לפני שבועיים וחצי נחתנו חזרה מפראג לשגרה.

יותר נכון - בעלי (כל כך מוזר לי לכתוב את זה! לא התרגלתי!) חזרה לשגרת היום-יום ואני נכנסתי לשגרת האבטלה.

האמת שזה דיי מייאש.

מבאס לשבת בחוסר מעש, לבד בבית. עוברת בין המיטה למטבח לסלון. הבעל יוצא בבוקר ומסיים לעבוד רק ב20 בערב. ככה שאני מרגישה מאוד בודדה.

אני עוברת על כל מודעות הדרושים וכמעט אין שום דבר. רוב המשרות חלקיות, זמניות או 50 שעות בשבוע, או דורשות רוסית או רישיון על גיר ידני. מה גם שבכל האתרים הגדולים - אלו פשוט אותן מודעות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. והכי מבאס לראות כמה מעט הצעות עבודה יש בחיפה, לעומת המרכז. אבל אני כן שולחת קורות חיים ואף אחד פשוט לא חוזר אליי. אני יודעת שהקורות חיים שלי כתובים טוב, ואני יודעת שיש לי ניסיון ושאני עובדת טובה,  ואני יודעת שזה גם עניין של זמן ושזה תהליך, אבל בכל זאת זה מבאס ואני מתחילה לפחד שלעולם לא אמצא עבודה.

החלטנו בבית לעבור לאורח חיים קצת יותר בריא. בעלי גם הפסיק לעשן וגם התחיל דיאטה. בזכות הכסף שאנחנו חוסכים על הזמנת ג'אנק פוד כל הזמן - נרשמתי לחדר כושר. אני עושה פילאטיס פעמיים בשבוע, אבל זה לא מספיק. אני צריכה לפתח את הסיבולת לב-ריאה ובעיקר אני רוצה להתחטב. אני גם מתחילה לאכול בצורה הרבה יותר מסודרת ומאוזנת. אמנם העירו לי שמאוד רזיתי לפני החתונה, אבל העליתי לאחריה לא מעט... נמאס לי לאכול ג'אנק פוד. אני רוצה לאמץ אורח חיים יותר בריא ומאוזן. 

בקיצור, קניתי נעלי ספורט. וביום ראשון כבר נרשמתי ומאז עשיתי שלושה אימונים + שני שיעורי פילאטיס בסטודיו הקבוע שלי.

אמנם זה קצת משעמם, ואני שונאת להזיע - אבל האדרנלין וההרגשה הטובה בהחלט שווים את הכל! אני עושה הליכון, קרוס ועוד מכשירים - בעיקר לחיזוק הזרועות (אני מאוד חלשה בידיים. אני מתקשה אפילו להוריד את ההנדברקס באוטו) והבטן (על אף שיש לי שרירי בטן חזקים למדיי בזכות הפילאטיס).

מה שטוב שאני והבעל הולכים ביחד בבוקר, לפני שהוא הולך לעבודה. ואנחנו מדרבנים אחד את השניה וזה גם משהו נחמד שאנחנו עושים ביחד.