מעולם לא חשבתי שאצטרך עוד את הבלוג המטופש הזה..
אנלא בת 17 יותר. אני בת 22 'בוגרת' .
מטפלת בבעיות בצורה 'בוגרת'.
אבל פאק, אני כבר לא יודעת איך לכתוב את זה. בחיים לא הזכרתי אותה בצורה טובה יותר מדיי פה, אבל אני כל כך צריכה אותה עכשיו.
את האישה שתמיד תמכה, תמיד הייתה שם, כל הזמן. בשבילי. רק בשבילי.
בכל המובנים.
אמא יפה שלי
יקרה שלי
אוצר שלי
אם זה 'אני במחזור כואבת לי הבטן'
-אין בעיה, אני מכינה לך תה מיד
(גם אם הארתי אותה ב3 בלילה ויש לה עבודה מחר בבוקר. )
אם זה 'אני רעבה'
-אין בעיה אני מכינה אוכל
אם זה 'אני בדיכאון'
-אין בעיה אני פה תספרי לי ואעזור לך כמה שאוכל
אם זה 'אני לוקחת את האוטו לכמה ימים'
-אין בעיה אני אקח את האוטו של אבא תהני
וזה עוד כלום
אם רק לחשוב כל מה שהיא עשתה בשבילי. וכמה שעשיתי לה את המוות היא לא הפסיקה לאהוב אותי לשנייה.
וכעט היא מאוכזבת ולא רוצה לשמוע ממני.
ואני כבר שבועיים מתקשה להאמין.
לא בא לי לעשות כלום יותר, לא בא לי להאמין בכלום יותר. קשה לי עם זה כל כך. כנראה שזה היה הקש ששבר את גב הגמל.
היא מרגישה כאילו ירקתי לה בפרצוף אבל אין זה כך. אני לאץ אני אוהבת אותה יותר מכל. ואם היא רק הייתה יודעת כמה.
אני לא צריכה כלום!! רק שתגיד לי 'בואי הביתה ילדה שלי. סלחתי לך על הכל '
אנשים אומרים, נתקי קשר.
לכמה חודשים.
היא כבר תתפוצץ מדאגה ותשלח בלשים לחפש אותך.
וכך עשיתי.
אבל על מי אני עובדת.
היא לא תתקשר. היא לא כמו כל האמהות דואגות 24/7. היא יודעת שאני בסדר ושאין מה לקרוא לי.
הלב שלי מתפוצץ וכמה שהבלוג הזה כולו עם מסר התאבדותי של נערה מתבגרת שצריכה טיפול, כל הבעיות הרשומות פה שווים לתחת בהשוואה למה שיש לי עכשיו.
אני בודדה לגמרי בזה ואין אף אחד חוץ ממנה שיכול להציל אותי מעצמי כרגע.
ואם רק אספר לה על עוצמת מועקתי, היא לא תאמין, כי כבר שמעה סיפורים כאלה בעבר ממני והכל סתם.
'ילדה קטנה, תתמודדי' זה מה שהיא תגיד.
אבל אין אני מתמודדת עם דבר כזה?
זה כל כך קשה... כל כך לא בא לי.
אמא בבקשה תסלחי לי בבקשה!! זה לא היה כדיי לפגוע בך בכלל שום דבר לא היה בכוונה אלייך אני מתטערת שזה יצא ככה ואני מקווה שיום אחד תבואי ותפני אלי כי אין לי עוד אמא ואני אוהבת אותך יותר מהחיים שלי!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
