לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


כינוי: 

בן: 29



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2005    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2005

אזהרה: פוסט ארוך


(או: אני חוזר לישרא!)

 

המון זמן לא עדכנתי, ותודה לאלה שבאמת היה אכפת להם ושאלו למה לא עדכנתי, בעצם זו רק אחת.

לא עדכנתי כי בהתחלה לא היה לי ממש מה לכתוב, אבל אח"כ כשקרה משהו לא היה לי כוח לכתוב ואמרתי לעצמי שאני אכתוב אח"כ ואז כבר שכחתי... אולי הגמילה באמת עבדה, אבל יותר מידי. ועכשיו לפוסט.

 


קודם כל, אני בא למפגש ישרא או מפגש ישרא (אני מעדיף את הראשון כי שמה יש הנחיות שלי (שמו אותן בלי לשאול אפילו!) איך להגיע לעזריאלי), גם אתם מוזמנים להגיע. כפתורי הפצה:

 

 


היום אני, מעין ויוני הלכו ללונה פארק לכבוד היומולדת שלי שהייתה לפני 3 חודשים. דחינו את זה המון זמן בגלל סיבות למיניהן, ובעיקר בגלל גשם. היינו אמורים ללכת גם אורי ואור, אבל אור שונא לונה פארקים ולא רצה לבוא וגם אורי, אבל אורי השתמש בתירוץ הנפוץ שלו: "יש לחבר אחר שלי יומולדת, אני לא יכול לבוא". אבל בלונה פארק דווקא היה ממש כיף. עלינו 3 פעמים על האנקונדה, אלפי פעמים על הטה-גה-דה (הדבר העגול שמסתובב מהר וכל הזמן מקפיץ), עליתי בפעם הראשונה בחיָי על הדבר הזה שעושה הרבה סיבובים מעל המים, ואפילו זכיתי בבובה של בובספוג!

 

בפעם השנייה שעלינו על האנקונדה ישבו לפנינו שתי בנות (כנראה שעשו סקס אתמול בלילה או שיש להן בעיה שכלית או שהן עלו על מתקן 50 פעם או שהן סתם מפגרות) שכל הזמן עשו שטויות, למשל שיחקו אבן-נייר אלפי פעמים וכל הזמן היה תיקו (כי הן עשו לפי הסדר - אבן-מספריים-נייר-אבן-מספריים...) או אמרו לנו "נה נה בננה תפסנו את המקום הראשון! או הציעו לשון או התנהגו כמו מסוממות. זה היה הזוי ביותר.

 

כשהיינו בטה-גה-דה בפעם הראשונה היו חבורה של ילדים בערך בגיל שלנו וילדה אחת היא איתי ומעין בגדוד בצופים. בפעם השלישית שעלינו הם שוב באו ואחד מהילדים בכוונה כדי להציק שם עלינו רגליים וידיים וישב עלינו... סתם מניאק.


יש לי הודעה די עצובה להודיע לכם:

אני מכור לאייסיטי.

אני מכור לאייסיטי.

אני מכור לאייסיטי.

אני מכור לאייסיטי.

אני מכור לאייסיטי.

אני מכור לאייסיטי!!!

 

אייסיטי זה עיר וירטואלית תלת מימדית שמאוד ממכרת. היום קיבלתי עבודה בתור עוזר מנהל דוכן :)

תעזרו לי להגמל ולחזור להיות מכור לישרא!

www.icity.co.il

 


עכשיו, ברגעים אלו שאני כותב מילים הללו, אני מדבר עם אדר (חברה של אדווה) בטלפון.

גם אותה פגשתי דרך ישראבלוג, או יותר נכון דרך אדווה. יש לה קול מוזר. אפילו מרוב ביישנותי תכננו שיחה מראש:

יונתן: "הלו?"

אדר: "יונתן?"

