קליידוסקופ

ברד מטורף שוטף את הרחובות כאן, כבר כמעט 10 דקות רצוף שהוא ניטח וניטח, ולא מראה סימני היחלשות.

כבר כמעט שנה שאני כאן, בדירה הקטנה והמקסימה שלי,

שכבר לגמרי מרגישה לי בית.

הבית שלי.

וחם ונעים בתוך הבית שלי, שהוא לגמרי שלי, והוא הכי אני שרק אפשר.

טוב לי.

בדיוק היום אמרתי למישהו שאני לא חושבת שיש לי עכשיו יותר מדי סיבות להכניס מישהו לתוך החיים שלי,

למעט אולי כדי שיהיה מי שיהרוג למעני ג'וקים (לזה עדיין לא התרגלתי, לצורך להרוג אותם לבד פתאום... בעעע).

חוץ מזה, כל כך נעים לי עם השקט והמרחב שלי.

אבל אז, פתאום, הסופה הזו, שמשתוללת בחוץ במין זעם קמאי של איתני הטבע.

ושוב אני מהרהרת שהיה יכול להיות כל כך הרבה יותר נעים להעביר אותה עם מישהו אהוב לצידי,

מתחת לפוך.