" בשש/ עם מגבת לחה/ אני רוחץ את/ פניך/ מריח היום/ - / ואני אומר/ באהבה/ אישה/ ככה עד זקנה/ - / ועכשיו/ תור העורף/ ומשם לשכמות/ - / ובסוף/ בשש ועשרים/ כמו שעון/ כל יום/ כל המותק עם סבון ".
(אדם ברוך, 2/7/1999, שישי, תרבות מעריב)
" יקירתי/ חבקי את הבוקר/ נשקי את היום/ התמסרי ללילה/ אל תחסכי למחר/ כי/ היום הוא/
גבול החיים האלה ".
(אדם ברוך, 16/11/2001, שישי, תרבות מעריב)
ושוב, בפינתנו "ציטוטי יקירתי הנפלאים של אדם ברוך", שני משפטים שהוא פרסם די מזמן, בתקופה שהוא עוד היה כותב ליקירתו שירים של ממש, ולא משפטים קצרים כמו היום (לא שיש לי משהו נגד המשפטים הקצרים שהוא כותב לה היום, כמובן...).
הוא תמיד מצליח לרגש אותי, עם התיאורים הכל כך מציאותיים שלו, והמציאות אצלו נראית תמיד כל כך אוהבת, למרות הריאליות, ואולי דווקא בגללה. לא הכל זוהר ועטוף בצמר גפן מתוק וורוד...
הכל חי ואמיתי ונושם, כמו שאהבה צריכה להיות.
לטוב ולרע.
שבת שלום