יום השואה היה עצוב, כמו בכל שנה. יש לי קרובי משפחה שמתו בשואה. אבל לא נורא, עברנו. אותו דבר יום הזיכרון, הייתי בטקס בהר הרצל כי דוד שלי נהרג במלחמת יום כיפור. אבל עברנו. וזהו בערך.

יום העצמאות הייתי כמובן ברוק"צ עם מעין המלך וגם חלק מהזמן עם טוטי, והיה כלכךךךךךךךךך כיףףף

שייגעצ, מוניקה סקס, חמי רודנר (+שי, הקלידן של הקספרים!), אריק ברמן, ביט 69 ועוד מלא מעולים! היה גדול.

הייתי רוב הזמן עם מעין בשורה הראשונה יחסית בצד וראינו מעולה! =]

לצערי לא פגשתי את רוב האנשים שקבעתי איתם, אבל לא נורא, שנה הבאה(:

הטבעת "הקטנטנים של ישרא" שבניהולי, הגיעה היום ל-100 חברים! מזלטוב!

אתם מוזמנים להצטרף בהמוניכם!

http://israblog.co.il/ring_list.asp?ringcode=10961

עדיין לא ממש יצא לי להתחבר עם הילדים מהמשלחת, אבל לא נורא. עוד כמה ימים הם נוסעים חזרה והכל יחזור לשגרה.

די טוב לי עכשיו. בלי שום סיבה יוצאת דופן. אין לי סיבה להיות עצוב, אני שמח =]

אנחנו גם בקושי לומדים בתקופה הזו. גם בגלל המשלחת.

ומחר בערב יש לנו טקס בני ובנות מצווה במצדה שהוא בלילה, ויש כל מיני דברים כאלה במצדה מהערב את הבוקר, ומה זה אין לי כוח לזה, במיוחד שאני צריך להרצות להורים של ילדים על מקומות במצדה, כחלק מעבודה של שיעור ארכיאולוגיה

ועוד לא התחלתי לעבוד על אחת מההרצאות XD יהיה כזה מעפאן.

עכשיו אני בבית ספר, אני אמור לעבוד על מה שיש לי להרצות היום בלילה על המצדה, אבל הרץ כבר עושה את זה בשבילי.

אז אני מסיים לכתוב את הפוסט.

לילי כותבת משהו:

והם העתיקו ממני חצי מהעבודה. קסלר: "יותר האמת אבל לא נורא"

SEE YA BITCHES.

עכשיו אני בבית. רציתי לשתף אתכם עם משהו נורא שקורה בחיי.

למשהו הנורא הזה קוראים, השיר שלנו.

כן, אני צופה בסדרה הזו. אבל שחס וחלילה אל תחשבו שאני כמו כל המעריצים האלה, אני שונא את הסדרה הזו בדם. פשוט... התמכרתי, למעשה.

באמת, מהרגע שרואים שלושה פרקים כבר אי אפשר להפסיק. זה נוראי.

והסדרה הזאת כל-כך מטומטמת. אי אפשר לפתור דברים בהגיון, זה תמיד חייב להיות במוות XD

לסיכום, אל תראו אפילו לא שתי שניות מזה אם אתם עוד לא מכורים. אתם עלולים להתמכר.

אתמול הייתי אצל רופא שיניים בשביל לעשות ניקוי שיניים.

נתנו לי גז צחוק כי פחדתי שייכאב לי, אבל זה הדבר הכי ממסטל שראיתי בחיים שלי!

זה כלכך כיף, פאק. אני התחלתי לראות כפול ולשמוע צלילים גבוהים כאלה וצפצופים, ולא הרגשתי את עצמי ובקושי שמעתי מה האחות מדברת XD

אבל בחיי שזה היה כיף. אני רוצה שובP=

אמרו שיעשו לי שוב לפני שאני אשים את הגשר, כלומר עוד הרבה זמן. אני צריך לסיים ללכת עם הרסן ואני לא ממש מקפיד.

בכל מקרה, אחרי זה הלכתי בפעם ה-100 אלף אל האופטומטריסט לדבר על להחליף עדשות, כי עדשות השינה שהיו לי (עדשות שישנים איתן וזה מתקן את הראייה למשך היום) עשו לי דלקות, אז עכשיו אני מחליף לעדשות רקות שמחליפים כל יום.

וביום שישי סוף סוף אקבל אותן.

כדאי שאתחיל לסיים כי אם לא אפסיק כאן זה יכול להימשך לנצח כי יש לי הרבה מה לספר.

עוד מעט אני כבר אמור כבר לנסוע עם ההורים למצדה לכל הלילה כמו שכתבתי למעלה, ובכלל לא ישנתי. ואין לי כוח לישון.

אז אני אמות מעייפות מחר.

אז להת' חבר'לך!

יונתן קסלר