אני לא מאמין שאתה עושה לי את זה.

אתה יודע שאני רוצה להשתפר, ואני באמת מנסה.

אבל אתה לא נותן לי הזדמנות! אני בוכה עכשיו. באמת.

כן, אני מניאק, אני חרא של בן-אדם.

אבל לפחות אני רוצה לשנות את זה.

וזה לא משנה כמה אני מנסה, אני עדיין רוצה, ואני נכשל כי כל דבר קטן שאני עושה אתה ישר כועס עלי ולא סולח!

אתה יודע שאני לא התכוונתי!

אתה יכול לא להיות חבר שלי.

אבל לפחות תעזור לי להשתפר!

מה לעזאזל אתה מצפה שאני אעשה עכשיו?! אתה כועס עלי שאני מנדנד לך, אבל אני באמת לא מתכוון. וזה שאתה מתנגד ולא סולח זה ממש לא עוזר לי להפסיק, זה רק ממשיך את זה. את זה אתה אמור לדעת.

לא אכפת לי יותר מהסליחה הספציפית הזו. אם אתה רוצה לעזור לי, אז באמת תעזור לי, ותשנה את הגישה שלך אלי.

אל תחשוב שאני עושה את מה שאני עושה מתוך כוונה לעצבן. ככה אני, ואני לא מרוצה מזה.

אם אתה לא רוצה לעזור לי, אז שלום ולהתראות.

מי שבאמת אכפת לו מזה אני תמיד יכול לדבר איתכם במסנג'ר או באייסיקיו. עזבו, כתבתי שטות עכשיו. מי לעזאזל באמת יתעניין.

הבנתי למה.

הבנתי למה אני לא מפסיק להיות חבר שלו.

כי אני מפחד שלא יהיו לי ממש חברים.

י', בזמן האחרון, די מציק.

א', יש לו מספיק חברים, יהיה קשה להשתלב אצלו.

השאר לא נעים להגיד, אבל אפשר להגיד שהם ידידים ולא חברים.

הבעיה פה, יש לי לא יותר מ-4 חברים אמיתיים, והיחיד שיש לי סיכוי להיות חבר טוב שלו אני צריך להתחנן אליו.

נפדקתי, הא?

עכשיו הגעתי למצב שאם אני עובר בצפר אני יכול עוד יותר להדפק, ולצאת בלי חברים בכלל.

מה לעשות?

עדכון: עזבו, אל תתנו לי עצות. אני מדבר איתו מחר סופסוף שיחה רצינית, פנים אל פנים. כל השיחות הרציניות שלנו עד עכשיו היו במסנג'ר.

רק שאני לא אתחיל לבכות שוב.

תצביעו לי באינר8ינג.