לא כל כך נחמד לגלות שלילדה שאתה אוהב, לה בעצמה נשבר הלב. גם אהבה נכזבת בכלליות זה לא כל כך נחמד. וגם שהילדה הזו לא מתייחסת אליך זה לא כל כך נחמד. והכל ביחד זה בכלל בכלל בכלל בכלל לא נחמד. אני רוצה כבר לשכוח ממנה. אני חוזר הביתה, ופשוט לא חושב עליה. אבל אז כשאני רואה אותה ברשימה זה גורם לי פתאום להיכנס למצב רוח גרוע. אבל אז אני שוכח מזה ומתעודד. אבל אז למחרת אני בא לבית ספר, רואה אותה שוב וכל היום הולך לי. ככה זה כל יום בערך. 3/////>

אני מגלה כמה הבית ספר שלי מסריח מיום ליום. אין, אלף שקל בחודש על החרא הזה, יקרנים מסריחים. כל המורים כאן שונאים אותי [חוץ מחנה המורה המלכה למתמט'], אין לי כאן כבר כמעט חברים. אולי יש לי די הרבה ידידים, שלפעמים יוצא לדבר איתם. אבל חברים? חברים טובים? לא יותר מדי. לא מספיק, לפחות. חוץ מזה, אני רוצה לעבור לעירוני א', שזה רק מכיתה ט', אז אני אאלץ לסבול עוד שנה חוץ מהשנה הזאת. ובכלל לא בטוח שאני אתקבל. [בית הספר שלי הוא מא'-ט']. בכל מקרה כבר לא טוב לי כאן. אני צריך שינוי, וזה אחד הדברים העיקריים שיועילו לי.

אפילו החברים שלא בבית ספר מתרחקים ממני. כבר אין לי כמעט חברים, בכלל. זה רע לי. צדקתי כשאמרתי שכשאני עצוב כולם מתייחסים אלי אבל אז כשאני נהיה יותר שמח זה חוזר לשגרה והם שוב מתרחקים.