמה שלי והיא ממש מטומטמת, התחת שלה תמיד חורג מתחומי הכיסא, ויש לה קול מעצבן לאללה! אז סתם היא בלבלה לי את המוח על כימיה והיא אמרה שהיא חורשת וחורשת והיא לא יודעת למה היא נכשלת. מה היא רוצה שאני אגיד? "כאילו זה בגלל שאת  מטומטמת?!" דיברתי עם דנדו'ש והיא סיפרה לי על זה שהיא באה יום לפני לזה שהיא אוהבת ופתאום משום מקום היא החליטה שאני שונאת אותה...ולא חברה שלה.....ומתנהגת אליה פיכסה....אלוהים רציתי לשבור את המחשב! וזה לא נכון! אז שכנעתי אותה שאני באמת אוהבת אותה בתור חברה ושאני אשתגל להתנהג יפה. וסיפרתי ל"עיניים כחולות" על מה שהיה לי עם "חמוד". וואי איזה מתוק הוא! פינה זמן להתחבר במיוחד בשבילי! חולה על הבן אדם הזה! הקיצר הוא אמר שיכול להיות שהוא מת עליי ושאני צריכה לבדוק אם הוא שולח לי עוד מסרים אם הוא אוהב אותי ושאני אשלח לו מסרים גם. בלילה התחלתי להילחץ מהמבחן הזה בכימיה. אבל ניסיתי להרגיע את עצמי שאני יודעת את החומר ואין סיבה שאני לא אצליח.

אפילו ששמתי לי היום שעון מעורר לשש וחצי העדפתי להתעלם ממנו. פשוט לא יכולתי להרים את עצמי מהמיטה......בסוף הצלחתי והלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים. שחזרתי לחדר במטרה להתלבש, ראיתי שארבע דקות לשבע, מה שהשאיר לי בדיוק 14 דקות להתארגן. נדחסתי לתוך הג'ינס ובדיוק ששמתי את החגורה נשמעו החדשות של שבע. וואלה יופי. ניסיתי לארגן את התיק, להתסרק , להתאפר ולאכול במהירות האפשרית. בסוף את הלחמנייה שהכנתי לי לארוחת בוקר אכלתי בדרך. ובסוף הגעתי בזמן. אין לי מושג איך. כל היום הייתי מתוחה ולחוצה כמו קפיץ. ממש לא הפסקתי לרעוד. דנדו'ש אמרה לי שהיא שאלה את מאריוס במי הוא מאוהב והיא שאלה אם זה בי. אז מה הדפוק אמר לה? שאחרי כל מה ש___(השם של האקס) אמר עליי (שאני זונה, מוצצת, בולעת, ואני לא יודעת מה עוד.....וזה שקר מוחלט כן....) אין מצב. אני כועסת גם על האקס וגם על מאריוס. בסוף ייצא שמכל  השקרים שהאקס אמר עליי (והוא גם אדיוט לוקח את השורש זונה, ואת המילים הנרדפות לזה ומטה את זה בכל מיני פעלים .....מאוד מאוד "מתוחכם" מצידו) מישהו יהייה דביל להאמין לזה. וזה מעצבן אותי שמאריוס באמת מאמין לזה! נראה לי הוא היחיד.....אומרים לי לא לשים אליו כי מאריוס סתם אידיוט ואף אחד לא שם על מה שהוא חושב, אבל בכל זאת זה מעלה לי את הסעיף. ששניהם יתפגרו ביחד. במבחן באנגלית קיבלתי 78. לא משהו. אני יכולה הרבה יותר. בדרך לבניין הראשי ירד עליי גשם, כי המטרייה הארורה הזאת התהפכה וכל הג'ינס שלי נספג במים. איכס. ישבתי בכיתה רועדת מקור. המבחן בכימיה היה בסדר......חלק הייתי צריכה לנחש....לא נראה לי שאני אקבל ציון יותר מדיי גבוה. פשוט בהתחלה חטפתי בלק אאוט וכל מה שראיתי היה מספרים ואותיות. אבל שכחתי איך עושים תגובות התכה. אוףףף......שחזרתי הביתה הייתה רוח נורא קרה. כל האוזניים שלי כאבו. וגם לא הצלחתי להיכנס לשום אתר! איזה אינטרנט דפוק יש לי......הייתי כל כך עייפה היום! פשוט בצהריים כאב לי הראש ופשוט נכנסתי למיטה וישנתי......

אומרים שמחר תהייה סערה. דודה שלי שגרה בירושלים אמרה לאמא שלי שיורד שלג. אני אוהבת חורף, יש בזה משהו טוב, חוץ מזה שאני בן אדם שסובל מאוד מקור....מסכנים אלו שגרים בצפון בטח נורא קרררר להם.

זהו להפעם.

מה דעתכם על העיצוב החדש?

