אל תדאגי אמא, אני לא "בונה עליך".... כבר מזמן...
כמה עצוב.
היא בסה"כ התכוונה לומר לי שביום שישי האוטו יהיה אצלה בשעה שבה אני אצטרך ללכת לפסיכולוג, כדי שאני אקח בחשבון שאני אצטרך להסתדר בעצמי עם ההגעה לשם. אני יודעת שזה בסה"כ היה משפט טכני ולא קשור לשום דבר רגשי מבחינתה.
אבל כל מה שעבר לי בראש (ולא אמרתי לה את זה, אבל חשבתי לעצמי) זה כמה עצוב המצב הזה.
שלדברים יש עבורי משמעות הרבה יותר עמוקה וקשה מאשר "לסמוך עליך שהאוטו יהיה פנוי או לא".
ובעצם, כשהיא אומרת לי משפט כזה, אני מגחכת לעצמי במין אירוניה אכזרית שכזו.
אל תדאגי אמא.
אני לא בונה עליך.
כבר הרבה שנים שאני לא בונה עליך.
בשום דבר.
(וכדי לא לסיים את הפוסט המעאפן הזה בצורה דכאונית לגמרי, אני אספר לכם שהסתפרתי היום, ויצא ממש יפה... עשיתי גוונים בשיער, גוונים של חום-נחושת-אדמדם יפה כזה, וקיצרתי את השיער בצורה די משמעותית, כי כבר נמאס לי מהאורך שלו. אז עכשיו אני סוג של ג'ינג'ית, או יותר נכון אדמונית, וסבבה לי לגמרי מהשינוי J)