מדי בוקר, כשהאוטובוס בו אני נוסעת לעבודה יוצא מהתחנה המרכזית בעירי, הוא חולף בתחילת המסלול על פני רחוב, לא קטן ולא גדול, קצת מלוכלך כזה, עם תמהיל הזוי של בתי עסק, שכל כך אופייני לאזורים שכאלה, שנע בין שלל פיצוציות ושווארמיות ומעדניות של יוצאי חבר העמים, דרך מוסכים וזגגים ונגרים, וכלה במועדוני בינגו והימורים וכו'.
והאמת היא שזה בכלל לא מרתיע כמו שזה נשמע, כי כל העיר שלי היא עיר מיושנת ודהויה כזו. לא באמת משהו ברמת הצבעוניות והפשע של האזור המקביל לה בת"א...
ובבקרים האחרונים, כבר כמה פעמים ברציפות, נגלה בפניי מחזה הזוי משהו...
כל בוקר, בסביבות אותה שעה, ניצבת לה קשישה אחת ספציפית, עם ההליכון והגב הכפוף, בחזית של חנות סקס.
מסביבה המולה של רחוב שמתעורר, מאחוריה תריס אלומיניום אפור ומלוכלך (בכל זאת, בוקר, החנות סגורה), מעליה שלט החנות עם שלל ציורי לבבות וחיצי קופידונים בורוד ולבן. והיא עומדת לה בשקט, במין שלווה כזו, בוהה ברחוב דרך המשקפיים העבות שלה, רואה-לא-רואה, עם כובע צמר בלוי לראשה, גב כפוף ממשא השנים והגיל, נתמכת בהליכון, ובכלל לא שמה לב למקום בו היא בוחרת לעמוד פעם אחר פעם...
לא יודעת למה בדיוק, אבל אותי זה משעשע J.
ומה יגיד מר אורוול על זה??
(האח הגדול עינו פקוחה?...)
לילה טוב דוד הליקופטר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