הם קראו לה הוליווד אבל רק מאוחרי הגב. כמו שקוראים למישהי
זונה או שרמוטה היא היתה הוליווד.
אני מכיר אותה מהגן. היינו כולנו ביחד כל הילדים.
גן פשוש.
בימים ההם היא עוד לא ידעה מה זה פוש-אפ וחצאית מיני.
היא לבשה שמלות פרחוניות וטייץ קצרים עם ציורים של לבבות.
היינו משחקים ברדיפות והיא תמיד היתה מנצחת,משום מה הבנים
תמיד היו נתקלים בכל מיני דברים ונופלים כך שיצא "במקריות" שהיא היתה
תופסת אותם.
כשהתחלנו את כיתה א`, היא היתה הראשונה שצעדה במצעד התלמידים החדשים יחד עם שני ההורים שלה והחונך שלה מכיתה ו`
היא היתה תמיד מתנדבת להשתתף בהצגות, לשיר בטקסים,לארגן מסיבות כיתה.
בשיעור חלילית הייתה עומדת בשלושה הקדמיים.
בימי שישי היא היתה מוזמנת לכל המסיבות הסגורות,כל אותן
המסיבות שאני לא הייתי מוזמן אליהן.
המורה הייתה מדברת עם כולם שזה לא בסדר שמארגנים מסיבות
למספר ילדים בלבד ולא מזמינם את כולם, אבל היא לא הקשיבה .
כשהגנו לכיתה ד` היא היתה הראשונה שהיה לה חבר,היא ואלון
כולם קינאו.
המסיבות שינה שלהם היו המסיבות הכי טובות, וכל מי שהיה מוזמן
תמיד חזר מלא חוויות.
בכיתה ו` היא ואלון כבר היו פאסה.
הייתה לה חבורה של חברות כמוהה, וכולן הן מהבנות האלה שאהבו
לרקוד וללכת למסיבות סגורות ולדבר על בנים.
היא וכל החברות שלה היו הולכות לאותם החוגים (גאז` וצופים)
התלבשו אותו דבר (אוברול וחולצות בטן)
ואפילו אהבו אותן הלהקות.
הן היו הראשונות להביא כל אופנה, הראשונות ששמו לק,הראשונות שהתאפרו,הראשונות שמצאו שימוש לטלפון,הראשונות שקנו חזייה
אפילו שהיא לא החזיקה כלום, הראשונות שהכניסו חיי חברה לכל דבר,
גם לטיולם שנתיים וגם לפעולות בצופים.
בגללן ובגללה הכיתה התפצלה לחנונים ומקובלים.
הייתי מדבר איתה מדי פעם ,היי בהפסקה או מה נשמע כשפגשתי אותה ברחוב.
חשבתי שהיא נחמדה
החטיבה שינתה את הכל
כיתה ח` כבר לא היתה דומה בכלום לכיתה ו`.
היא מצאה פתאום חיים מחוץ לכותלי הכפר הקטן שלנו.
היא והחברות שלה יצאו מהצופים, תנועות נוער כבר לא היה "אין"
בשבילהן, אני נשארת בצופים
אלון עבר בית ספר.
היא היתה מסתובבת בבית ספר עם בגדים אופנתיים , פותחת עוד כפתור בחולצה, מגביהה את החזה שלה עוד קצת עם פוש-אפ.
נעלי הבד הישנות שלה התחלפו במגפי עור שחורות.כמו כל
החברות שלה.
העגילים הלכו וגדלו עם השנים.
והציפורנים התארכו .
לימודים כבר לא היו בראש שלה, ולא התנדבות
לרקוד או לשיר היה סתם פאדיחה,לא שזה הפריע לה
לתפוס את תשומת הלב של כולם בכל אירוע שהיא הגיעה אליו.
המסיבות הסגורות כבר נעלמו.
במקום זה, היא והחברות שלה נסעו למועדונים שונים באיזור-
המועדונים שהסכימו להכניס בנות בגילם.
בכיתה ט` לחברות שלהן נכנסו גם בנים.
כל החבר`ה עם הטבעות המוכספות ושרשראות המגן דויד שהשער שלהם
קובץ לקוצים ארוכים שהיו מחומצנים בקצה היו אלה שהדליקו אותה
הכי הכי...
היא איבדה את הבתולין שלה.
אני עוד הייתי בשלב של איך להתחיל עם מישהי.
היא יותר לא דיברה איתי. אפילו לא שלום בהפסקה
כשעברתי בבוקר במסדרונות שבה היא והחברים המאיימים שלה עם
הטבעות ישבו, הייתי מרגיש את הגיחוך שלהם מאחורי הגב שלי.
אף פעם לא הבנתי למה היא צוחקת עלי.
מה הם רוצים ממני בכלל.
היא בקלות יכלה להיות ידידה שלי,אבל היא בחרה לשנוא אותי.
היא עלתה במשקל, הבטן שלה שהייתה פעם שטוחה ומפתה הייתה כעת