יונתן: "היי אדר, יש לך קול מוזר"

אדר: "גם לך"

יונתן: "ביי"

אדר: "ביי"

בדיוק עכשיו כשאני כותב את זה ניתקתי את השיחה. היה מצחיק. ככה זה הלך:

יונתן: "הלו?"

אדר: "יונתן?"

יונתן: "אוי שיט שנייה השיחה נמחקה לי.."

אדר: "הנה אני אקריא לך.. הלו? יונתן?"

יונתן: "שנייה שנייה אני מוצא דרך ההיסטוריה.. היי אדר יש לך קול מוזר"

אדר: "גם לך"

יונתן: "ביי"

 

עכשיו נודע לי שעומדת להתחיל שיחה שנייה עם אדר, בגלל שהיא סנילית ושכחה את הקול שלי.

השיחה המתוכננת:

יונתן: "הלו?"

אדר: "יונתן?"

יונתן: "זה הקול שלי לה לה לה ביי"

אדר: "ביי"

 

השיחה עברה כפי שתוכננה.

 


הנה שני סרטונים מצחיקים:

 

1. סרטון שאיש שמחכה את הרעשים של האופנועים לפי השמות שלהם. צפו ותבינו.

http://www.tinyurl.com/6x98m

2. סרטון שבו רואים אישה שמדברת עם תוכי. גאוני, פשוט גאוני. (לפני הסרטון יש פרסומת אחת, חכו שהיא תגמר)

http://www.tinyurl.com/62mlz

 

הסרטונים נלקחו ממדור "עלו ברשת" במוסף מחשבים בעיתון ידיעות אחרונות.

 


החלטתי (כנראה) לֵמה אני מתחפש בפורים. לכיפה אדומה מתנחלת.

אני מתחנן להתלבש כמו כיפה אדומה רק מתחת לכובע של המעיל אני שם כיפה שצבעתי אותה באדום, על הסלסלה אני אשים סטיקרים של מתנחלים, ויכול להיות שאני אביא שמלה של דוסיות.

שנה הבאה כבר יש לי רעיון - אני אתחפש לבובספוג.

 


ביום שבת הבאה (5.3) אני יוצא ב6:30 ליום שבט בצופים עוד הלילה ובאותו יום בבוקר מוקדם אחות שלי מגיעה לארץ (היא גרה בלונדון כי היא למדה שם האוניברסיטה) ובשבוע האחרון לפני שהיא טסה החבר האנגלי שלה יבוא :)

 


עדכון 20:33

פרק ראשון מסיפור שכתבתי.. תהנו :)

 

זה היה לילה גשום וסוער. רעמים מפחידים נשמעו מבחוץ, וברקים מבריקים ומאיימים נראו מהחלון ליד המיטה. חיפשתי משהו לראות בטלוויזיה אבל היו רק סרטי איימה מפחידים. לפתע צלצול בטלפון. בדרך-כלל בימים כאלה בשעה כזאת מאוחרת אני לא עונה לטלפונים, אבל עניתי. נשמעה צרחה עם קול של רוצח סדרתי מהטלפון: "יש לך עוד שבוע לחיות!". הוא ניתק. לא הצלחתי לישון, במחשבה שרוצים לרצוח אותי. הסתכלתי על השעון והמחוגים יצרו צורה של רובה. הדלקתי טלוויזיה בניסיון להרדם יותר מהר, אבל יש רק סרטי אימה מפחידים. זיפזפתי מערוץ לערוץ, עד שמצאתי תוכנית נחמדה – בובספוג. כעבור כ-5 שניות לפתע היתה הפסקת חשמל בבית. אין אורות. הטלוויזיה כבתה. המזגן לא פועל. הדבר היחיד שאני שומע זה את הרעמים. פתאום...

 

המשך יבוא...

נכתב על ידי , 26/2/2005 20:33   בקטגוריות פוסטים בלי קטגוריה  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יונתן קסלר ב-1/3/2005 16:48
 



לדף הבא
דפים:  

433,921
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליונתן קסלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יונתן קסלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)