קליידוסקופ

שאלוהים תשמור אותי,

המקום הזה קטן וביצתי כל כך! והאינטואיציות שלי מפותחות בצורה מחרידה!

לפני כמה חודשים הייתי בתוך מערכת יחסים מורכבת ומתוסבכת. שיתפתי כאן כבר בכמה מכתבים שנכתבו באותה תקופה, אבל לא ממש פירטתי את הסיפור, וגם אין לי כוונה להיכנס כרגע לפרטים.

אבל בואו נגיד שנשארו הרבה מרירות והרבה מאוד כעסים לא לגמרי פתורים בינינו. אה, וגם אפשר לומר שהבחור נהיה קצת פאתטי לאחר שדרכינו התפצלו...

ומה גיליתי עכשיו?

שזוגתו שתחיה כותבת כאן בלוג! כן, כן, ממש כאן!

ואיך הגעתי לבלוגה, אתם שואלים? זה בדיוק הקטע המטורף כאן! במקרה לחלוטין! (ברררר.... פחד אלוהים מה שקורה כאן)

פשוט נתקלתי בשם שלה באיזה בלוג, באיזו רשימת בלוגים מועדפים אצל הבלוגרית שאת בלוגה קראתי.

ומיד כשנתקלתי בשמה של הבחורה פשוט ידעתי (!) שזו היא. קשה להסביר, אבל פשוט ידעתי.

נכון שהשם שלה לא בדיוק הכי נפוץ בארצנו, אבל בכל זאת... כבר נתקלתי בשם שלה בעבר, כך שבאמת לא ברור לי איך מכל הבחורות בעולם (או לפחות בישראבלוג), דווקא על הבלוג שלה נפלתי... ועוד התברר שצדקתי...

אז כן, קראתי קצת על מעלליהם. וכן, זה בהחלט עשה לי צמרמורות לא נעימות, של אינטואיציות מפותחות מדי ושל יקום קטן וצפוף וביצתי מדי... (יותר מדי אינפורמציה שממש לא הייתי צריכה לשמוע)

ובדיוק ברקע מתנגן אצלי שיר שהיום גיליתי, שיר שאומר:

 "Just as I could find you, do the wicked never lose?   Is there any honest song to sing besides these blues?   And nothing is okay   Till the world caves in… Until the world caves in…"

צחוק הגורל - לאן?!

נו, שוין.

ובנימה הזויה זו, לילה טוב...

שסק