קליידוסקופ

מוזר איך החיים מגלגלים אותנו למקומות מוזרים ולא צפויים כל כך, ובתזמון הכי לא צפוי.

בחלומות הכי פרועים שלי לא חלמתי שנגיע למצב הזה.

למעשה, אף פעם לא הופעת לי בכלל בחלומות. לא היית מושא חלומות מבחינתי, כי לא הרשיתי לעצמי. הגבולות היו ברורים וחדים, וכיבדתי אותם. חייתי איתם בשלום.

ועכשיו? משהו השתנה...

אני בעצמי לא לגמרי מבינה מה אני מרגישה.

זו בטח לא התאהבות שגרתית של פרפרים בבטן וחומרים שהמוח משחרר. אני לא ב-high, אם זה מה שאתה חושב. אתה יכול למכור לעצמך איזה סיפור שיעשה לך טוב וירגיע אותך, אבל זה ממש לא המצב מבחינתי. אני מכירה אותך יותר מדי טוב ויותר מדי זמן מכדי להתאהב בך על בסיס הורמונלי גרידא.

אבל קשה לי להסביר מה זה כן. אני באמת לא יודעת.

אני יודעת שהלב שלי לא ממש נשבר עם הנסיעה שלך, כי ברור לי שזה המצב וזה לא הולך להשתנות ואני משלימה עם זה.

אבל כן קצת עצוב לי שאתה לא רואה את מה שיכול להיות בינינו, ושאתה בעצם מבטל את זה בנפנוף יד. אני לא מאשימה אותך שאתה עושה את זה, כי זה באמת די מתבקש במצבך. אבל בכל זאת זה קצת מעציב אותי.

דווקא בגלל מי שאתה, האיש השכלתן והביקורתי שאני מכירה, דווקא ממך ציפיתי למשהו אחר. אולי זה נשמע קצת אבסורד, עכשיו שאני חושבת על זה, אבל ככה אני מרגישה. חשבתי שתראה דברים אחרת ותנתח אותם בצורה קצת שונה. לא יודעת למה אפילו.

אף פעם לא ממש פקפקתי בקשר שלכם, למרות שאם להיות גלויה עד הסוף - תמיד חשבתי שמגיע לך יותר. תמיד חשבתי שהיא לא נשמעת (לפחות מהצד) כמו בת זוג "אידיאלית" עבורך, ושזה יותר נראה כאילו אתה מסתפק במה ש"בטוח", כי אף פעם לא ממש היה לך ביטחון עצמי אמיתי במה שנוגע לנשים והמשיכה שלהן אליך.

אבל בכל זאת לא פקפקתי בקשר שלכם, כי למרות כל מה שסיפרת לי עליכם, לטוב ולרע, בשורה התחתונה אתם יחד. ובמבחן המציאות מה שקובע זו השורה התחתונה.

אבל אחרי שחווינו את השינוי במערכת היחסים שלנו, ונוסף לה נדבך חדש, פתאום נוספה תחושה חדשה לארסנל התחושות שלי כלפיך.

פתאום באמת אכפת לי ממך - בצורה הכי מוחשית ואמיתית וחמה שיש - הרבה מעבר לתחושת האכפתיות הערטילאית כל כך שהרגשתי בשלב היחסים הוירטואליים שלנו, כשהיית אמנם יקר לי וקרוב אלי, אבל בצורה שאין לה כמעט אחיזה במציאות.

ואני צריכה עכשיו ללמוד להתמודד עם התחושה החדשה הזו, ועם העובדה שאתה לא מרגיש כמוני, ולא חווה את ההרגשה הזו.

אני מקווה שאתה מצליח להבין משהו מתוך ים המלל המבולבל והמבולגן הזה....

אני יודעת שאתה בטח חושב לעצמך שמה שאני מרגישה עכשיו הן סתם תחושות ילדותיות, וזה בטח יעבור לי, ואולי אתה אפילו מצטער על מה שקרה כי מבחינתך זה גרם לי להפוך ל"רגשנית" ולסבך את המצב במושגים שלך. אבל אני באמת לא רוצה או מנסה לסבך את המצב, ובטח שלא להקשות עליך.

אני פשוט מרגישה כל כך פתוחה איתך באופן כללי, עד שאני באמת לא רואה מצב שאני לא אשתף אותך עכשיו... אני יודעת שתתמודד עם זה, ואני מקווה שזה לא יהרוס את החברות בינינו.

אנחנו יותר מדי אוהבים מכדי לתת לזה להרוס (וכמו שאמרתי לך בסופ"ש, זה לא "הכל או כלום" מבחינתי. אני אקח כמה שתהיה מוכן לתת, כי זה מספיק חשוב לי, החברות איתך).

אבל כן חשוב לי שתדע, בכל זאת, שהיום אתה הרבה יותר מוחשי ונגיש ומושג מבחינתי. יותר מאי פעם. כי פעם היית דמות מופשטת בעיני. היית קצת לא אמיתי.

והיום, אחרי שהיית איתי כמו שלא היית כל השנים שהכרנו, ואחרי שנגעת בי כמו שמעולם לא נגעת קודם, עכשיו אתה אדם הרבה יותר שלם בעיני.

הדמות שלך, בתפישה שלי, הרבה יותר עגולה ושלמה ותלת מימדית (או בעצם רב-מימדית).

ואני הרבה יותר מעריכה ואוהבת אותך בזכות זה.

אתה אדם הרבה יותר מדהים ומקסים וכובש במציאות, ממה שאי פעם היית באינטרנט (ותיקח את זה בבקשה כמחמאה, כי כבר ברשת היית שובר לבבות לא קטן...).

אז אם יש איזשהו סיכוי, אפילו קטן, שאי פעם תיקח אותי ברצינות, כאישה שיש לה באמת מה להציע לך, אתה יודע איפה למצוא אותי.

אני אמשיך הלאה בחיי, כמובן, אבל אני עדיין תמיד אהיה כאן בשבילך, בכל מה שתרצה ותבקש. ואם אי פעם ישתנה המצב עבורנו, אני לא אפסול שום אופציה. ואני מקווה שגם אתה.

אז תודה על כל החוויות המקסימות שהענקת לי בזמן המועט שהיה לנו (רגעי החסד הקטנים האלה), ואני באמת מאחלת לך מכל הלב המון הצלחה, בכל מה שתנסה ותבחר להשיג לעצמך.

אני מקווה שלא תזקוף לחובתי את מה שנאמר כאן, ושלא תוותר על החברות שלנו (מתוך היסטריה, או משהו כזה). אתה עדיין החבר הכי טוב שלי, ותישאר כזה ככל שזה נוגע לי.

אני באמת מאוד מאוד אוהבת אותך, אז אל תשכח את זה בבקשה.

(נכתב במקור בתאריך 31/12/2004)