אני לחוץ.

מהכל.

אני מרגיש מותש.

עיתון כיתה.

אהבה.

חברים.

סבתא.

אבל אני כבר מפחד לכתוב על כל הדברים היותר חשובים.

יותר מידי אנשים קוראים פה.

אז באמת שאני מתחנן,

לכל מי שמכיר אותי אישית.

כן, גם את שקד.

כן, גם את יעל.

ודניאל.

ומעין, גם אתה. אם אפשר.

וגם רוני, אולי.

ואמאבא, אולי.

וכל שאר המשפחה.

וכל השאר. גם אם לא ציינתי אותכם ספציפית.

אני מתחנן.

לכו כבר!

אין עם מי לדבר.

עזבו'תכם.

מצב הרוח שלי השתפר קצת.

פוסטהבא על מעין, אהבה, חברים, סבתא ועוד הרבה.

תתכוננו.

לכו תתלבשו.

או ווטאבר.

נו, שוב עלה לי המצברוח.

אז דיי להציף אותי במסנג'ר,

אני בסדר עכשיו.

רק הייתי קצת עצבני בגלל הלחץ.

למרות שכשחושבים על זה זה לא הרבה.

העיתון אני מסיים איתו מחר,

עם האהבה יש לי את כל הזמן שבעולם [נו, כמעט].

והשאר פחות דחוף.

ומצטער, שכחתי מהרדיו.

(אני עושה כל פוסט תוכנית מתחנת הרדיו של הבלוג D: )

http://www35.megaupload.com/files/014dc9cbf15be16fb8e43b2a1aba2b4d/גולבלט.wav

כן, אני יודע שזה עלוב.