אחרי שנים של מאבק כוחות ומלחמות,

הסתפרתי.

איך הגעתי לזה בכלל?

אתמול היו אצלי אני, מעין, שחר, ניבי, דניאל, אביגיל, גוני,שרלין ותמר.

דיברנו על אם כדאי לי להסתפר.

הרוב אמרו שלא, אבל אז הרמתי את השיער ופתאום כולם נדהמו מזה שרואים לי את הפנים

לבסוף, כמעט כולם אמרו שכדאי לי להסתפר.

עדיין לא ממש רציתי.

הסתכלתי שוב במראה, הרמתי את כל השיער וניסיתי לדמיין אותי בלי שיער.

חשבתי לעצמי, "מה כבר יכול לקרות? מקסימום אני אהיה עוד יותר מכוער, שיתרגלו"

והנה, עכשיו אני מוצא את עצמי פה, בלי הרבה תלתלים על הראש.

נפרדתי כבר מהכינויים "תלתלון" ו-"תלתליפה". אני לא אפגוש אותם שוב עוד הרבה זמן :)

תלתלון. לשעבר