היום, באופן מפתיע ופתאומי (כאילו שיש הפתעות לא פתאומיות...), נודע לי שאשכול נבו מגיע לעירי לדבר על הספר האחרון שלו "ארבעה בתים וגעגוע", במסגרת ערבי סופרים שמארגנת הספרייה העירונית שלנו.
למי שלא זוכר, או לא יודע, כבר כתבתי כאן בעבר על הספר הזה, שריגש אותי כל כך, ואף ציטטתי קטע מתוכו, שנגע בי באופן מיוחד.
בכל אופן, אני חייבת לספר לכם שהבנאדם פשוט מקסים בצורה נדירה.
בחיי, כבר הרבה מאוד זמן לא התרגשתי ונהניתי כל כך להקשיב לבנאדם מדבר.
לא רק שהוא כותב בצורה רגישה ומהפנטת, הוא גם מדבר ככה במציאות...
הוא שנון, רגיש, בהיר, קולח, מדבר במין רוגע שליו ובטוח, וכשהוא מחייך יש לו שתי גומות חן מהאגדות J.
הוא תיאר בצורה כל כך מקסימה את התהליך שהוא עבר בעצם כתיבת הספר, את "המסע" הרגשי והמנטלי שהוא עשה, את התובנות שלו תוך כדי ובדיעבד... הוא סיפר על הדברים שהביאו אותו לכתוב את הספר, את הגעגוע שדחף אותו.
וזה ממש העניק מימד חדש לספר עבורי. הספר קיבל חיים חדשים...
זה היה פשוט מרתק, להתחיל לראות פתאום את הדברים דרך העיניים שלו, הסופר עצמו.
אז אני שוב אחזור ואמליץ לכל מי שטרם הספיק לקרוא את הספר המקסים הזה... רוצו לקרוא אותו!
יש בו משהו שפשוט נוגע. עמוק. ופורט על כל נימי הנפש והגעגוע.
היום היה היום הראשון בעבודה החדשה.
אבל אני עייפה, ולא ממש חושבת שתתעניינו בכל הפרטים הקטנים (מה גם שזה באמת מוקדם מכדי להרחיב בנושא, בסה"כ עשיתי כמה שעות של חפיפה ראשונית, וזו גם ככה משרה חלקית מאוד). אך מאחר ואני יודעת שאתם בטח סקרנים לשמוע איך היה,
אז רק ארגיע ואומר שהיה ממש טוב J.
אני כבר רואה שהולך להיות לי שם המון חופש ומרחב לקחת יוזמה, להיות יצירתית, להזיז דברים וכו'. וגם לא נראה לי שיהיה עומס גדול ומעיק מדי של עבודה. הבוס שלי מצטייר כאיש מקסים כפי שחשבתי (רק נקווה שלא יצא ממנו איזה מיסטר הייד מתישהו בעתיד...), ואם דברים ימשיכו ככה, אני אמשיך להסתובב מחוייכת להפליא J
שיהיה לילה רגוע...
שסק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
