והנה שוב מתחיל עוד סופשבוע בהסתגרות בתוך חדר בלי שום חשק לצאת החוצה.. באמת שניסיתי לעשות ככה שצא נהיה בבית שלו כל הסופ"ש...
אבל שירה עובדת ואין מצב לישון אצלה. אי אפשר לנסוע לאשקלון לבית הורי כי הוא עובד מוצ"ש.
לא יכולה לסבול יותר את אמא שלו... זה כל כך לא פייר!!!!!
אני כל כך הייתי רוצה ללכת הביתה עכשיו אתם פשוט לא מבינים כמה. לא מתייחסים אליי טוב כאן, דופקים בי מבטים כאילו אני איזה חייזר
לא מסוגלת יותר להפתח אליה כי היא מתערבת ודוחפת את האף לכל עניין שקשור לכל דבר.
אי חולה.
רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לייייייייייייי
אני כל כך רוצה את אמא שלי. היא בכלל לא כזאת. היא מתייחסת אלי טוב. היא אוהבת אותי.. ולא חיה בסרט כמו כל השאר.
דואגת לי באמת.
אבל אני עם המוח התלותי והאובססיבי שלי לא יכולה להשאיר אותו לבד
כי בטח יפגש עם הידידות הזונות האלה נווווו מה אני יעשה עכשיו אני רעבה רצח ולא יכולה לרדת לאכול כי השרטתי לעצמי כבר את כל המוח...
אווווווף דייי כבר!!!!!
שונאת שונאת שונאת שונאת... שמישהו יבוא ויביא לי תה, ומשהו לאכול... אני מרגישה בבית כלא פה. יש לי להיות פה עד מחר בערב... עד שאתחפף לי מכאן לדירה שלי כשילך לעבודה. ואני יוכל להיות חופשיה שוב. לא יודעת כבר מה לעשות כל כך כואב לי הראש זה כבר בלתי נסבל.
נוווו יאללה לכו כברררררר
מחשבות רעות...
זה הכל בגלל ששמעתי אותה אומרת את מה שהיא אמרה, ואין ביכולתי לסלוח.. אין לי מושג איך עושיים את זה בחיים לא סלחתי לאף אחד על שום דבר. לשכוח אני כן יכולה, לא לחשוב על זה אבל ברגע שאני נזכרת הזעם הזה אוכל אותי מבפנים. אין לאף אחד זכות בכלל לפגוע בי ולעשות לי רע
את, לא עניינך בכלל מה הבעיות שלי לא עניינך בכלל על מה אני חושבת ומה אני עושה ואיך אני מרגישה כוס עמממממקקקקקק!!!!!
כמה שאני שונאת להיות פה סגורה כמה שיש לי כבר קלאוסטרופוביה מהחדר הזה זה כבר לא מצחיק בכלל
שמישהו יבוא ויקח אותי מכאן בכוח אבל רק לא ההורים שלו החולי נפש האלה.
למה מי את בכלל שתתערבי בריבים שלנו לכי לכי סעי כבר!!!!!!
וואי... זה היה טוב... הוצאתי הכל החוצה עכשיו.. את כל מה שיש לי להגיד ולא יכולה להגיד לו כי הוא לא יבין ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