בשרנית והשומן נשפך מהמכנסיים הצמודות שהיא לבשה.
כשעברנו לתיכון כל אחד סיים במקום אחר, אבל אני והיא היינו באותו תיכון.
בכיתה י"א היא למדה במגמת תיירות.
אומרים שכל הערסים והפרחות גומרים שם כי זה פשוט קל, אבל אני
לא שמתי עלייה תג, למרות שהיה לי כלכך קל לסמן אותה בתור אחד כזאת.
במועדונים שבהם היא רקדה, לובשת פיסת בד על החזה שהיא התעקשה
לקרוא לה סטרפלס ומכנסיי שבע שמיניות, היא היתה נמרחת כל פעם
על איז אחד אחר.
כולם היו מאותו הסוג של אלה עם הטבעות שהיו מגחחים מאחורי הגב שלי כשעברתי במסדרונות של החטיבה.
את בית ספר היא בקושי סיימה
עם התעודת בגרות שלה היא התקבלה לעבוד במסעדה בכפר לפני הצבא.
הם קראו לה הולייוד, אבל רק מאוחרי הגב. כמו שקוראים למישהי זונה או שרמוטה. היא הייתה הוליווד.
כשהיא עברה ברחובות של השכונה שלי עם החולצה שלה שהשאירה מעט מאוד מקום לדמיון כולם היו בוהים בה.
היא בקלות יכלה להיות יפה, אבל במקום זה היא בחרה להראות כמו פרוצה. חצי מהחברים שלי זכו לסיבוב עליה.
כשכל השכבה שלנו מהתיכון הלכה לצבא היא זכתה לשיחרור מסיבות פרטיות. המשיכה לעבוד במסעדה הישנה הזאת, ששילמו לה שם בסביבות האלף שקל לחודש.
השתחררתי מהצבא והלכתי ללמוד משפטים באונבירסיטת ת"א, היא
סיימה לעבוד במסעדה וההורים האוהבים שלה שאף פעם לא ראו בבת שלהם זונה קנו לה דירה קטנה בת"א והיא עברה לגור שם עם שני שותפים.
חודשיים ספורים אחרי שהלימודים התחילו הבנתי שהיא גרה בבניין
לידי. "בננה סקס" היה המועדון שבו עכשיו היא רקדה, אבל במועדון הזה היא כבר רקדה לגמרי בלי בגדים.
לא דיברתי איתה אף פעם, גם לא כשהיינו נפגשים למטה ליד פחי הזבל של הבינינים. אולי היא לא זכרה אותי, אולי היא לא רצתה לזכור ואולי היא סתם לא סבלה אותי כבר כשהיינו ביחד בגן פשוש.
בחורים היו יוצאים ונכנסים לדירה שלה בלי סוף והמסיבות הרועשות
שהתקיימו על הגג של הבניין שלהם נגמרו תמיד בפיזור המוני של המשטרה שהגיעה כתוצאה מתלונות של דיריים.
אחר-כך באה שנה שלא ראיתי אותה.
לא יוצאת ולא נכנסת ולא הולכת לעבוד ואף אחד לא הגיע לדירה שלה.
זה היה באיזה יום אחד חם של חודש אוגוסט
כשראיתי את המודעה על לוח המודעות של האונברסיטה.
היא מתה.
הלוויה מהירה לבוא.
ואחריה הגיעה האזכרה.
החלטתי ללכת, אני אף פעם לא אבין למה באמת הלכתי.
אף אחד מאלה שהכרתי פעם בתיכון לא היו שם. לא החברות שלה שהיו
מארגנות איתה מסיבות סגורות למקובלים בלבד, לא אלה עם הטבעות שהיו מלטפים אותה בהפסקות, גם לא השותפים שלה לדירה, או הבחורים שבאו והלכו ממנה.
ההורים שלה היו היחידים שבאו לבכות על הבת שלהם שהייתה כל-כך
עדינה ותמימה וטהורה, שכלכך רצתה לחיות את החיים בצורה היפה ביותר.
עמדתי בצד ולא התקרבתי, לא רציתי להפריע, לא רציתי שיראו אותי.
שהכל נגמר וההורים המתייפחים שלה התרחקו משם ניגשתי למצבה.
"מיטל בן-שבת" הוכרעה בטרם עת בגיל 24 ממחלת איידס.
נאהב אותה תמיד" היה חרוט על האבן האפורה בגדול.
וכשעמדתי שם, לבד, מול הגופה הטמאה שלה שהייתה טמונה מטרים
מתחת לרגליי, הבנתי שלמרות שאני מכיר אותה כל החיים שלי ואני
אולי היחיד שהכיר את הולייוד האמיתית החל מיומה הראשון בגן,
אף פעם לא הכרתי אותה באמת.
הם קראו לה הוליווד אבל רק מאחורי הגב. כמו שקוראים למישהי
זונה או שרמוטה. היא הייתה הוליווד.
והיא בקלות יכלה לחיות עכשיו, אבל היא בחרה למות.