שדה המוקשים נכתב על ידָי

הפרח נשתל בקצה של השדה
אנשים עוברים, מסתכלים וממשיכים קדימה
הפרח לא חשוב, וכל עובר אותו מנדה
ואז הדבורה הגיעה וממבוכה האדימה

הם התיידדו, כבר נשבר הקרח
לפתע האהבה הייתה מתוקה כעינב
עד שפתאום הדבורה לקחה צוף מהפרח
והפרח- רק נשאר עם הדמעות בעיניו.

הדבורה עפה לה מהמקום כאילו כלום,
מוצאת פרח אחר, כל כך יפה וזוהר
ואם הפרח העצוב כבר בבוקר לא יקום
לדבורה העוקצנית כבר לא אכפת יותר

. . .

הייתה אתמול מסיבה, אני אכתוב מחר. אולי.

יונתן.